בניית סוכה כהלכתה

שלום רב לאוהבי תורתך מותר לכתחילה ללא כל חשש ופקפוק. השאלה שאותה כב' מעלה היא שאלת ההסתמכות על שתי הלכות גם יחד, האחת היא זו שדופן שגבוהה עשרה טפחים אך אינה מגיעה עד לסכך כשרה, מדין 'גוד אסיק מחיצתא', שאנו רואים את המחיצה כאילו היא עולה ומגיעה עד לסכך, והשניה היא זו שגם סכך שאינו מגיע ממש עד הדפנות ומרוחק ממנו פחות משלושה טפחים (כאשר לענייננו מרחק של כ-20 ס"מ הוא לכל הדיעות פחות משלושה טפחים) כשר, מדין 'לבוד', שכל רווח של אוויר פחות משלושה טפחים אנו רואים אותו ומתייחסים אליו כאילו הוא סתום. למעשה, על שאלה כגון זו ממש נפסק בפירוש בשו"ע (או"ח, סי' תרל ס"ט) שהיא כשרה: "היו דפנותיה גבוהים... כשרה אפילו הגג גבוה הרבה, ובלבד שיהא מכוון כנגדן, ואפי' אינו מכוון ממש רק שהוא בתוך ג' כנגדו כשרה". ועי' במ"ב (שם, סקמ"ג וסקמ"ד) שמשלבים כאן דין 'גוד אסיק' עם דין 'לבוד'. והנה הגרעק"א (בגיליון השו"ע שם, סי' תרלב, ע"ד המג"א סק"א; שו"ת רעק"א קמא, סי' יב) פשיטא ליה דדעת הטור והשו"ע להלכה לגבי הכשר סוכה ע"י 'לבוד' וגוד אסיק' כאחד היא דלא כדעת הר"ן (בחידושיו על הרי"ף במס' סוכה, בדף ב. מדפי הרי"ף ובדף ט. מדפי הרי"ף) דתרי הלכתות בהדי הדדי לא אמרינן, וא"א להכשיר סוכה ע"י דין 'דופן עקומה' ודין 'גוד אסיק' כאחד או ע"י דין 'דופן עקומה' ודין 'לבוד' כאחד, ומכח זה תמה על המג"א (שם, ריש סק"א) שהזכיר דעת הר"ן לגבי 'דופן עקומה' עם 'גוד אסיק'. ובאמת שבעיקר הדברים כבר הקדימו הט"ז (שם, סק"א, בתו"ד): "הנה לפ"ז באם יש דופן נמוך הרבה מהסכך וגבוה מן הארץ י' טפחים ויש בקצת הסכך סכך פסול אמרינן שפיר דופן עקומה, דהא שפיר יש לנו לומר בזה שהסכך נותן חלק ממנו לדופן, ואף שאין הדופן מגיע שם מ"מ הא אמרינן בסי' תר"ל דכשרה כגבוה י' טפחים ונמוך הרבה מהסכך וחשבינן כאילו מגיע הדופן לסכך, ה"נ כאן לענין דופן עקומה" וכו'. וע"ע בזה במחה"ש (שם, סק"ב) ובשו"ת פנים-מאירות (ח"א, סי' סא). ויש שנתקשו בזה עוד ממש"נ בשו"ע (שם, סי' תרל ס"ו) שיש מכשירין בנעץ ד' קונדסין על שפת הגג וסיכך על גבן משום דאמרינן גוד אסיק מחיצתא, וכתב ע"ז המ"ב (שם, סקל"א) ודוקא כשהוא על שפת הגג ממש, אבל רחוק מזה אפי' פחות מג' טפחים לא אמרינן לבוד וגוד לכו"ע" ועי' בשעה"צ (שם, סקכ"ח), דלכאורה דברי המ"ב הללו סותרים למש"נ בשו"ע (שם, ס"ט) שסוכה שאין דפנותיה מגיעות עד הסכך וגם הסכך מרוחק מן הדופן פחות מג' טפחים כשרה, וכמש"כ המ"ב עצמו דהיינו בשילוב של דין 'לבוד' עם דין 'גוד אסיק'. ומרגלא בבי מדרשא ליישב דבריו, שיש חילוק בין 'גוד אסיק' כשסיכך על שפת הגג ואין מחיצות ניכרות, וע"י דין 'גוד אסיק' 'נוצרת' כביכול מחיצה חדשה, דבכה"ג לא אמרינן לד"ז יחד עם דין 'לבוד' בהדי הדדי, לבין 'גוד אסיק' כשמחיצות ניכרות אלא שאינן מגיעות עד לסכך, שע"י דין 'גוד אסיק' 'נמשכת' המחיצה הקיימת עד לסכך, דשפיר אמרינן לזה גם יחד עם דין 'לבוד'. וע"ע במש"כ המ"ב (סי' תרלב סק"ד) במחלוקת הר"ן והטור והפוסקים שנמשכו אחריהם אי אמרינן תרי הלכתות ד'דופן עקומה' ו'גוד