נעליים

תליית 'כף' נעליים עבור הכהנים בכותל המזרח של ביהכ"נ

ב"ה למרן הגרא"מ הלפרין שליט"א הנה בשנים האחרונות הובא אל בתי הכנסת מקל עזר ארוך בצורת כף עשוי מפלסטיק קשיח או מתכת, והדבר נועד לנעילת וחליצת נעליים בנקל בעבור הכהנים העולים לנשיאת כפיים, בכדי שלא יגעו בנעליהם, וכן להקל עליהם לבל יאלצו להתכופף. ובקהילה אחת התקינו מתלה מיוחד למקלות אלו בצד ארון הקודש, ושאלתי האם עשו כשורה להתקין מתלה שכזה ליד ארון הקודש או יש בזה חלילה זלזול בכבוד התורה. בברכת כהנים באהבה כעתירת גמליאל הכהן רבינוביץ מח"ס "גם אני אודך" ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים

תשובת ראש המכון:

שלום רב לאוהבי תורתך אם אני מבין נכונה לא תלו זאת על ארון הקודש עצמו, אפילו לא מצדדיו שלו, שכן ארון הקודש דינו כתשמישי קדושה וקדושתו גדולה מקדושת ביהכ"נ, וכמבואר בשו"ע (יו"ד, סי' רפב סי"ב), ובפרט לפמש"כ בביאור הגר"א (שם, סקכ"ח, ועיי"ש גם בסקל"ב), ויעויין עוד בשו"ע (או"ח, סי' קנד ס"ג וס"ו) ובמ"ב (שם, סק"ט), דלפי"ז בוודאי אסור לתלות עליו כל חפץ שהוא, ומן הסתם לא התנו על כך מתחילה, ולא מסתברא למימר לעניין זה דלב ב"ד מתנה עליהן. והן אמת שיש מקום לדון בארונות קודש גדולים ומפוארים, הבנויים מעץ או מאבן וכיו"ב לרוחב ולגובה כותל המזרח של ביהכ"נ, לפאר ולרומם את בית אלוקינו, האם כל מבנה ארון הקודש כולו יש לו קדושת ארון הקודש, או שרק הארון עצמו שבו מונחים ספרי התורה, ובפרט בזמננו כאשר בדרך-כלל ספרי התורה מונחים בפנים בתוך כספת פלדה לשמירתם ואבטחתם, וכל שאר מבנה ארון הקודש אין לו אלא רק קדושת בית-הכנסת, ואכמ"ל בזה. ובכל אופן, מן הסתם במקרה עליו שאלתם תלו זאת על קירות ביהכ"נ בכותל המזרח שמצידי ארון הקודש, במקום הסמוך לדוכן שלשם עולים הכהנים לשאת את כפיהם ולברך את ישראל באהבה. והנה כתבתם בתוך דבריכם כי "הדבר נועד לנעילת וחליצת נעליים בנקל", ואילו היה אכן כן, שמשתמשים באותה 'כף' גם לחליצת הנעליים, היה נראה פשוט טפי דשרי משום דלמצווה קעבידא, לשם מצוות נשיאת כפיים, שהרי אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, כדאיתא בגמ' (סוטה מ), וכ"נ להלכה בשו"ע (או"ח, סי' קכח ס"ה). וידוע שיש שכתבו (ראה: שו"ת אורח-משפט, או"ח, סי' כה; לוח א"י להגרימ"ט, עיוהכ"פ; הליכות-שלמה, תפילה, פ"ב סכ"א) שבחליצת נעליים של מצווה, כגון הכהנים לפני שעולים לדוכן לשאת את כפיהם או בערב יום-הכיפורים וכיו"ב, יש להקדים לחלוץ נעל ימין תחילה, דלעולם חולצים של שמאל תחילה ואח"כ של ימין מפני שזהו כבודו של ימין, כמבואר בדברי רש"י (שבת סא. ד"ה חולץ של שמאל), והו"ד בשו"ע הרב (סי' ב ס"ה, ובמהדו"ב שם ס"ד) ובמ"ב (שם, סק"ח), אבל כשהחליצה היא לצורך מצווה יש להקדים בה של ימין תחילה, ויש להאריך בזה ואכ"מ. אמנם בתוך עמי אנוכי יושבת, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכפי הנראה למראה עיני (למרות שאינני כהן כמר שליט"א) אין הכהנים משתמשים בכגון דא לחליצת הנעליים אלא רק לנעילתן אחר שיורדים מן הדוכן. אך מ"מ נראה לי שאין מקום לאסור זאת, דסו"ס לא עשו כן אלא לצורך מצווה, ואין משתמשים ב'כף' זו לצרכים אחרים, והכל יודעים ומכירים שאינה עומדת שם אלא רק לצורך הכהנים זרע אהרן עם קדושך העולים לדוכן לקיים מצוותם, וממילא מסתברא שאין בכך משום זלזול בכבוד התורה ח"ו ולא בכבוד ביהכ"נ. בברכת שבת שלום ומבורך הרב אברהם משה הלפרין ראש המכון