משאבות להגברת לחץ המים בקומות הגבוהות
שלום וברכה,
אשמח לשמוע דעתכם בנוגע לענין משאבות מים בשבת.
במהלך המפגשים שבמסגרת 'בית ועד לחכמים', זכורני שנאמר לנו ע"י הרבנים שליט"א שהחשש של משאבות מים המצויות במגדלי מגורים, איננו בגדר פס"ר מוחלט, אלא שבשעות הלילה וכד' שבהן הסבירות נמוכה לשימוש בברזים וכד' אצל כלל דיירי הבנין, הרי זה בגדר קרוב לפס"ר.
כך גם ראיתי בקובץ אספקלריא היו"ל ע"י המכון. (אלא שציינתם, שבמשאבות אינוורטר המצויות לרוב כיום, קיים נדון נוסף של הגברת זרם מלבד ההפעלה).
במאמר שפורסם ע"י... ראיתי, שציינו, שבבניינים שקיים בהם מיכל אגירה על גג הבנין, הדבר מצוי שבנוסף על המשאבות המיועדות למילוי המיכל מן המים שברשת הכללית, קיימות משאבות נוספות שתפקידן להוריד את המים מן המיכל, אל הדירות שבקומות העליונות (או לכל הפחות להגביר את הזרימה לקומות אלו, כי דוקא בשל מיקומן הקרוב אל המיכל שעל הגג, לחץ המים בהן נמוך יותר).
שם מתואר, שמשאבות אלה - המוליכות מים מן המיכל אל הדירות - כל עוד שאין צריכה בקומות המחוברות אליהן, המשאבה מושבתת. וככל שישנה צריכה, כך מתגברת עוצמת הזרם.
שאלתי לאור הנ"ל:
[א] האם התיאור העובדתי מוסכם עליכם, שבמשאבות מסוג זה, כל עוד אין צריכה, הרי הן מושבתות?
[ב] במידה וכן, מדוע אין לאסור מעיקר הדין את השימוש במים בקומות אלה. שכן במשאבות אלה, לכאורה האדם נחשב כמתכוין להפעלת המשאבה, כי כוונתו לצרוך מים, וצריכת המים נעשית ע"י המשאבה המוליכה אותן מטה?
ונראה לענ"ד, שגם אילו נאמר שכיון שזרימת המים בלחץ נמוך מתאפשרת אף בלא הפעלת המשאבה, לכן אין נחשב האדם כמתכוין להפעלתה (כי עיקר כוונתו לקבל מים, וזה אפשרי אף בלא זרם חזק), עדין הוא בגדר פס"ר דניחא ליה.
ומה שיש לומר שעדין אינו אלא ספק כי יש להסתפק שמא אחד מדיירי הבנין כבר הפעיל את המשאבה ע"י השימוש בדירה אצלו, לכאורה לא מצינו שימוש בסברא זו בדברי הפוסקים אלא דוקא באופן שבו הספק הוא בדבר התלוי במציאות ולא במעשה אדם, כדוגמת הפותח דלת מקרר באופן שאין ידוע אם המנוע פועל או לא, שאז י"ל שאם הוא כבר בפעולה, אין האדם עושה שום איסור.
אך בנדו"ד הספק להתיר לאחד לפתוח את הברז, הוא משום שמא חבירו כבר עשה זאת, ומנין ההיתר לראשון? ולכאורה במקום כזה שכל הדיירים הם שומרי תומ"צ, היה לנו להדריכם שלא לפתוח את הברז, ושוב נשמט ההיתר להחשיב זאת כאופן שאינו פס"ר.
(אלא במקום ששאר דיירי הבנין גוים או יהודים שאינם שומרי תומ"צ, שבכל מקרה עשויים לפתוח את הברז בשבת, אך במקום שבו כולם שומרי תומ"צ, לכאורה י"ל כנ"ל).
כמו"כ, אשמח לדעת האם סוג זה של משאבות המוליכות מים מן המיכל אל הדירות (ונדלקות עם צריכת מים) הן רוב המשאבות המותקנות כיום, או מיעוט?
בברכת יישר כח על כל מפעלותיכם
הרב יחיאל ב.
מו"ץ מטעם בית-ההוראה 'אפיקי-מים'
אגן-האיילות
גבעת-זאב
תשובת רבני המכון:
שלום וברכה
התיאור לגבי המשאבות המיועדות עבור הדירות שבקומות העליונות של הבניין אכן באופן עקרוני קרוב להיות מדוייק.