אסיק' בהדדי הדדי, ובסו"ד כתב דאפשר דב'לבוד' ו'דופן עקומה' לכו"ע יש להקל, ובמש"כ עוד (סי' תרלג סק"כ) לגבי אצטבא מן הצד, שסתם שם כדעת הסוברים ד'דופן עקומה' בהדי 'גוד אסיק' לא אמרינן. וכבר האריכו הרבה בכל זה גדולי האחרונים לדורותיהם, ואין כאן המקום ולא הזמן גרמא להאריך בזה. ולדינא ברור שהעיקר כמו שנפסק בשו"ע להכשיר דופן של סוכה מדין 'לבוד' ומדין 'גוד אסיק' להמשך המחיצה בהדי הדדי. אולם מתוך דברי גדולי האחרונים שעסקו בזה, ובפרט מתו"ד הגרעק"א, נראה שבעל נפש הרוצה להחמיר על עצמו בזה יש מקום לזה. אלא דכל זה כאשר מדובר באחת מן המחיצות המכשירות את הסוכה, שהרי מן הדין די לה לסוכה לכתחילה בשתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח, כלומר בשתי דפנות שלמות סמוכות ומחוברות זו לזו לשני רוחות העולם, וברוח שלישית, לצד אחת הדפנות השלמות, יעמיד במרחק של פחות משלושה טפחים דופן נוספת ברוחב של טפח ומשהו, ויחבר את הדופן הצרה הזו בצורת-הפתח לדופן השלמה שהיא סמוכה לו, כדאמרינן בגמ' (סוכה ו:): "ת"ר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח", ועפ"י מה שנתבאר (שם ז.) בהמשך הסוגיא, וכ"נ להלכה בשו"ע (שם, סי' תרל ס"ב) ללא כל חולק. עם זאת, מצאנו אכן כי יש מעלה בעשיית ארבע דפנות לסוכה, כפי שעולה מתו"ד הרמ"א (שם, ס"ה): "ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות (כל-בו), ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות עדיף אז לעשות ג' מחיצות שלימות מד' שאינן שלימות (מהרי"ל)". ועי' גם במש"כ הרמ"א (שם, סי"ב) לגבי עשיית מחיצה לסוכה מחבירו: "ואפי' ביו"ט אינו אסור אלא באותן ג' דפנות המתירים הסוכה, אבל בדופן רביעית שרי". וע"ע בדברי המג"א (סי' תרמ סקי"א, בתו"ד) לגבי חיוב חתן בסוכה: "וא"כ בזה"ז שיש לנו סוכה עם ד' דפנות צריך לישב בסוכה" וכו'. וכבר כתב הפמ"ג (שם, סי' תרמג, במשב"ז סק"ד): "הנה מצוה מן המובחר סוכה להיות ד' מחיצות שלימות וצורת-הפתח לנוי" וכו'. וכ"כ החיי"א (כלל קמו, ס"ג): "ומצוה מן המובחר שיעשה ד' דפנות שלימות". ויש לזה מקור קצת גם בדברי הראשונים, דיעויין בדברי התוס' (ר"ה כח: סוד"ה ומנא) שכתבו לגבי איסור בל-תוסיף: "ומסוכה אין להביא ראיה כאן מה שאין עובר בעשה ד' מחיצות אע"ג דאמרינן שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח, דכ"ש כשעושה ד' מחיצות טפי עדיף, דהוי תשבו כעין תדורו". וגם המ"ב (שם, סי' תרל סקכ"ח) הביא: "ובהלכות של רי"ץ גיאות ראיתי שכתב ג"כ דלמצוה מן המובחר בעינן שיהיה שלוש דפנות הסוכות סתומות מכל רוחותיה, ולא יהא מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד". וידוע מפי סופרים וסופרים (בני-יששכר, אמרי תשרי, מאמר י, אות יג, בשם הרחיד"א בס' דבש-לפי, שהביא כן בשם ספר קדמון מכת"י; ויש דמטו הכי בשם הגר"א; ועיקרי הדברים נתבארו כבר בשלה"ק, תולדות אדם, בית הגדול, לפי דרכו שם) דשלושת האותיות של תיבת "סכה' (כפי שהיא נכתבת בכ"מ בתנ"ך בכתיב חסר ללא וא"ו, ועי' בהגה' חשק שלמה סוף מס' סוכה) רומזות