בישול באור/חשמל לאחר בישול באינדוקציה

שלום וברכה הבישול באינדוקציה נחשב כבישול ב(תולדות) חמה לרוב דעות הפוסקים (מלבד חידושו של האג"מ לגבי מיקרוגל שדרך בישולו בכך), שכן כל בישול שאינו באור ממש (או בגוף חימום לוהט, שדינו כגחלת של מתכת שאנו מחמירים בו כבישול באור) הוא ממילא כבישול ב(תולדות) חמה. והדברים פשוטים וברורים כשמש (כחמה), כי כל בישול וחום שאין מקורו באור, גם אם הוא רותח, דינו כבישול בחמה (שמותר בשבת) או כבישול בתולדות חמה (שאסור מדרבנן). בשעתו היה מורה הוראה נודע ות"ח חשוב שרצה להתווכח ע"ז בנוגע למה שכתבנו ('אספקלריה', גיליון נה, לחודש מנ"א תשפ"ד, עמודים 12-14) שיש להחמיר שלא להגעיל כלים שבלעו בבישול באור (ואולי גם בבישול או אפייה חשמלית) בתוך מים שהוחמו באינדוקציה, ועל יסוד מש"נ בשו"ע (או"ח, סי' תנב ס"ה), ונעתיק לך כמה קטעים מתוך טענותיו, במו"מ הלוך ושוב, וכן כמה קטעים ממה שכתבנו להשיב לו בתוך הדברים, עד שנסתתמו טענותיו והודה לדברינו, כאשר אנו מניחים שדי לחכימא ברמיזא, ולמרות שאין זמננו בידינו להציע בפניך את כל תורף הוויכוח תבין בוודאי דבר מתוך דבר, וגם לרבות את העולה מזה לגבי שאלתך אם עלינו להתחשב במקור החום או לאו. הנ"ל כתב לנו כדלהלן: א. בעניי הסתפקתי בזה זה כמה, ולא מצאתי ראיה שלגבי דין הגעלה יש נפ"מ איך המים הורתחו, והגם שידעתי שיש כבר דיונים בזה מ"מ אשמח לראות ראיה מהפוסקים בענין זה. כי בישול בשבת ענין אחד הוא והגעלה ענין אחר. בשבת יש ענין של בישול, ובזה יש לדון שכל דרך בישול שונה הוא, אבל הגעלה צריך שהמים יהיו רותחים ולא מבושלים. ב. לענ"ד אין ראיה מחמי טבריה, מכיון שהרי בכל בישול בתוך סיר, אמנם יש מתחת לסיר אש, אבל האוכל מתבשל מחום הסיר ולא מהאש [להבדיל מצליה ואפיה]. ולכן אינני מבין מה ההבדל אם הסיר מתחמם מאש חשמל או מעצמו ע''י תנועת חשמל בשולי הסיר, סו''ס האוכל מתבשל מחום של הסיר אותו דבר. ולמשל בבישול במיקרוגל רואים בחוש שהטעם יוצא שונה, וכן צליה ע''ג אש הוא טעם שונה מצליה ע''ג חשמל. חמי טבריה מדובר שהוא מגעיל בתוך המעיין, ולדעת רבנן המים התחממו שלא מן האש, ולכן מהות החום שלהם אכן שונה ממים שהתחממו ע''י האש. אבל כאשר מבשלים בסיר וכנ"ל מנלן שיש הבדל במהות הבישול איך הסיר התחמם. בוודאי שיש הבדל איך הדבר התבשל. אמנם זה רק כאשר יש קשר ישיר בין מקור החום לדבר שהתבשל, ולכן חמי טבריה עצמם הוחמו שלא ע"י האש, ולכן הם שונים מדבר שהוחם ע''י אש, אבל כאשר בישלו בסיר דבר שאינו כשר הוא נבלע מכח החום של הסיר, ולכן ההגעלה יכולה להיות במים שהתחממו מסיר, ומאי נפ"מ איך הסיר התחמם. ג. אכן שמעתי ממו"ר זצ"ל לדון אם יהיה סיר סגור ע"ג גג ויתבשל האם זה בישול בחמה או תולדות חמה. ועל כך השבנו לו בתוך הדברים כדלהלן: א. המקור מוזכר שם מפורש בתוך התשובה, בשו"ע (או"ח, סי' תנב ס"ה): "אין מגעילין בחמי טבריה אפי' כלים שדינם ככלי שני מפני שאינה תולדות האור, דכבולעו כך פולטו, מה בולעו ע"י תולדות האור כך פולטו ע"י תולדות האור", דפשיטא שהכוונה שם כי גם כאשר מי חמי טבריה רותחים ממש א"א להגעיל בהם. וסמך לדבר שחמי טבריה אמורים להיות רותחים, מהא דאמרינן בגמ' (פסחים מא.): "א"ר חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור" וכו', ופירש"י (שם): "חמי טבריא, מעיינות רותחין", ועוד אמרינן בגמ' (סנהדרין קח.): "א"ר יוחנן שלושה נשתיירו מהם... וחמי טבריא" וכו', ופירש"י (שם): "שלושה נשתיירו, מאותן מעיינות של דור המבול שהיו חמין, כדאמר לקמן ברותחין קלקלו ברותחין נידונו". ואין להביא כל ראיה מן המרחצאות של חמי טבריה כיום, שהמים שבהם אינם רותחים, הן מפני שיתכן שנשתנו הטבעים במשך השנים והדורות, והן מפני שאין זה מוכרח שהכוונה לאותם חמי טבריה המוכרים לנו כיום, ואולי היו בעבר מעיינות נוספים, ובפרט שיש מקום לומר שבכלל אין הכוונה לחמי טבריה ממש, אלא למעיינות הדומים להם, ואכמ"ל בקושיא הידועה והמפורסמת שדנו בה האחרונים (ראה: אגלי-טל, מלאכת האופה, אות כו, סק"ב; שו"ת בית-יצחק, בדרושים שבסוף חחו"מ, דרוש יא, אות יח; הגה' חשק שלמה פסחים שם; שו"ת אמרי-יושר ח"א, סי' כה; שו"ת מחזה-אברהם, או"ח, סי' קטז) בהא דשקו"ט בגמ' (פסחים שם) לגבי פסח שבישלו בחמי טבריא, והלא אסור להוציא את הפסח מירושלים ונפסל ביוצא, ובעיקר במה שכתבו בזה הבא"ח (בספרו בן-יהוידע, פסחים שם) ובשו"ת פרי-יצחק (ח"א, סו"ס כ) ובס' פרדס-יוסף (שמות יב, ט) שאין זה אלא כדוגמא בעלמא. ב. 1. הנה ממנ"פ, אם במים שהתחממו בסיר אין כל הבדל מכח מה הגיע החימום, הרי בהכרח שאין לנו כל נפ"מ במקור החום, והעיקר הוא שהמים הם רותחים בפועל, וא"כ מדוע כשהם רותחים ומבעבעים במעיינות של חמי טבריה א"א להגעיל בהם כלים שבלעו מתולדות האור, וכי מה החסרון בכך שלא היה סיר באמצע, אלא ע"כ שאנו מתחשבים במקור החום שחוממו והורתחו בו המים, וא"כ מ"ל שהם בתוך המעיין או שהם בתוך סיר, ושוב יש לנו לדון מה מקור החום שמחמם את הסיר, אם מקורו באור או לא. 2. לפי דבריכם נמצא איפוא שהגדר הוא שא"א להגעיל בחמי טבריה דבר שבלע מ'סיר' ולא דבר שבלע מ'תולדות האור'. ולפי"ז יעלה בידינו דבר פלא, שאם יניחו דבר איסור בתוך סיר (עם מים, ואפי' עם מים מחמי טבריה עצמן, ועפ"י המבואר במור-וקציעה (סו"ס תנב), יעוייש"ה בדבריו, והוא פשוט, ודו"ק היטב) להתבשל בתוך או על מי חמי טבריה, כלומר שמי חמי טבריה יחממו את הסיר והאוכל יתבשל, לא יהיה אפשר להגעיל אח"כ את הסיר הזה בחמי טבריה עצמן... ואיך יפרש כ"ת לפי שיטתו בדברי הרמ"א (או"ח שם): "מיהו אם נשתמש בו רק במי טבריה מגעילו בהן", והלא לכאורה מדובר שם בכלי שבלע דבר איסור שהתבשל בתוכו באמצעות חום של חמי טבריה, דהיינו שהם בישלו את הסיר שבלע, ולא שהאוכל התבשל ישירות בהם. ג. ראה בספרו של ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצוק"ל, שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"ח, סי' ד, אות ג), שכבר כתב להסתפק באוכל שבתוך סיר סגור שמונח על הגג ומתבשל האם דינו כבישול בחמה או כתולדות חמה, והוא נוטה לדון זאת כבישול בחמה. ומ"מ כל הנפ"מ בזה הוא רק לגבי שבת, אם דינו כבישול בחמה שמותר או כבישול בתולדות חמה דגזרו ביה רבנן, אבל בוודאי שאין זה נידון כתולדות האור. מצו"ב: 1. הבטאון החודשי של המכון לחודש ניסן תשפ"א, שם התפרסם מאמר מקיף על כיריים אינדוקציה. 2. תשובה הלכתית מפרי עטו של ראש המכון הגרא"מ הלפרין שליט"א בנושא השימוש בקומקומים לשבת, כאשר בהערה האחרונה ישנה התייחסות לכך. בברכה מרובה