פתיחת מנעול טביעת אצבע בשבת באמצעות הנחת אצבע היהודי ע"י גוי

שלום וברכה לכתחילה בוודאי יש להחמיר בזה, לא מצד הסברא שהזכרתם "כיון שהמלאכה נעשית בטביעות אצבעו של הישראל", אלא שמאחר שגם כשהגוי הוא זה שנוטל את אצבעו של היהודי ומניחו על מקום טביעת האצבע במנעול יתכן דחשיב שפיר כאילו הישראל מסייע בידו ושותף עמו במעשה זה, דאף אם הישראל לא יושיט לו ממש את אצבעו בפועל וידחוף אותה עמו ביחד לכיוון המנעול מ"מ לא ימלט מן הסתם שהוא זה שמאפשר לו ומסייע יחד עמו, וע"ד שכתב הט"ז (יו"ד, סי' קצח סקכ"א, בתו"ד) לגבי לומר לנכרית ליטול צפרניים בל"ט שחל בשבת או ביו"ט: "שאע"פ שהעובדת-כוכבים חותכת מ"מ אותה ישראלית מסייעת לה ע"י שמטה לה את ידיה, וכאילו היא עושה מלאכה זו שאסורה מדאורייתא בשבת ויו"ט, וכההיא שמצינו בסי' קפא לענין הקפת פיאה שגם הניקף חייב אם סייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו כו', וזה א"א להישמר ממנו כשתניח לחתוך הצפרניים להעובדת-כוכבים בלי הטיית הישראלית את ידיה אליה" וכו'. וכבר כתב הט"ז (או"ח, סי' שכח סק"א) כעין זה עמש"כ הרמ"א (שם, ס"ג) שמי שחושש בשינו ומצטער עליו להוציאו אומר לעכו"ם להוציאו: "ולי צ"ע בזה, דהא עכ"פ הישראל מסייע לזה במה שיוציא העכו"ם השן, ומ"ש מניקף פ' בתרא דמכות דאמרינן דחייב וכו', וא"כ ה"ה כך במה שמזמין שינו להוציאו. אבל הש"ך (נקוה"כ, יו"ד שם) נחלק עליו דלא דמי למקיף וניקף. וכבר האריכו לדון בזה ובכל המסתעף לזה. ויעויין היטב במה שכתבו בשו"ת הגרעק"א (מהדו"ק, סי' צו) והחזו"א (יו"ד, סי' עח סק"א). ובאמת דבנדו"ד יש צד חומרא טפי מאשר בניקף, וגם מאשר במה שדן הט"ז על נטילת צפרניים או עקירת שן בשבת, דבכל האופנים הנ"ל אנו דנים על מלאכה מן החוץ (כגון הקפת הראש, או מלאכת גוזז בשבת וכל כיו"ב) שנעשית בגופו של אדם, באופן שהגוף אינו שותף במעשה המלאכה, משא"כ בנדון זה כל עצם המלאכה נעשית על-ידי גופו של האדם, דהיינו אצבעו של הישראל. אשר מכח זה יש לדון בתרתי, הן מבחינה מציאותית והן מצד ההגדרה ההלכתית, שמבחינת המציאות קשה מן הסתם יותר לאדם שנוטלים ומושכים את אצבעו על-מנת ללחוץ בה להישאר פאסיבי לחלוטין ולא להשתתף כלל גם בשעת מעשה בהושטת האצבע, מאשר לאדם שיושב ומגלחים את פיאות ראשו או עוקרים את שינו, שיתכן שהטיית הראש או היד וכיו"ב נעשית לפני עשיית המלאכה בפועל, וגם מבחינת ההגדרה ההלכתית הרי כאשר המלאכה לא נעשית על-ידי גופו של האדם עצמו אלא שנעשית בו מבחוץ יש מקום טפי לומר שאפי' כשהוא מסייע במשהו בהטיית הראש או היד וכיו"ב הר"ז כ'מסייע שאין בו ממש', אבל כאשר גופו ואצבעו הם אלו שעל-ידם עושים את המלאכה מסתבר לכאורה דכל סיוע קל חשיב כשותפות במעשה המלאכה. ועי' היטב גם במש"כ בשו"ת אבנ"ז (חאהע"ז, סי' קיט, אות עד). מדובר כמובן בנושאים רחבים ועמוקים מיני ים, שיש להאריך ולהרחיב בהם הרבה, ותן לחכם ויחכם עוד. בברכת סייעתא-דשמיא והצלחה רבה ושנזכה שצום הרביעי יהפך לכל בית ישראל לששון ולשמחה