לדפנות הסוכה, שהאות ס' שסגורה מכל ארבעת צדדיה רומזת לסוכה שיש לה ארבע דפנות שלמות למצוה מן המובחר, והאות כ' היא כסוכה שיש לה שלוש דפנות, ואילו האות ה' היא כדמות סוכה שיש לה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. ומ"מ פשוט וברור כשמש דלגבי מעלה זו של דופן רביעית בסוכה בוודאי יש לסמוך על הכרעת השו"ע דגם אם המחיצה משולבת מדין 'לבוד' ומדין 'גוד אסיק' גם יחד היא כשרה, ואין שום מקום וצורך להחמיר כלל בזה. ומענין לענין באותו ענין ע"ע במג"א (סי' תרל סוסק"א) דמחיצה של קנים שיש בין כל אחד מהם פחות משלושה טפחים וכשרה מדין לבוד לא מהניא אלא בסוכה שיש בה ארבע דפנות ולא בסוכה של שלוש דפנות, והו"ד במ"ב (שם סק"ז). ויש מכשירים גם בשלוש דפנות (ראה: כה"ח שם סקי"ח). ועי' בזה בחזו"א (או"ח, סי' עה סקי"ב) ובשו"ת שבט-הלוי (ח"ט, סי' קמ, אות ג). ומ"מ ברור שאין זה נוגע כלל לאותן מחיצות ששאל עליהן כב' בשאלה א', שהן דינן כמחיצות גמורות לכל דבר ולא כמחיצה של קנים. לא כתבתם כיצד בנויות קורות הפרגולה המשמשת לבסיס הסוכה, ומן הסתם הן מחוברות זו לזו בדברים המקבלים טומאה או שאין גידולם מן הארץ הפסולים לסיכוך, למרות שהקורות עצמן כשרות לסכך, וממילא השאלה היא בדין 'מעמיד דמעמיד' בדבר הפסול לסיכוך, שמעמידים את הסכך הכשר בקורות הפרגולה הכשרות אף הן לסיכוך אך הן עומדות מכח דבר הפסול לסיכוך. והנה בדין 'מעמיד' גופא, שמניח הסכך עצמו על דבר הפסול לסיכוך, לא ברירא כלל לאיסור, וכ"ש ב'מעמיד דמעמיד' דלדעת רוב רובם של הפוסקים הדבר מותר לכתחילה ללא כל חשש. דיעויין בדברי המחבר בשו"ע (שם, סי' תרל סי"ג) שחילק בין אם סמך הסכך על כרעי המטה או שסמך אותו על העמודים, וכמש"כ הטור (שם, בסוף הסימן). ועיי"ש בבאה"ג (אות ת) דהיינו כר' יהודה וכאוקימתא דאביי, כמבואר בסוגיית הגמ' (סוכה כא:), וכדמפרש בירושלמי. וגם בביאור הגר"א (שם) כתב דהיינו כר' יהודה דשקו"ט אליביה וכמ"ד מפני שאין לה קבע דכן מסיק בירושלמי. וע"ע בדברי הט"ז (שם, סקי"ד) שלאחר שפי' החילוק המבואר בטור ובשו"ע בין סכך שנסמך על דפנות המטה עצמן לבין אם הוא נסמך ע"ג עמודים סיים וז"ל: "ופסק הרא"ש כמ"ד מפני שאין לה קבע וכו', ולא איכפת לן במעמיד בדבר המקבל טומאה או בדבר מחובר, וכן הוכיח ב"י מדברי רי"ף, וכן דעת הטור וש"ע, ולא כר"ן שחושש לדבר המעמיד, ועמ"ש סי' תרכ"ט ס"ח בדין הנחת סולם". וכוונתו למש"נ בשו"ע (שם, סי' תרכט ס"ח): "לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פי' חתיכות של בגדים בלויים) שהם מקבלים טומאה אין קפידא". והט"ז (שם, סקי"א) הביא למקור ד"ז במש"כ הב"י בשם התה"ד דלא קיי"ל כאותו תירוץ בגמ' שאוסר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, ומה"ט מותר לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של מתכת או לקשרם בבלאות שמקבלים טומאה. אלא שנתקשה בזה הט"ז ממש"כ המחבר בשו"ע (שם, ס"ז): "יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו", וכתב ע"ז הרמ"א (שם): "הגה, ולכן אין לסכך עליו, ואפי' להניח