שהייה בשבת על כירת אינדוקציה

שלום וברכה הנה כמובן שהשאלה היא לגבי להשהות עליה מערב-שבת אוכל מבושל כל צרכו, אלא שגם באופן זה לא יהיה אפשר להסיר את הסיר מהכיריים בשבת, שכן הסרת הסיר גורמת לביטול ההשראה האלקטרו-מגנטית ולכיבוי הכיריים, וכל-שכן שלא ניתן יהיה להחזיר עליהן את הסיר לאחר מכן אפילו לפי כל תנאי חזרה, לא רק מחמת שכירה זו אינה גרופה וקטומה, אלא משום שהנחת הסיר תפעיל מחדש את הכיריים. העצה היחידה - להסרת הסיר מן הכיריים - היא לחבר את הכיריים לשעון שבת, שיכבה וינתק אותן בזמן סעודת השבת, בזמן המשוער שבו יזדקקו לסיר ולתבשיל החם, ויסירו אותו מהכיריים לאחר שיתנתקו. ועדיין באנו למחלוקת הראשונים הידועה לגבי להשהות על-גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, אם קיי"ל כרבנן דחנניה דלשהות תנן, שאסור להשהות מבעוד-יום על-גבי כירה וקטומה רק תבשיל שנתבשל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו, או דקיי"ל כחנניה דלהחזיר תנן, אבל להשהות על-גבי כירה שאינה גרופה וקטומה (מבלי להחזיר התבשיל בשבת לאחר שהסירוהו) מותר אפילו אם נתבשל רק כמאכל בן-דרוסאי או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו. וממילא בני עדות אשכנז יכולים בוודאי לסמוך על דברי הרמ"א (או"ח, סי' רנג ס"א) שנהגו להקל כסברא האחרונה, דהיינו כהדעה השניה שהובאה שם בדברי המחבר בשו"ע, דקיי"ל כחנניה שלהשהות מותר, ומ"מ ראוי להקפיד שהתבשיל יהיה כבר מבושל כל צרכו מערב-שבת, והסיר יונח על הכיריים קודם כניסת השבת די מוקדם מבעוד מועד אפילו אם הוא חם, באופן שאם היה קר היה מספיק לרתוח קודם שקיעת-החמה, ועפ"י מה שנתבאר במ"ב (שם, ס"ק ע, עג ועד) ובביאה"ל (שם ס"א, ד"ה ונהגו). ואילו בני עדות המזרח, אף שלכאורה היה עליהם להחמיר כדיעה הראשונה שבדברי מרן המחבר בשו"ע שם, דקיי"ל כרבנן דחנניה, שגם להשהות מבעוד-יום אסור אא"כ נתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, וכמשמעות דברי הביאה"ל (שם) דכך נקט הב"י לעיקר. אך כבר מובא ב'כף-החיים' (שם, אות כג) שגם הספרדים נוהגים להקל בזה כהרמ"א, וא"כ בשעת-הדחק יכולים גם הם ללא ספק לסמוך על כך בשופי ולנהוג בהתאם לאמור לעיל.