סוללהפסח
עישון סיגריה אלקטרונית בתעניות
ב"ה האם ביררתם פעם השאלה בענין עישון סיגריה אלקטרונית ביום התענית, אם יש בזה חשש טעימת זיעה וגרוע יותר מעישון סיגריה רגילה? ומה דעתכם בזה? יישר כח הרב נתן ג. מו"ץ ב... ומו"ץ דק"ק.... ירושלים
תשובת רבני המכון:
שלום רב לאוהבי תורתך
הנה אמת נכון הדבר כי השאיפה מסיגריה אלקטרונית שונה ביסודה משאיפה מסיגריה רגילה, כי בעוד שבסיגריה רגילה האש מבעירה ושורפת את עלי הטבק והמעשנים שואפים את עשן השריפה, הרי שסיגריה אלקטרונית אינה מכילה עלי טבק ואינה פועלת בדרך של בעירה, אלא היא מכילה ניקוטין נוזלי, עם עוד מרכיבים נוספים (חומרי טעם, מים וחומרים המייצרים את האדים, לרוב פרופילן גליקול או גליצרול, ומנגנון הפעולה שלה כולל סוללה חשמלית אשר מחממת את הניקוטין. עם החימום, הופך הניקוטין הנוזלי לאדים. החימום מופעל באמצעות שאיפה של הסיגריה על-ידי המשתמש, השואף את הניקוטין שעבר אידוי, וכך הסיגריה האלקטרונית מספקת מראה ותחושה הדומים לעישון.
כך שבעוד שבעישון ושאיפת סיגריה רגילה שואפים עשן בעלמא הרי שבעישון ושאיפת סיגריה אלקטרונית שואפים את אדי הניקוטין והמרכיבים הנוספים, כאשר אדים נחשבים כ'זיעת' אוכלים ומשקים לעניין כמה הלכות, וכמו שכבר דנו בזה הראשונים על יסוד מתני' דמכשירין (פ"ב מ"ב) שזיעת טמא טמאה, ועי' בזה בשו"ת הרא"ש (כלל כ, דין כו) לגבי זיעת בשר וחלב, ובשו"ת הריב"ש (סי' רנה) לגבי זיעת יין-נסך, ומה שכתבו בזה להלכה רבותינו הפוסקים בשו"ע (יו"ד, סי' צב ס"ח) ובדברי הרמ"א (שם, ובס"ז, ובסי' צג ס"א) ונושאי כליהם, ואכמ"ל.
ומעתה לעניין העישון והשאיפה בתעניות, יעויין בשו"ת 'מעשה-חושב' (ח"ה, סי' יב) לראש המכון המנוח הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצ"ל, שהאריך הרבה בדין סיגריות או סיגרים שעלי הטבק שלהם הושרו בחומרים של איסור, ודן בהרחבה בסוגיא דריחא מילתא, ובתו"ד (שם, אות יא) נתקשה איך נהגו להתיר עישון סיגריות בתעניות (חוץ מת"ב), והלא קיי"ל להלכה דלכתחילה חיישינן לריחא, וכתב ע"ז דאולי טעם ההיתר הוא משום שהריח של העישון בא ע"י שריפת עלי הטבק לא חיישינן בזה כלל לריחא, יעויי"ש בדבריו.
אמנם עדיין יש לדון, כאמור, לגבי עישון ושאיפה של סיגריה אלקטרונית, ששואפים ממנה אדים ו'זיעה' ולא רק עשן הבא על-ידי שריפה ובעירה. ובאמת שיש לדון בעיקר הדברים הן לגבי סיגריה אלקטרונית והן לגבי שאיפת אדים של מאכלים ומשקים אחרים, אם מותר לשאוף אדי מאכלים ומשקים של איסור או של חמץ בפסח, ויש בזה הרבה צדדים לכאן ולכאן. ועי' בשו"ת הלק"ט (ח"א, סי' לט) בדין השואף דבר איסור דרך נחיריו אם חייב, וכתב שמאחר שאין זה דרך אכילתו לא עשה כלום להתחייב מה"ת, ומשמע לכאורה מדבריו דמדרבנן עכ"פ אסור. אלא דאין זה נוגע כ"כ לנדוננו, דמחד גיסא מיירי התם מן הסתם במי ששואף האיסור עצמו לתוך נחיריו ולא רק את זיעת האיסור שנתבשל ומעלה אדים, ומאידך השאלה שם היתה כאמור לעניין שאיפה דרך הנחיריים ולא דרך הפה. ויעויין גם בשו"ת אבנ"ז (יו"ד ח"א, סי' צ) מש"כ לעניין שאיפה דרך האף, ואכמ"ל בכל זה.
