תשובת ראש המכון:
לידידנו הנעלה הגרא"מ שליט"א
שלום רב לאוהבי תורתך
מדובר אכן בשאלה כאובה שנשאלנו עליה לא פעם וגם השיבונו על כך תשובות הלכתיות שחלקן כבר התפרסמו על-ידינו.
מצו"ב:
הבטאון החודשי של המכון לחודש תשרי תש"פ, שם בעמ' 19 התפרסמה תשובה הלכתית קצרצרה על שאלה דומה, כאשר שם נכתב: "בשל העומס הרב המוטל על-ידינו, בפרט בימים אלו, אין הזמן גרמא לתשובה ארוכה ומנומקת כדבעי. אך הלכה למעשה, אם מדובר עבור צרכים חיוניים שלו כמו אוכל, היגיינה, תרופות וכיו"ב, הרי שלאור מצבו הרפואי הקשה, כאשר גם אין לו שום אפשרות אחרת לתקשר, אין לאסור לו את השימוש בזה".
הבטאון החודשי של המכון לחודש אייר תשפ"א, שם במדור 'באספקלריית העתיד' התפרסם מאמר על ביצוע פעולות באמצעות מחשבה, כאשר בסופו מוזכרת ביתר הרחבה ההתייחסות ההלכתית וההנחיות לשימוש במערכת 'מיקוד מבט' בשבת.
מאמר זה חזר והתפרסם - יחד עם מאמרים נבחרים נוספים העוסקים ב'אספקלריית העתיד' - בתוספות שונות וקצת תיקונים גם במגזין "המכון" שהופק והופץ לקראת חג הפסח האחרון, ואצטט משם את הקטעים הרלוונטיים הנוגעים לעניננו:
"בעניין זה כבר נידונה שאלה דומה ביחס להפעלת מערכת מיקוד מבט באמצעות האישונים. המערכת המדוברת מפורסמת בגין השימוש הרחב שעושים בה חולי ALS אשר בשלב מתקדם של מחלתם כל השרירים שלהם מתנוונים, ומתבטלת מהם כל היכולת להניע שום איבר, אולם למרות זאת, השרירים הטבעתיים המניעים את העיניים והאחראיים על השליטה בסוגרים פועלים אצלם, והניוון שלהם מתרחש, אם בכלל, רק בשלב הסופי ממש של המחלה. העובדה שהיכולת להניע את העיניים קיימת, מנוצלת היטב על-ידי המערכת, אשר מבוססת על מצלמה המזהה את תנועות העיניים ויודעת לתרגם את תזוזת האישון להנעת הסמן על צג המחשב, בדומה לפעולת עכבר מחשב רגיל. בצורה זו יכול החולה להפעיל כל תוכנה במחשב, וכן לכתוב ולתקשר עם הסביבה, באמצעות כתיבת טקסטים, ואף על-ידי הפעלת תוכנה המתרגמת את הטקסט לפס קול המושמע לסביבה ומאפשר לחולה כעין 'דיבור' עם הסביבה".
בנוגע לשימוש במערכת כזו בשבת, השיב כבר בשעתו ראש המכון, הגרא"מ הלפרין שליט"א, לשאלות אלו, יותר מפעם אחת, כי יש מקום לדון - בכל מקרה לגופו - להתיר את השימוש במחשב לחולה כזה, שאין לו אפשרות לתקשר בצורה אחרת, רק כאשר הדבר נוגע לצרכיו האישיים, כמו מזון, תרופות או היגיינה, מכמה טעמים: א. חולה במצב רפואי זה, הוא ללא כל ספק בגדר חולה שאין בו סכנה שחלה בכל גופו ונפל למשכב, ואולי הרבה מעבר לזה. ב. במצב רפואי זה, על הצורך הגדול שבו, הרבה מהפוסקים, נוטים להתייחס לכל פעולה הנעשית על ידו, כגון שימוש על ידי המחשב, כמלאכה דרבנן, וזאת מעבר להגדרות ההלכתיות של הפעולות עצמן. ג. יש מקום לדון להתייחס לשימוש במחשב מיוחד זה, הפועל מערב-שבת ללא הפסקה (אף שמחשב זה מתוכנן לצורך מיוחד זה), שאין זה נחשב כדרך מלאכה רגילה, והרי זה כמלאכה בשינוי, ואולי למעלה מזה. ד. כאשר מדובר בשימוש במחשב לצרכים חיוניים ובסיסיים של החולה, שאין לו שום דרך אחרת לתקשר עם העולם, הרי בהחלט יתכן שיש במצב רפואי זה גם סרך סכנה.
"אבל יש להימנע מהפעלת המחשב והדלקתו בשבת עצמה, וכן מכל פעולת שמירת מידע לתוך דיסק המחשב וכדומה, משום חשש איסור 'מכה בפטיש' ועוד, וכל ההיתר הוא אך ורק לצורך תקשורת חיונית עם סביבת החולה, ולא לכתיבת מכתב, קריאת מאמר או ניהול שיחה לא חשובה במשך השבת. גם זאת בתנאי שבכל פעולות השימוש דרך המחשב אין צורך ללחוץ על כפתור הפעלה כל-שהוא. נוסף על כך, במחשב אשר בשעת ההתקשרות עם החולה משמיע בקול את הדו-שיח, יש לכבות את המכשיר המגביר את קולו של המחשב מבעוד יום, ועל המטפל לקרוא את ההתכתבות מעל-גבי המסך".
"כמובן, שכל ההוראות האמורות הן רק במצבי שיגרה של החולה בניוון שרירים, כאשר אין לו בעיות רפואיות נוספות מיוחדות, וכל הצורך שלו הוא בתקשור עם סביבתו, אך לא כאשר קיימות בעיות נוספות ויש לדונו כחולה שיש בו סכנה".
למעשה, אני מסכים כי בהחלט יש מקום לדון להתיר זאת, במקום הצורך, למי שמאוד זקוק לכך, גם לצרכים נוספים. אבל כהוראה גורפת לרבים נמנעתי מכך ולא רציתי להתיר זאת, ולדעתי יש לדון ולשקול כל מקרה לגופו לפי הענין, בהתאם למצבו של החולה, הפיזי והנפשי גם יחד, צרכיו המיוחדים, ועוד ועוד.
בברכת כוח"ט ותחל שנה וברכותיה ברפואות וישועות לכלל ולפרט
הרב אברהם משה הלפרין
ראש המכון