על הסכך להחזיקו אסור, וה"ה בכל כלי המקבל טומאה כגון ספסל וכסא שמקבלין טומאת מדרס (מהרי"ל)", דלמה אסר הרמ"א להניח סולם כדי להחזיק הסכך, והלא אינו אלא מעמיד, ותירץ דהנחת סולם אסורה מפני הרואה שיבוא להרבות בסכך סולמות ויעשה מהם גוף הסכך, ולכן אין להניח ע"ג הסכך שום דבר שפסול לסיכוך שיש חשש שמא ירבה ממנו בסכך. וע"ע במש"כ הט"ז לעיל מיניה (שם, סק"י) ע"ד הרמ"א גופיה ובלב"ש (שם). אמנם עי' במג"א (שם, סק"ט), שמתחילה כתב לפרש בדברי המחבר בשו"ע (שם, ס"ז) שנסתפק אם מותר לסכך ע"ג סולם שעל הגג דהיינו משום דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה שמא יבוא לסכך בו, ועפ"י דברי הר"ן דחיישינן לטעמא דמ"ד מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. אלא שנתקשה לפי"ז ממש"נ בשו"ע (שם, ס"ח) דאין קפידא לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של של ברזל או לקשרם בבלאות, וממש"נ שם בשו"ע (סו"ס תרל) לענין הסומך סוכתו בכרעי המטה. וכתב ליישב דצ"ל דמה שאסר בסולם היינו משום שהוא עצמו סכך פסול, אבל להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה שרי. ושוב כתב דעוי"ל שיש לחלק בין דיעבד ללכתחילה, דבדיעבד שכבר העמיד הסכך בדבר המקבל טומאה שרי, וכמש"כ המחבר בשו"ע (שם, סו"ס תרל), אבל לכתחילה אסור לעשות כן, ומשו"ה נסתפק המחבר בשו"ע (שם, ס"ז) לענין הנחת סולם, ואילו מש"כ המחבר בשו"ע (שם, ס"ח) שאין קפידא אפי' לכתחילה לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות היינו משום שאין הסכך עצמו נסמך עליהם, אלא שהם מחזיקים וסומכים את כלונסאות הסוכה המעמידים את הסכך, ובמעמיד דמעמיד שרי אפי' לכתחילה. והעולה מכל זה, דלדעת רוב הראשונים ורוב הפוסקים לא חיישינן כלל לאסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, ואילו לפי תירוצו השני של המג"א חששו לזה המחבר בשו"ע והרמ"א רק לכתחילה, אבל בדיעבד שרי. ועל יסוד כל האמור כתב בשו"ע הרב (סי' תרכט סעיפים י-יג): "הסולם יש להסתפק בו אם הוא מקבל טומאה וכו', ולפיכך אין לסכך בו, ולכתחילה יש ליזהר שלא להניחו ע"ג הגג כדי להניח עליו הסכך, וכן שלא להניחו ע"ג הסכך כדי להחזיקו שלא יפזרנו הרוח, וה"ה שאין מחזקין ואין מעמידין את הסכך לכתחילה בכל דבר שראוי לקבל טומאה כגון כסא וספסל גזרה שמא יסכך בהן, בד"א כשהסיכוך בעצמו מונח ע"ג דבר שמקבל טומאה או שדבר שמקבל טומאה מונח ע"ג הסכך ממש ומחזיקו, אבל אם הסכך מונח ע"ג כלונסאות או ע"ג יתידות והן מונחים ע"ג דבר המקבל טומאה אין בכך כלום, ומותר לעשות כן לכתחילה, ואע"פ שדבר המעמיד ומחזיק את הסכך נסמך ע"ג דבר הפסול לסיכוך אין בכך כלום, שהרי כל סוכה שבעולם מעמידי הסכך הן נסמכים ע"ג קרקע עולם הפסולה לסיכוך, וכל זה לכתחילה, אבל בדיעבד שכבר העמיד את הסכך עצמו בדבר המקבל טומאה מותר לישב בה לכתחילה וכו', וכן מותר לכתחילה לחבר כלונסאות הסוכה שהסכך מונח עליה לדפנות הסוכה ע"י מסמרים של ברזל או לקשרן בחתיכות בגדים המקבלין טומאה כיון שהסכך עצמו מונח ע"ג כלונסאות שאינן מקבלין