שימוש בקונוס לוויסות והגברת השירה בביהכ"נ בהקפות של שמחת-תורה

שלום וברכה אכן שאלת חכם חצי תשובה, שכן למעשה יש בזה צדדים לכאן ולכאן. והדבר תלוי הרבה בגדרי איסור השמעת קול בשבת, שמצינו בה כמה סוגיות בש"ס, כדלהלן: האחת, בהא דתנן במס' ביצה (לז.): "ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין", ואמרינן עלה בגמ' (שם): "גזרה שמא יתקן כלי שיר". וכ"נ להלכה בשו"ע (או"ח, סי' שלט ס"ג). השניה, במס' עירובין (קד.) דפליגי התם עולא ורבה לגבי השמעת קול בשבת, אם כל השמעת קול אסורה או רק קול של שיר, ולא נזכר שם כלום מן הגזירה דשמא יתקן כלי שיר, ואדרבה אליבא דעולא עכ"פ (שהר"ח ס"ל כוותיה להלכה, וכן דעת הגר"א בר"ס שלח) משמע לכאורה שעצם הולדת הקול בשבת אסורה מחמת עצמה, כדאמרינן התם "ש"מ אולודי קלא אסיר", וכן אמרינן עוד ב"פ: "מ"ט לאו דקמוליד קלא וכל אולודי קלא אסיר", וע"ע בפירש"י (שם, ד"ה דקא מחיל שבת): "דקסבר כל אולודי קלא אסיר". אמנם עי' בדברי הב"ח (שם, ר"ס שלח) דנראה מדבריו שהוא מפרש גם בסוגיא זו דלכו"ע טעם האיסור הוא שמא יתקן כלי שיר. והשלישית, בהא דאיתא במס' שבת (יח.): "ת"ר פותקין מים לגינה ע"ש עם חשיכה וכו', אבל אין נותנין חיטין לתוך הריחיים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד-יום, מ"ט, אמר רבה מפני שמשמעת קול", ופירש"י (שם): "שיטחנו מבעו"י, מפני שמשמעת את הקול ואוושא מילתא בשבת, ואיכא זילותא". ועי' בזה בדברי המחבר בשו"ע והרמ"א (שם סי' רנב ס"ה) ובדברי הפוסקים שם. שעפי"ז יש לדון הרבה בכל אופני השמעת קול בשבת, ובפרט כאשר הוא נעשה בפה. וכבר הרחיב בזה ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצ"ל, בכמה מקומות בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"א, סי' א, אותיות יח-יט, לגבי מיקרופון בשבת; סי' ג, אותיות ג-ד, לגבי צלצול יקיצה טלפוני בשבת; ח"ב, סי' ה, אותיות ז-י, לגבי דיבור למכשיר שמיעה בשבת). והנה כתבת שחיפשת בדברי האחרונים מהתקופה של טרם המצאת החשמל אם דנו בנוגע לכלי המגביר את הקול בצורה מכנית ולא מצאת. והאמת היא, שיש דברים מפורשים כמעט לענין זה בשו"ת 'שבות-יעקב' (ח"ג, סי' לא) שבתוך תשובה בנושא של קידוש-לבנה כתב: "אמור מעתה, הרואה את חבירו חוץ לתחום תוך ששה עשר מיל יהיה אסור לדבר עמו או ליתן לו שלום, וביחוד ע"י כלים המיוחדים לדיבור ומשמיעים קול על כמה וכמה מילין בריחוק מקום יכול אדם לדבר עם חבירו, דבר זה יהיה אסור לדבר עמו בשבת, ומעולם לא שמענו שום פוצה פה לפקפק בנידון זה" וכו', שנראה שדעתו ברורה להתיר בכגון דא, והוא חידוש גדול לדינא. עוד יש לדון בדבר שאלתך, שנראה ברור שהשמעת הקול דרך הקונוס בוודאי אין דינה כשימוש בכלי שיר או כקשקוש בפעמונים וזגים, ולכל היותר אולי יש מקום להחמיר בה מצד דהו"ל כטיפוח כף על כף וכסיפוק כף על ירך וכרקידה שאסרו חכמים משום גזירה שמא יתקן כלי שיר, והלא מצינו להדיא שבשמחת-תורה התירו דברים אלו משום כבוד התורה, וכמו שמובא במג"א (סי' שלט סק"א וסי' תרסט סק"א), וכ"כ המ"ב (סי' שלט סק"ח וסי' תרסט סק"ה ובשעה"צ שם סק"ה). וע"ע בדברי הרמ"א (סי' שלח ס"ב וסי' שלט ס"ג) ובמש"כ המג"א (סי' שלח סק"א) לענין פעמונים שבפרוכת, וכן במ"ב בכ"מ (סי' שלח סק"ו וסקי"ב וסי' שלט סק"י) ובביאה"ל (סי' שלט ס"ג, ד"ה להקל בכל), ואכמ"ל. ואף שעדיין יש לדון אם משום כבוד התורה ליתא נמי לחשש אוושא מילתא וזילותא דשבת ויו"ט, מ"מ נראה שמי שנהג או נוהג כאותו גבאי הממונה על השירה אצלכם בביהכ"נ אין מזניחין אותו ויש לו על מה לסמוך. מובן מאיליו, כי כל זאת רק במי שהכין את הקונוס המדובר לכך מעיו"ט, דאל"ה יש בזה משום מוקצה, ואצ"ל שאסור לעשות בו נקב ביו"ט לצורך השימוש משום בונה ומכב"פ. בברכה מרובה