מה גם, שבנדו"ד יש לדון עוד דמן הסתם החומרים עצמם הנמצאים בסיגריה האלקטרונית אינם ראויים כלל לאכילה או לשתייה, ואולי גם פסולים מאכילת כלב.
אלא דבאמת א"צ לכל זה, דאף אם ננקוט לחומרא לגבי שאיפת אדי וזיעת הניקוטין שבסיגריה האלקטרונית, שיש בזה איזה שהוא חשש של טעימת אוכלים ומשקים בתעניות, הרי בלא"ה יש להתיר זאת משום ששואפים את האדים על-דעת לפולטם מיד, כמו בעישון סיגריה רגילה. דהא מדינא כתב המחבר בשו"ע (או"ח סי' תקסז ס"א) שבכל התעניות מלבד ביוהכ"פ ובת"ב יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט, וכ"כ הרמ"א (שם, ס"ג) דמותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק ללחלח גרונו ולפלוט מלבד ביוהכ"פ דאסור. אלא שהרמ"א (שם, ס"א) כתב דיש מחמירין בכל תענית-ציבור והכי נוהגין. וכבר כתב המג"א (שם, סק"ח) דגם מש"כ הרמ"א (בס"ג) לעניין לעיסת עצי קנמון וכיו"ב היינו דווקא לדעת המרדכי שמתיר בכל התעניות מלבד יוהכ"פ לטעום ולפלוט, אבל לדעת הרמ"א עצמו שכתב שהמנהג להחמיר יש לאסור בכל תענית-ציבור. ומ"מ מצינו שהקילו בזה למעשה במקרים מסוימים, וכמו שהביא המ"ב (שם סק"ו) בשם החיי"א דכשמבשלין ביום לצורך סעודת מצווה בלילה יש לסמוך ע"ד המחבר בשו"ע להתיר בשארי תעניתים לטעום התבשיל מעט מעט ולפלוט, וכן הביא המ"ב (שם סקי"א) בשם א"ר וחיי"א להתיר במקום צער רחיצה הפה במים בכל תענית ציבור ואפי' ביותר מרביעית, באופן שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבוא לגרונו. דמה"ט נראה דלגבי שאיפת אדים וזיעת ניקוטין בעישון של סיגריה אלקטרונית על-דעת לפולטם מיד אין צורך להחמיר כלל. (ומתוך הדברים יש לנו יישוב נוסף על מה שנהגו לכתחילה לעשן בתעניות ולא חשו לריחא מילתא, ודו"ק).
והנה לגבי עישון בת"ב הרי בלא"ה נקטינן שיש להחמיר בזה, וכמו שהביאו השע"ת (סי' תקנט סק"ד) והמ"ב (סי' תקנה סק"ח), והמ"ב התיר רק למי שדחוק לו, שמורגל בו ביותר, לעשן אחר חצות בצנעא בתוך ביתו. וע"ע במש"כ המ"ב (סי' תקנט סקכ"ז) ובשעה"צ (סי' תקנו סק"א) לעניין הרחת בשמים, דבת"ב צריך למעט בתענוג בכל מה דאפשר. וא"כ פש לן רק שאר תעניות-ציבור, שעפ"י האמור נראה שא"צ כלל להחמיר בהם ולהמנע מעישון סיגריה אלקטרונית, וכך אנו נוהגים להורות הלכה למעשה לכל שואל.
בברכת התורה
