שימוש בשבת בכף גלידה מיוחדת למניעת הדבקה

שלום וברכה כפי שהתברר לנו, מדובר בכף מתכת, שיש בתוכה חומר נוזל מסוים רגיש לחום, כך שכאשר אדם מחזיק את הכף בידו החום הטבעי של היד מחממת את המתכת וגם את הנוזל שבתוכה, בעוד שתנועת היד מזרימה את כל הנוזל לכיוון תחתית הכף הנפגשת עם הגלידה. החום המועט הזה, של המתכת עצמה יחד עם הנוזל שבתוכה, די בו כדי להפשיר משהו את קצה כדור הגלידה הנפגש עם הכף, באופן שהגלידה לא תידבק אל הכף. תהליך חימום זה הוא טבעי בהחלט, ואינו דומה כלל לכרית חימום רב-פעמית (עליה דן ראש המכון המנוח הגרל"י הלפרין זצ"ל בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' ח"ג, סי' טו), או ליצירת חום באמצעות פתיחת אריזות (עליה דן הגרל"י הלפרין זצ"ל בתשובתו ההלכתית שפורסמה בשעתו בספר 'אוצרות-השבת' ח"א, ועדיין לא נדפסה בספריו), או למחממי יד ורגל (עליהם השבנו בתשובה הלכתית שהתפרסמה בבטאון החודשי האחרון של המכון, במדור 'בראי ההלכה', עמודים 9-10), אשר הצד השווה לכולם הוא: 1) שהחימום מתבצע באמצעות לחיצה על כפתור, פתיחת אריזה או הסרתה, 2) שפעולה זו גורמת ישירות לריאקציה כימית של ערבוב חומרים ו/או שינוייים במבנה שלהם וצורת מוצקותם והתגבשותם, כך שיש קצת מקום לחוש בהם לאיסור 'מוליד' דרבנן, מחמת הולדת החום החדשה בשבת, כפי שהתבאר בכל המקורות אליהם ציינו. לעומת זאת, חימומה של כף המתכת, כולל הנוזל שבתוכה, נעשה ללא כל פעולה מיוחדת, אלא אך ורק באמצעות העברת החום הטבעי של כף היד, דבר שנעשה בשבת על-ידי כל אחד פעמים אין ספור, ובעיקר אינה גורמת לשום ריאקציה כימית או כל שינוי אחר, ואין זה אלא חימום טבעי מחום כף היד, כך שאין כל מקום לחוש בזה מצד איסור 'מוליד' של הולדת ויצירת חום חדשה. גם אין לחוש בזה משום איסור ריסוק שלג וברד בשבת, כמבואר בשו"ע (או"ח, סי' שכ ס"ט), וזאת מכו"כ סיבות. ויעויין בדברי הט"ז (שם סק"ז) שכתב לגבי ריסוק שלג וברד: "וכתב ב"י דווקא שמרסקו בחתיכות קטנות, כדפירש"י, אבל לשבור חתיכה ממנו שרי, ואפי' אם יזובו קצת מים עי"ז, דלא נתכוין לזה, ועוד שהולך לאיבוד". וראה בס' שש"כ (פ"י, הע' כד והע' כז) שהביא בשם הגרשז"א שהפשרת גלידה (או הקפאתה) אינה בכלל איסור זה. בברכה מרובה