פורים - מגילה ומשלוח-מנות

בוודאי לא יצא. ועי' בזה בערוה"ש (או"ח, סי' תרצה סט"ז) שאם שלח מנות לחבירו והוא אינו בעיר לא יצא אע"פ שאשתו או בני ביתו קבלו בעדו. אך אם זיכה לו מבעוד-יום ע"י אחר יש לדון אם יצא, והדבר תלוי לכאורה אם הודיעו כל כך או לאו. הנה פשוט ללא כל ספק שלכתחילה בוודאי אין לעשות כן, שהרי לכתחילה צריך לקרות כולה מתוך הכתב, כמש"נ בשו"ע (או"ח, סי' תרצ ס"ג), והקורא 'ואת' השייך לשם אחר כאילו לא קרא מתוך הכתב, והר"ז כמי שצריך לקרות שמות ''מרדכי' ו'אסתר', או 'אחשורוש' ו'המן', במקום שהוא אוחז בו, יקרא אותם משורות סמוכות לשם, שדינו כקורא על-פה, או שהקורא בתורה יקרא פסוק 'וידבר ד' אל משה לאמר' ממקום אחר בתורה, שבוודאי לא יצא ידי חובתו. וגדולה מזו מצינו לענין קריאת פרשת הנשיאים בחנוכה, דאע"ג דקיי"ל שסדר הימים אינו לעיכובא, ואם טעו וקראו ביום השני של חנוכה בנשיא של יום השלישי יצא, כמבואר בשו"ת 'משאת-משה' (או"ח, סי' ז) ובברכ"י (או"ח, סי' תרפד סק"ה) ובפמ"ג (שם, סי' קמ, במשב"ז סוסק"ג), וכ"ה במ"ב (סי' תרפד סק"ג), ומשום דאין קפידא בימים. אך מ"מ אם התחילו לקרות לכהן בפרשה של נשיא אחד עד 'מלאה קטורת' ואח"כ המשיכו לקרות ללוי את יתר פסוקי הקרבן מתוך פרשה של נשיא אחר אפשר שלא יצאו ידי חובה, דאף שהם אותם פסוקים ממש אינם מענינו של קרבן הנשיא שהתחילו בו. וכך מבואר בס' 'אדני-פז' (סי' תרפד ס"ב) ובס' 'ערך-שי' (שם ס"א) שהר"ז כאילו לא קראו כלל ולא יצאו ידי חובתם בקריאת הלוי. וכך מובא בס' 'הליכות-שלמה' (מועדים ח"ב, פי"ז ס"ח) שכך הורה גם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הלכה למעשה. והן אמנם שבשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח, סי' שלד) ס"ל שיצאו גם בכה"ג, משום דסו"ס קיים תקנת חז"ל בקריאת פרשת הנשיאים אע"פ שדילג בינתיים. ועי' גם בשו"ת 'הר-צבי' (או"ח ח"א, סי' סו) מש"כ בזה. אולם פשיטא דעד כאן לא פליגי אלא בקרבנות הנשיאים בחנוכה, דנקטינן שאין קפידא בימים, וכל פסוקי של קרבן אחד הנשיאים יוצאים בו, שע"ז דנו באופן שפתח בפסוקי נשיא אחד והמשיך בפסוקי נשיא אחר, אבל בכל קריאה אחרת, שיש קפידא בפסוקיה ובתיבותיה, הן אם זה לעיכובא (כמו בקרה"ת) והן אם זה עכ"פ לכתחילה (כמו בקריאת המגילה, שקריאת כולה מתוך הכתב היא לכתחילה), בוודאי כשקורא אותה תיבה ממקום אחר הר"ז כאילו לא קרא כלל. וכבר כתב כן למעשה לענין קריאת המגילה ה'כף-החיים' (או"ח, סי' תרצ, סקצ"ז) שצריך ליזהר לקרות כל שם של בן המן בתיבת 'ואת' שלו ולא של אחר. ומ"מ בדיעבד אם לא הקפידו ע"ז יצאו ידי חובתם, דלא גרע ממי שקרא רובה מתוך הכתב ומיעוטה על-פה שיצא בדיעבד, כמש"נ בשו"ע (שם ס"ג). אלא דכל זה רק אם מחמת המהירות לא שת לבו להבחין היטב בכל תיבות ה'ואת' שמשמאל העמוד, לקרות כל אחת מהן קודם השם של בן המן שעומד לקרות. דהו"ל כקורא על-פה. אבל מי שסומך על כך לכתחילה להביט כל הזמן בתיבה אחת של 'ואת' ולקרות על פיה את שמות בני המן שמימין העמוד, ומכוון כביכול לצאת בקריאת אותו 'ואת' שהוא מביט בו, כאילו הוא קורא מתוך הכתב, יש לדון דאפשר דגרע טפי, דהו"ל כקורא למפרע, שהוא קורא את שם בן המן ושוב חוזר לקרות 'ואת' מן השורות שלפניו במקום לקרות את ה'ואת' שלאחריו, שמשמאל העמוד בסוף השיטה (השורה) שהוא עומד בה, וקיי"ל שהקורא את המגילה למפרע לא יצא, כמש"נ בשו"ע (שם ס"ו), וכתב המ"ב (שם סקכ"ב) בשם הפמ"ג דה"ה אם קרא תיבה אחת למפרע הר"ז בכלל הקורא למפרע שלא יצא וצריך לחזור ולקרוא על הסדר. ואולי יש לחלק בין מי שקורא למפרע תיבה מאוחרת קודם לתיבה מוקדמת, שמהפך סדר התיבות או הפסוקים, אבל הקורא כראוי תיבה שהוא אוחז בה, אלא שהוא קוראה מתוך הכתב של אותה תיבה המוקדמת לה, אכתי לא גרע מקורא על-פה שיצא בדיעבד עכ"פ, ויל"ע בזה. לא מצינו חיוב שכזה להכניס עצמו לחיוב מחודש שלא היה עליו. ואגב, בשנה זו שבערים מוקפות נוהגים פורים המשולש, שאלה זו אינה מעשית כמובן, שהרי גם המוקפין יקראו השתא בי"ד. ואדרבה אם לא קרא את המגילה בי"ד ויסע לשבת למוקפין יכניס עצמו בשאלה גדולה שדנו האחרונים (שו"ת 'ספר-יהושע', סי' קכו; הגה' 'חשק-שלמה', מגילה ה.; שו"ת 'הר-צבי' או"ח ח"ב, סי' קכז; שו"ת 'שבט-הלוי' ח"ה, סי' פג) אם מי שנאנס ולא קרא בי"ד או קטן שהגדיל בט"ו חייב לקרות המגילה (או אולי לומר הלל) בשבת עצמה, ואכמ"ל. בברכת התורה