עם זאת, הן אופן תפקוד המשאבות, והן תפקידם העיקרי - זהה במדויק למשאבות המצויות בחלק התחתון של הבניין, למעט הבדל אחד - שהוא הלכתי בעיקרו, ודווקא כצד קולא לדירות העליונות - העובדה שלדירות הללו שבקומות העליונות יהיה מים גם ללא הפעלת המשאבות, רק בעוצמה נמוכה יותר, לעומת המשאבות ה'רגילות' שבתחתית הבניין, אשר בחלק מהמקרים יהיו דירות שלא יקבלו מים כלל ללא הפעלת המשאבות, מה שעשוי אולי להשליך באופן מסויים על ההגדרה ההלכתית של 'ניחא ליה'.
הבדלי המיקום יוצרים עוד הבדל הלכתי מסויים, לצד חומרא, בכך שעצם העובדה שמשאבות אלו משרתות מספר דיירים קטן בלבד (בד"כ 2-3 קומות ותו לא) הרי שהספק הקיים בהפעלת כל יחיד ויחיד אינו גדול כל-כך כמו במשאבות המותקנות בתחתית הבניין המשרתות לעיתים רבות עשרות ומאות דיירים יחדיו.
הפעלת המשאבות נחשבת לעולם כ'פסיק-רישא' באינו מתכוון ולא כמתכוון, שכן האדם מתכוון לפתיחת ברז ולצריכת המים ולא להפעלת המשאבות אפילו כאשר הפעלתן מוכרחת לצורך צריכת המים, כפי שאנו מתייחסים לכל הפעולות המוכרחות כתוצאה מצריכת מים, כמו הכנסת מים קרים לדוד חימום כתוצאה מצריכת המים החמים ובישולם, מדי מים דיגיטליים, משאבות ביוב ועוד, וכשם שאנו מתייחסים גם לכל ההשפעות המוכרחות כתוצאה מפתיחת דלת מקרר, ועוד רבות כהנה.
הן אמת שבס' שש"כ (פ"י הע' מז בסופה) הביא בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לגבי נורת המקרר: "מ"מ כיון שבאופן קבוע ומתוכנן נעשה הכיבוי ע"י סגירת הדלת שהיא לוחצת על הכפתור החשמלי, ורק זו דרך של כיבוי הנורה, אפשר דחשיב כמכבה בידיים, ואינו בגדר פס"ר". אבל מלבד מה שהגרשז"א לא קבע בזה מסמרות, ונקט בלשון 'אפשר', וגם אין זה ברור כל-כך שגם הנידון שלנו לגבי משאבות דומה לכך, הרי שכל עיקר חידושו יש לדון בו הרבה, וראה בס' 'עטרת חכמים' (הוצ' המכון תשנ"ח, עמודים קלח-קמג) שדן על כך ראש המכון המנוח הגרל"י הלפרין זצ"ל עם הגרי"י נויבירט זצ"ל בהתכתבויות חוזרות ונשנות, ולעדותו של הגרי"י נויבירט גם מרן הגרשז"א חזר בו מכח הטענות שהעלו בפניו, "ואז היה פשיטא ליה כי זה הוה פס"ר, וכפי שכת"ר טען". וראה עוד מש"כ בזה הגרל"י הלפרין זצ"ל בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"ח, סי' ב, אות ד).
לגבי ההבדל בין ספק במציאות לספק שנוצר על-ידי מעשה בני-אדם באיסור או בהתעלמות הרי שהלכה למעשה אין כל חילוק ביניהם, כל עוד הספק אכן קיים. יתכן אמנם כי אם יבואו כולם כאחד לשאול אם מותר להם לפתוח את הברז בשבת היה אולי מקום להורות להם לאיסור, ובמידה וידוע כי כולם אכן נוהגים כך שוב אין כאן כל מקום ספק. אך כאשר המצב בפועל הוא שיש מתוכם שצורכים מים בשבת, מכל סיבה שבעולם, אם זה מחוסר ידיעה, ואם זה מחמת שדי להם בלחץ נמוך ולדידם אפשר שזה כפס"ר דלא אכפ"ל, או שהם מתירים לעצמם לעשות זאת בשינוי וכל כיו"ב, שוב חוזר המצב אצל יתר הדיירים להיחשב כספק, מבלי שום נפ"מ מי הוא זה שעשה זאת ומאיזה טעם עשה זאת.
לגבי השאלה האם מדובר ברוב או במיעוט, הרי שאחר ההסבר בסעיף ג' לעיל מובן שגם אם ברוב הבניינים היו משאבות אלו, עדיין מדובר בדרך-כלל במיעוט הדירות. אבל מכל-מקום דבר זה בכלל אינו מצוי ביותר, היות ומיקום בריכה על הגג מחייב מערכת קונסטרוקציה והתאמות נוספות, אשר לרוב הקבלן מעדיף לוותר עליהם כל עוד יש לו פתרון זמין אחר.
בברכה מרובה