טומאה וכשרים לסיכוך". ובמ"ב (שם, סקכ"ב) הביא שיש שתי דרכים בדברי האחרונים בפי' מה שנסתפק המחבר בשו"ע (שם, ס"ז) לגבי הנחת סולם, שיש שפירשו שהספק הוא לגבי הסכך עצמו אם מותר לסכך בסולמות, ויש שפירשו שהספק הוא רק מדין מעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, וסיים שם: "וכן העתיקו כמה אחרונים לדינא, דלכתחילה יש ליזהר שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, אכן בדיעבד או שאין לו שאר דברים קיי"ל דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, כדמוכח בסוף סי' תר"ל". וע"ע במש"כ המ"ב (שם, סקכ"ו) לענין חיבור כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות, דזה מותר לכו"ע משום שאין זה אלא מעמיד דמעמיד, וסיים שם: "ואה"נ דלקשור הסכך עצמו בכלונסאות בחבלים ראוי לזהור לכתחילה כיון שקושר הסכך עצמו בדבר המקבל טומאה [אחרונים]". וכ"כ המ"ב (סי' תרל סקנ"ט) גם לענין הסומך סוכתו על כרעי המטה, דאף דמעמיד ע"ג מטה שהיא מקבלת טומאה לא איכפת לן בזה, דקבלת טומאה על הסכך נאמר ולא על הדפנות, וסיים שם: "ומ"מ לכתחילה נכון להזהר בזה, כי יש מן הפוסקים שמחמירין בזה [מ"א בסי' תרכ"ט ס"ח]". ועיי"ש במש"כ בשעה"צ (סק"ס) שאחרי בינותי בספרים ראיתי שרבים הם המקילים בפרט זה שפסקו כחכמים ודלא כר' יהודה, וגם הר"ן שמחמיר היינו מדרבנן בעלמא, ובודאי יש לסמוך ע"ד המקילים בזה, אכן לכתחילה נכון להזהר בזה לצאת ידי כל הדיעות. אשר מתוך הדברים עולה בבירור, שאף שב'מעמיד' גופא נקטינן לחומרא לכתחילה עכ"פ, מ"מ ב'מעמיד דמעמיד' שרינן לכתחילה, וכמו שמפורש בדברי המג"א, וכן נקטו על פיו להלכה בשו"ע הרב ובמ"ב. וכן נהגו ונוהגים כמעט בכל תפוצות ישראל. אמנם דעת החזו"א (או"ח, סי' קמג סק"ב) היא שאין חילוק ב'מעמיד' ל'מעמיד דמעמיד', ומאחר שנוהגים להחמיר שלא להעמיד ולהניח הסכך על דבר הפסול לסיכוך יש להחמיר גם שלא להניחו על דבר הכשר לסכך שהעמידוהו בדברים הפסולים לסיכוך. להעמיד הסכך על כותל של אבנים מותר לכו"ע, וכמו שהביא המג"א (סי' תרכט סק"ט בתחילתו) בשם הר"ן: "דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה שמא יבוא לסכך בו, אע"ג שמעמידין על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם, ועוד דכו"ע ידעי דכה"ג בית דירה מקרי" וכו'. וכ"כ בשו"ע הרב (שם, סי"ג): "ואפי' לכתחילה מותר להניח את הסכך עצמו ע"ג הדפנות אפי' אם הן מן הפסול לסיכוך, כגון חומת אבנים, לפי שאין לגזור שמא יסכך סוכתו באבנים, שהכל יודעין שהאבנים פסולין לסיכוך, שהרי אין זו סוכה כלל אלא כעין בית דירת קבע". וכ"ה במ"ב (שם, סקכ"ב, בתו"ד). ולגבי זה גם החזו"א (שם, ד"ה ולסמוך) הסכים לדינא שנוהגים בזה היתר עפ"י דברי הר"ן. והוסיף דאפי' אם נותן חוטי ברזל בתוך הכותל לית לן בה כיון שעיקר הכותל של אבנים ועפר וטיט, וגם הברזל אינו נראה, וגם הכותל עומד בעצמו ואין הברזל אלא לחזק שלא יפול ע"י הכאה ותנועה. בברכת גמר חתימה טובה לכם ולביתכם ולכל אשר לכם ולכל הנלוים עליכם ועל מחניכם הרב אברהם משה הלפרין ראש המכון