עירוי נוזלים למתנדבי הצלה ביום-הכיפורים

שלום וברכה השאלה אותה הצגת מורכבת מכמה שאלות הלכתית יסודיות, ומאחר שברצוננו להשיב עליה בקצרה ככל האפשר לכן נחלק את התשובה לכמה חלקים: אין כאן כלל של שאלה של מותר או אסור, שכן עצם הדבר, של פתיחת וריד מערב הצום, על-מנת שיהיה זמין לחיבור עירוי של נוזלים במקרה הצורך, הוא דבר המותר לכתחילה לכל אחד לעשות כן. נוסף על כך, שעצם קבלת עירוי של נוזלים במהלך הצום דרך הוריד ולא דרך הפה כמעט שאין בה כל שאלה הלכתית ויתכן בהחלט שאין בה איסור כלל. ועי' בזה בשו"ת מהרש"ם (ח"א, סי' קכג) ובשו"ת אחיעזר (חג, סי' סא) לגבי אכילה ושתיה ביוהכ"פ באמצעות חוקן. השאלה האמיתית היא: האם יש חובה או מעלה הלכתית עכ"פ לכל מי שסבור כי יתכן שיזדקק לנוזלים במהלך הצום לעשות כן ולהיערך מראש באופן זה, כאשר השאלה היא כפולה: 1. האם על מי שזקוק במהלך הצום לשתות מטעמי פיקוח-נפש (או לצורך הצלת אחרים, כמו במקרה שעליו אתה שואל) להעדיף קבלת עירוי נוזלים דרך הווריד או שהוא רשאי לשתות כדרכו? 2. האם כאשר הוא יודע מראש כי יתכן שיגיע למצב שכזה עליו להיערך לכך מראש באמצעות פתיחת וריד מערב הצום על-מנת לחסוך ב'חבלה' והוצאת דם ביום הקדוש עצמו? למעשה, ההוראה המקובלת היא כי מי שחייב לאכול או לשתות ביוהכ"פ מטעמי פיקוח-נפש או ספק פיקוח-נפש אינו חייב לחבר עצמו לאינפוזיה מערב הצום כדי לקבל עירויים במידת הצורך, אלא עליו לאכול או לשתות כדרכו במהלך הצום בהתאם למידת הצורך, כאשר ברוב המקרים די באכילה או שתיה ל'שיעורים', למרות שכבר ששמענו על מקרים מיוחדים של מי מגדולי ישראל או אחרים יראים מורמים מעם שהיו במצבים גבוליים של ספק פיקוח-נפש, ועל-פי המלצת הרופאים היה עליהם להימנע מלצום, ולכן התחברו לאינפוזיה עוד מערב הצום ואפילו התאשפזו לצורך זה כדי שיוכלו לקבל את הדרוש להם בדרך של עירוי. העושה כן בוודאי קדוש יאמר לו, אך זו אינה הוראה והנהגה לרבים. בין היתר דן בהרחבה בשאלה זו ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצוק"ל, בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"ג, סי' כא), ומסקנתו היא כי "הזקוק לאכול ביוהכ"פ בשל חשש סכנה ופקו"נ, אינו צריך להזדקק לתחליפים לאכילה או לשתיה - כגון אינפוזיה - ומותר לו לאכול כדרכו לפי הצורך". יחד עם זאת, במקרה עליו אתה שואל הסיטואציה מורכבת הרבה יותר, שכן לא ניתן לצפות ולהעריך מראש את הצורך ואת מידת חומרתו, ובמקרה שבו יתעורר חלילה צורך דחוף לכונן לצאת לאירוע של הצלת חיים במהלך הצום הוא עלול למצוא את עצמו במצבים לא פשוטים, כאשר מצד אחד מצבו שלו בעודו שרוי בצום לא מאפשר לו את היציאה, ואולי עלולים אחרים להסתכן בשל כך, ואילו מצד שני יתכן כי מספק ומחוסר ידיעה מספקת, או מתוך שירצה להחמיר על עצמו, יצא לאירוע בעודו צם והוא עלול לסכן את עצמו ח"ו, בעוד שמצד שלישי אולי כבר אז יהיה מאוחר מדאי ללכת לאכול ולשתות או לחילופין להכניס עירוי, ועוד דילמות נוספות, שכל מי שקרוב קצת אצל ארגוני הצלה ודומיהם יוכל לשער אותם בעצמו. לפיכך במקרה זה הדרך המובחרת והמומלצת ביותר היא אכן זו ששאלת עליה - למרות שכמובן לא ניתן לחייב אף אחד לעשות כן - לפתוח וריד מערב הצום, באופן שיהיה זמין ומוכן לחיבור עירוי נוזלים במידת הצורך, ללא כל צורך בדקירה וחבלה נוספת, ובמקרה שבו יהיה על הכונן לצאת לקריאה של הצלת חיים או אפילו כל ספק פיקוח-נפש יוכל מיד לחבר עירוי ולהכניס לגופו נוזלים במידה מספקת ללא כל חשש. חשוב לציין, כי במקרה ואכן ינהגו כן, יש להורות באופן חד משמעי לכוננים כי בכל מקרה של יציאה לאירועים דחופים של הצלת חיים מותר להם, ואולי חובה ומצווה עליהם, להכניס לגופם כמות נוזלים במידה שתספיק להם בוודאות, מבלי כל צורך לדקדק כלל בכמויות הנוזלים, ובוודאי שלא להסתפק בכמויות של 'שיעורים'. גם במידה שהם מרגישים חלושים לקראת סוף הצום, והם סבורים כי אם וכאשר תגיע קריאה דחופה יהיה כבר מאוחר מידי להתחבר לעירוי ולצאת לדרך, מותר להם להכניס לגופם נוזלים במידה מספקת באמצעות העירוי, על-מנת להיות נכונים ומוכנים לכל קריאה דחופה. לגבי שאר תעניות ציבור מלבד יום הכיפורים - בוודאי שניתן לנהוג כאמור לעיל לגבי צום יוהכ"פ. אלא שלמעשה אין כל צורך לעשות כן, ובשאר הצומות ניתן לכתחילה להתיר לכל כונן שיוצא לאירוע של הצלה לאכול ולשתות כפי שדרוש לו. ברוב ברכות לעוסקים בעבודת קודש של הצלת חיים ובתפילה שלא נזדקק לזה ויהיו ידיכם מחוסרות עבודה ובברכת גמר חתימה טובה