סחיטת לימונים הקדושים בקדושת שביעית ודרך השימוש בהם

שלום וברכה יש שנטו להחמיר בזאת, מסברות שונות, אבל המנהג הפשוט שהתקבל הוא להיתר. ויעויין בזה בדברי החזו"א (שביעית, סי' כה סקל"ב) שהאריך בזה, ובתו"ד כתב: "ולימון עדיף טפי, שאין דרכו לאכול כולו, אלא לעולם המיץ שלו עיקר", וב'מנחת-שלמה' (קמא, סי' מו), וב'דרך-אמונה' (הל' שמיטה ויובל פ"ה סק"ה, ובצהה"ל סקי"ד). יש לשמור אותם במקום מיוחד או ב'פח שמיטה' עד שירקבו ולא יהיו ראויים למאכל בהמה. ועי' בדברי החזו"א (שם, סי' יד סק"י) בזה. אם מדובר בכמות שכזו שניתן לאסוף אותה ולשומרה עד שתרקב ראוי לעשות כן קודם השטיפה. אבל כאשר מדובר בשאריות קלות בלבד, כעין טיפות ופירורים, ניתן לשטוף את המסחטה כדרכה. וראה בספר 'נתיב-השמיטה' (סי' י, אות ו) שהביא בשם מרן החזו"א שהורה כי מותר לשטוף מגרדת גזר אף שנשאר עליה גזר מגורד. וכן מובא גם ב'דרך אמונה' (שם, בצהה"ל סקכ"ד) שהעידו כן בשם מרן החזו"א. מותר. ועי' בספר 'פאת-השולחן' (הל' שביעית, סי' ה ס"ה, ובבית-ישראל שם סקט"ו) שהתיר שהתיר סחיטת תבלין של שביעית, שדרכו בכך, על-מנת ליתנו לתוך התבשיל, ועל יסוד מה שאמרו חז"ל בתוספתא (שביעית פ"ו, ד): "נותן אדם דבילה וגרוגרות לתוך התבשיל, כדרך שנותן את התבלין, ולא יסחטם להוציא מהן משקין, ובתבלין מותר מפני שהיא מלאכתן". אם נשארה שם כמות טיפות של מיץ לימון שניתן לאסוף אותן ולשמור עליהן עד שירקבו ראוי לעשות כן, או לשמור על כל שאריות הסלטים שנותרו עד שירקבו. אך כאשר מדובר בדרך-כלל בטיפות מיץ שהתערבו בסלטים ונבלעו בהם אין צורך לעשות כן, וניתן לנהוג בשאריות הסלטים כדרך שנוהגים בהם תמיד. בברכה מרובה