טלטולמוקצהשבתשעון שבתתאורה

מנורת שבת ( - שבת לאמפ)

לכב' רבני המכון שליט"א נזקקנו לאחרונה לרכוש מנורת שבת ("שבת לאמפ") עבור הטיפול בתינוק שלנו בלילות שבת, וגילינו כי קיימים כיום בשוק סוגים רבים, מהם דומים זה לזה ומהם שונים זה מזה, של מנורות שבת. על כמה מהם ראינו אישור הלכתי של המכון שלכם, על אחרים של גופים אחרים, ועוד סוגים ללא אישור כלל. רצינו לברר אם יש הבדלים משמעותיים בין סוגי המנורות? והאם אתם מאשרים לשימוש בשבת רק את המנורות שבאישורכם ההלכתי? ולמה? שמענו שעלול להיות חשש טלטול מוקצה בשימוש במנורות הללו או בחלקן? מה דעתכם בענין? והאם זה הבסיס להבדלים שבין המנורות? בברכת נועם ה' עליכם רפאל צבי פ. בני ברק

תשובת רבני המכון:

שלום וברכה א. באופן עקרוני אין כמעט כל הבדלים משמעותיים בין מנורות השבת המצויות בשוק, אשר כולן מבוססות על עקרון דומה, שהמנורה דולקת כל השבת, או נדלקת וכבה על ידי שעון שבת המכוון מערב-שבת, והשימוש בה בשבת הוא אך ורק לגילוי האור וכיסויו. אגב, אנו היינו בשעתו הראשונים להגות רעיון זה לפני עשרות שנים, ואכן פיתחנו דגמים ראשוניים שונים לשימוש בבתי חולים וכדו' שאכן נבנו ובוצעו בבתי חולים רבים לרווחת החולים ובני משפחותיהם, כאשר הבסיס היה של מנורות פלורוסנט קבועות בתוך קופסאות אטומות שניתן לפותחן ולסוגרן באופנים שונים לפי הצורך. ב. בנוגע לחשש טלטול מוקצה במנורות השבת הקיימות כיום בשוק, שחלקן נמכרות בצורת של מנורות שולחן וכדו', הניתנות להסטה, יש אכן סבורים שיש להחמיר בדבר, אך דעתנו היא שאין צורך לחוש לזה, בפרט בנורות של היום, שהן כולן נורות לד (LED), וכבר פרסמנו את דעתנו זו בכמה הזדמנויות, ונחזור על עיקרי הנימוקים בקצרה ממש: 1. יסוד החשש הוא מדין מוקצה של 'שלהבת', (שמקורו בסוגיית הגמרא במסכת שבת דף מו סוע"א ובפירש"י שם דף מז רע"א), ואשר לפי דעת הרמב"ם (רפי"ב מהל' שבת) שגחלת של מתכת דינה כאש וחייבים עליה בשבת משום מבעיר יש לחוש שדין הנורה החשמלית כדין 'שלהבת' שאסור לטלטלה. אמנם גם אם דנים את הנורה כאש, מניין לנו להחשיבה כ'שלהבת', ומאחר שכל איסור מוקצה של 'שלהבת' הוא איסור מחודש, כפי שכבר נתקשה בזה החזו"א (או"ח, סי' מא סקט"ז), הרי באיסור מוקצה דרבנן יש מקום לומר לכאורה שאין לך בו אלא חידושו, ואין להוסיף על כך ולומר שגם באש כזו גזרו משום מוקצה של 'שלהבת'. 2. עי' בדברי החזו"א שם שכתב בתו"ד שאפשר שטעם מוקצה זה הוא משום שלעולם אין דרך הנר לטלטלו בשבת מחשש שיכבה, וטעם זה בוודאי לא שייך במנורות השבת. 3. בעיקר הדברים שגחלת של מתכת דינה כאש וחייבים עליה משום מבעיר, כבר השיג הראב"ד (שם) על הרמב"ם עיי"ש, וגם המג"א (סי' שיח סק"י) שהביא את דברי הרמב"ם הקשה עליהם מדברי הרמב"ם עצמו (שם פ"ט ה"ו) שהמחמם את המתכת עד שתיעשה גחלת הרי זה תולדת 'מבשל', והניח בוצ"ע. 4. עי' במרכבת המשנה (שם פי"ב ה"א וה"ב) ובשו"ת אבני נזר (חאו"ח, סי' רכט אותיות ו-ח) שכתבו גם בדעת הרמב"ם שאין בזה משום 'מבעיר' אלא אם כן התכוון לצרף, עיי"ש. 5. ועל כולנה, כל האמור נוגע רק לנורת להט עם חוט לוהט וזוהר. אבל מנורות השבת המשווקות כיום הן