שימוש בכיריים חשמליות לבשר וחלב

שלום וברכה באופן עקרוני אנו מתייחסים למשטח הכיריים החשמליות, שהן כיריים קרמיות, ככלי זכוכית, שכן כיריים אלו, עשויות ממשטח של זכוכית חסומה, חסינת אש ועמידה בחום, שבמרכזה גופי חמום, אשר ממקמים אותה בדרך כלל במרכז השיש ומשטחי העבודה. לאור המידע שבידינו משטח הכיריים הללו מורכב בכ- 97%- 98% מזכוכית, בתוספת אחוזים בודדים של תערובת מרכיבים נוספים, אשר אין כל סיבה לדון אותם כדין חרס, ולכן אנו מניחים באופן קרוב לוודאי שמשטח הכיריים הקרמיות דינו ככלי זכוכית. נוסף על כך, יש לציין למה שהביא הדרכ"ת (סי' קכא סוסק"כ) בדין כלי שרובו מתכת ומיעוטו חרס דאזלינן ביה בתר רובא, אלא שלדעתנו בנדו"ד א"צ לזה כלל, ויש להתייחס לכולו ככלי זכוכית. וממילא לדעת מרן המחבר בשו"ע (או"ח, סי' תנא סכ"ו; יו"ד, סי' קלה ס"ח) כלי זכוכית אינם בולעים כלל, ואינם צריכים הכשר אפי' מחמץ לפסח, ואילו לדעת הרמ"א (או"ח שם) יש להחמיר מחמץ לפסח שאפי' הגעלה אינה מועילה להם, ומן הטעם המובא בדברי הט"ז (שם סק"ל) דס"ל דכלי זכוכית ככלי חרס הוא, אמנם לגבי שאר איסורים (מלבד מחמץ לפסח) מצינו בדברי גדולי הפוסקים (כנה"ג, יו"ד סי' קכא, בהגה"ט סקכ"ה; פמ"ג, או"ח סי' תנ"א, במשב"ז סקל"א; שד"ח, אס"ד, מע' ה, אות כט; דרכ"ת, יו"ד שם סק"ב) שיש הסוברים שגם לדעת הרמ"א כלי זכוכית אינם בולעים. עוד יש להוסיף בנדו"ד עוד שתי סברות לקולא אפי' לדעת הרמ"א המחמיר בכלי זכוכית (מחמץ לפסח עכ"פ): א) הזכוכית החסומה, שהיא חסינת אש ועמידה בחום, מוסיפה בודאי בדין שיעי של כלי זכוכית, שמטעם זה סבר המחבר בשו"ע שאינם בולעים ואינם צריכים הכשר כלל, וכמש"כ המ"ב (סי' תנא ס"ק קנג) לפי שחלקים וקשים הם, וא"כ ככל שהם קשים וחסינים יותר הם דומים פחות לכלי חרס, אשר טבעם הוא שהם סופחים אליהם בליעות, כלשון הגמ' (פסחים דף ל:): "חזינא להו דמידייתי". וכבר דנו גדולי הפוסקים בדור האחרון בסברות דומות לזה בנוגע להגעלת כלי פיירקס ודורלקס. ב) כל דברי המחבר בשו"ע והרמ"א ונושאי כליהם מיירי בכלי זכוכית שמשתמשים בהם בעצמם, כגון כוסות זכוכית או סירי זכוכית וכיו"ב, משא"כ בנדו"ד שאנו דנים על משטח זכוכית שרק מניחים עליו סירים, שאף שמסתמא במשך הזמן גולש או נשפך עליו מן הסירים מ"מ יתכן זה כנגד גופי החימום ומיד נשרף (ועי' בזה במ"ב שם סקל"ד גם לגבי הכשרת חצובה לפסח), וגם החשש הוא תמיד רק שמא יגלוש או ישפך מסירים של מין אחר ויעביר טעם, וממילא אין לנו ראיה דגם בכה"ג החמיר הרמ"א שלא מועיל לזה הגעלה. ואפשר דבמקום שבד"כ השימוש הוא בסירים יבשים על משטח יבש, ורק לעיתים נוצרת גלישה מהסירים על המשטח, ובנוסף לכך קיים חשש נוסף לגלישה מסירים של מין אחר על המשטח, יש לדמותו לכלי זכוכית שרוב תשמישו בצונן ומיעוט תשמישו בחמין, שבשו"ע הרב (סי' תנא סע"ג) מתיר בדיעבד אפי' בפסח אם השתמשו בו ללא שום הכשר, והו"ד במ"ב (שם, ס"ק קנה) ובשעה"צ (ס"ק קצה) עיי"ש. למרות כל האמור לעיל, הרי שלתוספת הידור ראוי לבני אשכנז עכ"פ להשתדל לנהוג לפי ההנחיות הבאות: לייחד מבערים (עיגולים) נפרדים לבשר ולחלב. להשתדל ככל האפשר להעמיד את הסירים על העיגולים ולא בצדדי המשטח. להשתדל ככל האפשר שהמשטח יהיה יבש ולא תהיה גלישה מן הסירים. במקרה של גלישה לנגב ולנקות זאת מיד. כמובן, שהמדובר הוא לשימוש יומיומי לבשר ולחלב, אך באשר לשימוש בפסח יש להחמיר יותר, והתייחסנו לכך בבטאון החודשי של המכון לחודש ניסן תשע"ט במדור 'על משמר הפסח'. בברכה מרובה