סיר טיגון וכיריים חשמליות

שלום וברכה בנוגע לסיר הטיגון, אנו מבינים לכאורה מתוך השאלה כי מדובר בסיר חשמלי עם כרטיס דיגיטלי: לגבי הגעלה - לא ניתן להגעיל סיר זה, אך גם אין צורך בכך, שכן אינו עובר תהליך של הברקה שעלול להיות כרוך בבליעת שומנים מן החי. לעומת זאת, יתכן כי במהלך הייצור המיוחד של סירים כגון אלו משתמשים גם בשמנים או בחומרים אחרים שאינם כשרים, אלא שהם ללא ספק פסולים מאכילת כלב. ובכל אופן, לרווחא דמילתא בלבד, ניתן להפעיל את הסיר למשך זמן מסוים, ובמידה ויש לו דרגות חום לכוונו לרמת החום הגבוהה ביותר, עד שיגיע לחום המקסימלי שאליו הוא יכול להגיע, כך שניתן יהיה לסמוך על כך שהר"ז כעין ליבון קל, המועיל לפחות כמו הגעלה, להפליט או לשרוף את בליעות האיסור אם ישנן. לגבי טבילה - כאן השאלה מורכבת יותר, שכן בשל מורכבות המערכת הדיגיטלית שבו לא ניתן לטובלו כדת וכדין, והדרך היחידה לכאורה היא לפרקו ולבטלו מתורת כלי, באופן שיצטרכו לחברו שוב על-ידי מעשה אומן, כך שייחשב ככלי שגמר מלאכתו על-ידי ישראל. אגב, מה ששאלת על קלקול ופירוק שניתן לתקנו בקלות יחסית הוא סתירה מיניה וביה, שכן פירוק קל גרידא, שניתן לתקנו בקלות יחסית, ואינו דורש מעשה אומן, של מי שמיומן בהרכבות כגון אלו, אינו מפקיע מעליו שם כלי, וממילא התיקון אינו נחשב ככלי שגמר מלאכתו על-ידי ישראל. לעומת זאת, אנו סבורים כי כלים חשמליים שיש להם בית קיבול הראויים להחזיק בהם מאכלים או משקים יש להחמיר בהם שלא די להם בפירוק החיבור החשמלי, שכן עדיין אינם מתבטלים עי"ז מתורת כלי שבהם, בכך שהם ראויים להחזקת מאכלים או משקים, ויש לפרק אותם באופן שלא יהיו ראויים להחזיק כלום בתוכם, כפי שאנחנו נוהגים באותם מיחמים או תרמוסים חשמליים לשבת שבאישורנו ההלכתי, אשר מאושרים על-ידינו גם על כך שהם פטורים מטבילה, שאנשינו מפרקים אותם עוד בהיותם בנמל, מיד לאחר שהגיעו ארצה, באופן שיתבטל מהם שם בית קיבול, ולא יהיו ראויים כלל להחזקת מים, ולאחר מכן הם מורכבים שוב מחדש במעשה אומן. אלא שבסיר החשמלי-דיגיטלי עליו אתה שואל, לא ניתן לפרק אותו באופן שלא יהיה בו בית קיבול, ולאחר מכן להרכיבו שוב מעשה אומן. לפיכך בשעת-הדחק, כאשר אין אפשרות אחרת, עליך לסמוך על פירוק חשמלי, שיבטל את הכלי מתשמישו החשמלי. בצירוף הסברה - שלא כל-כך התקבלה הלכה למעשה - כי כל מכשיר חשמלי יש לדונו ככלי שתשמישו במחובר לקרקע, שהוא פטור מטבילה. לצורך כך, לא ניתן להסתפק, כאמור, בפירוק קל, שניתן להחזירו בנקל לקדמותו, ולא די בניתוק או פירוק התקע, החוט, או מקום החיבור לסיר, ויש למסור זאת לאיש מקצוע, שידע לבצע קלקול או ניתוק מסוים בכרטיס הדיגיטלי, או במערכת החיווט המוליכה אליו וממנו, ולאחר מכן להחזירו שוב לקדמותו. והרוצה להחמיר על עצמו עוד, ויש לו את האפשרות לעשות כן, יכול יחד עם זאת גם להקנות את הכלי לנכרי ולקבל אותו ממנו בתורת שאלה, כדי לפוטרו לטבילה, ועפ"י מה שנפסק בשו"ע (או"ח, סי' שכג ס"ז, ויו"ד, סי קכ סט"ז) לגבי ששכח ולא הטביל כלי מערב-שבת, וכמש"כ הרמ"א (יו"ד שם) שכן יעשה גם בימות החול במקום שאין לו מקוה. אלא שבשום פנים ואופן אין לסמוך על עצה זו גרידא, שכן נתבאר בדברי הט"ז (יו"ד שם סקי"ח) שעצה זו מועילה רק לפי שעה ולא לאורך זמן, כי לאחר חלוף זמן שישתקע עולמית ביד ישראל הוי כלקוח בידו, והו"ד בשו"ע הרב (או"ח שם ס"ח) ובמ"ב (שם סקל"ה). בנוגע לכיריים החשמליות - הרי גם אם גלש עליהם מתבשילים בשריים בעודן פועלות יש מקום להקל בזה מעיקר הדין, משום שהגלישה היא כנגד גופי החימום, שנחשבים לענין זה כגלישה כנגד האש, וע"ד שכתב המ"ב (סי' תנא סקל"ד) לעניין הכשרת חצובה לפסח, כי מה שהצריכוה ליבון הוא רק לכתחילה משום חומרא דחמץ, שהרי בשתי קדירות הנוגעות זו בזו אין יוצאת הבליעה מזו לזו, וגם יש לתלות שאף אם נשפך עליה חמץ כבר נשרף והלך לו כיון שבכל שעה היא על האש, ומכח זה העלה שם דבדיעבד אם השתמש בה אפילו לפסח ללא ליבון כלל אין לאסור. דלפי"ז כ"ש בנדו"ד שמדובר מבשר לחלב, ובספק בעלמא שמא גלש על הכיריים (שאף שלגבי פסח הצריכו לחצובת הכיריים ליבון לכתחילה עכ"פ אפילו ללא ידיעה ברורה אם אכן גלש עליה חמץ, היינו משום שבשימוש ממושך וקבוע אנו מניחים שמן הסתם לפעמים נשפך עליה עיסה, כפי שמובא בדברי הפוסקים, משא"כ בנדו"ד שמדובר בשימוש של ימים ספורים בלבד), ובפרט שכבר אינן בני יומן, שניתן מן הדין להשתמש בהן כמות שהן לבישול חלבי. אכן מי שבכל זאת רוצה להחמיר על עצמו, או שהוא מסופק שמא הגלישה או השפיכה היתה מתוך סירים בשריים רותחים לאחר שגופי החימום כבר כובו, יכול להכשיר את הכיריים לחומרא בעלמא ולרווחא דמילתא באמצעות הפעלתן לזמן מה על רמת החום הגבוהה ביותר עד שיתלהטו, והרוצה להוסיף חומרא על חומרא, למרות שאין צורך בכך, יכול גם לערות עליהן בעודן לוהטות מים רותחים מתוך קומקום חשמלי. בברכה מרובה