בקבוקים למים עם תוספת 'טעמים' כתוצאה מתחושת הריח

שלום וברכה אכן הבנת באופן די מדויק את המציאות, וכבר פרסמנו בעבר ('אספקלריה', גיליון נ"ט, לחודש כסלו תשפ"ד, עמודים 14-15) תשובה הלכתית על שאלה דומה ממש. למרות שלא הזדמן לנו בינתיים לבדוק בפועל את הבקבוק עצמו, אבל לפי מה שביררנו ולאור כל הנתונים שקיבלנו נראה כי אכן אין כל תוספת שהיא למים עצמם שממלאים בתוך הבקבוק, לא של טעם ולא של ריח, ובמידה וישפכו אותם משם חזרה לכלי אחר הם יישארו צלולים כמות שהיו קודם לכן, ללא כל תערובת נוספת וללא כל שינוי לא בריחם ולא בטעמם. הרעיון של המוצר המדובר מבוסס על כך, כי מחקרים העלו והוכיחו ש80% מתחושת וחוויית הטעם שבאוכל ובמשקאות נקלט כריח על-ידי קולטני המוח, מה שהוביל לחפש דרכים לשחרר ניחוחות ישירות לקולטני המוח, אשר יתנו תחושה של טעמים גם במים הרגילים אותם שותים. מדובר איפה בבקבוק שתיה רב-פעמי - אשר נראה כמו כל בקבוק אחר עם גוף שקוף או בצבע מסוים ופיה קטנה, שממלאים בו מים, חיבור סיליקון, מכסה וקשית - שלצידו, ליד חיבור הסיליקון שבראש הבקבוק, נמצאת מחסנית של תרמילים, גרגירים או כמוסות ריח, המשחררים ניחוחות שונים שנשאפים במהלך השתיה - כריח ולא כטעם - דרך הגרון למרכז הריח שבאף, שם הם נקלטים בקולטני המוח ומתבטאים בתחושה של טעם, מה שנקרא בשם 'ריח רטרונאסלי', ה'מרמה' כביכול את המוח לחוש ולהרגיש כאילו המים הרגילים ששותים הם בטעמים שונים בהתאם לניחוחות והריחות שנשאפו לאף. כלומר: אין כל תערובת שהיא במים עצמם מצד מקורות הריח, לא בריח ולא בטעם, ואין זה אלא ערבוב בקולטני המוח של טעם המים עם הניחוחות השונים, מה שיוצר בסופו של דבר תחושה מדומה של 'כאילו' טעמים שונים במים. כך שעל פניו נראה כי למעשה מדובר אך ורק בהרחה של ניחוחות שונים, ללא טעימת טעם מוחשי וללא כל תערובת אמיתית עם המים, דבר שאינו מצריך כל כשרות - כשם שאיננו נזקקים לכשרות על שאיפת בושם או הרחת טבק וכיו"ב, שגם הם עשויים לתת תחושת טעם באוכל ובמשקאות אם ישאפו אותם יחד עמם - מלבד אולי כשרות לפסח, מאחר שחמץ בפסח אסור גם בהנאה ולא רק באכילה. בברכה מרובה