כולן בתאורת לד (LED שאין בהן שום סרך של אש ו'שלהבת' כלל. עם כל זאת, בהתאם למדיניות המכון רבת השנים, לחוש ככל האפשר גם לדעות שונות שיש להן מקור ובסיס הלכתי, אף שלדעתנו אין שום צורך בכך, אנו דורשים מיצרני / יבואני מנורות השבת שתחת אישורנו ההלכתי, לשווק אותן באופן שהרוצים להחמיר בכך יוכלו לקבע אותן למקומן, בדרכים שונות: הברגה, ואקום, הדבקה או באמצעות סקוטש מיוחד, באופן שלא יזוזו ממקומן במהלך השימוש בהן בשבת. כך גם נהגנו אנו למעשה, בשעתו, בדגמים הראשוניים של הפלורוסנטים אותם פיתחנו כאמור עבור בתי חולים וכדו'. ג. ראוי לציין, כי למרות כל האמור לעיל על העיקרון הזהה בכל מנורות השבת לסוגיהן, שנראות לכאורה כמוצר פשוט בהחלט שאינו מצריך בדיקות מיוחדות, עדיין ישנה חשיבות לבדיקת המוצר - כמו כל מוצר חשמלי או טכנולוגי אחר - על ידי גוף הלכתי מקצועי בר סמכא בעל ניסיון רב שנים, שלעיתים עשוי לגלות בו בעיות צדדיות, חמורות לא פחות, הכרוכות בשימוש במוצר, אשר אחרים לא שמים לב אליהם ולא מעלים על דעתם. ולענייננו, כמשל גרידא: להבדיל מכל יתר מנורות השבת הסטנדרטיות שבהן הכיסוי צמוד למנורה ומכסה או מגלה אותה לפי הצורך, הובאו לפנינו לא פעם מנורות שבת אחרות, בנויות בתוך קופסה בעלת חלל מסוים בגודל כזה או אחר, אשר בעת שהמנורה גלויה חלל קופסת המנורה פתוח לחלל החדר, וכשהיא מכוסה החלל נסגר ונאטם - כל מנורה לפי צורת הייצור שלה. מאחר שידוע כי חרקים, יתושים ושאר מעופפים נמשכים אל האור, במיוחד כאשר כל החדר סביב המנורה חשוך והיא מקור האור היחיד, ניתן להניח כמעט בוודאות מוחלטת שבמשך זמן מה הם נמשכים לחלל שבקופסת מנורת השבת, וכמובן שככל שעוצמת התאורה גדולה יותר ו/או פתח הקופסה גדול יותר הסיכוי לכך עולה בהתאם, כך שהמכסה את המנורה ונועל את חלל הקופסה עלול להיכשל קרוב לוודאי בחשש איסור 'צידה' דרבנן של לכידת המעופפים בתוכו. ועיין בדברי הרמ"א (או"ח, סי' שטז ס"ג) שיש ליזהר שלא לסגור תיבה קטנה או לסתום כלים שיש בהם זבובים בשבת, מאחר שפסיק-רישיה שהם יהיו ניצודים שם. ואף שהביא שיש מקלים במקום שאם ייפתח הכלי ליטול אותם הם יברחו, כבר הסכימו הפוסקים להחמיר כדעה הראשונה, אם יודע או רואה שיש שם זבובים, וכמו שהביאו בשו"ע הרב (שם ס"ד) ובמ"ב (שם סקט"ז). ואף על פי שסמכו על סברת הט"ז (שם סק"ג) שאם הפריח הזבובים שראה בעיניו שוב אינו צריך לדקדק ולעיין ולחפש שמא נשארו עוד, בנידון דידן בוודאי יש להחמיר יותר, משום שיש להניח ברמת וודאות גמורה כמעט כי מצויים שם מעופפים למיניהם. ועוד, לפי שמדובר בקופסאות קטנות יחסית שקשה לבדוק את הנעשה בתוכן ולהפריח מהן את המעופפים. ויש לציין בהקשר לזה גם לדעת המהרש"א (שבת קכ: ע"ד התוד"ה פותח) שגם קרוב ל'פסיק-רישיה' דינו כ'פסיק-רישיה'. וכבר האריך בזה הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצ"ל בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"א, סי' יב אות כ). על כל פנים ברור שבמנורות שבת כגון אלו יש להיזהר לפחות לבדוק תחילה, עד כמה שניתן, לפני סגירת הקופסה וכיסוי המנורה אם אין שם מעופפים שונים ולהפריחם החוצה. בברכה מרובה