ברכה על מים מבקבוק שנותן תחושת טעם כתוצאה מתחושת הריח

שלום וברכה זו אכן שאלה מעניינת. ומן הסברא נראה ברור, כי יש לברך על כך ברכת 'שהכל' גם אם הוא שותה זאת שלא לצמאו, דזיל בתר 'טעמא', תרתי משמע, מאחר שבפועל אין לזה טעם של מים רגילים, שכן השותה מרגיש גם טעם (ולא רק ריח) במים, בשל המחסנית של תרמילים, גרגירים או כמוסות ריח, המשחררים ניחוחות שונים שנשאפים במהלך השתייה - כריח ולא כטעם - דרך הגרון למרכז הריח שבאף, שם הם נקלטים בקולטני המוח ומתבטאים בתחושה של טעם, מה שנקרא בשם 'ריח רטרונאסלי', ה'מרמה' כביכול את המוח שיחוש וירגיש למעשה כאילו המים הרגילים ששותים הם בטעמים שונים בהתאם לניחוחות והריחות שנשאפו לאף. שהרי נפסק בשו"ע (או"ח, סי' רד ס"ח): "כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליהם תחילה וסוף", וכתב ע"ז המ"ב (שם, סקמ"ג): "ר"ל, אע"פ שאינו תאב להם כלל ואינו אוכלם אלא מחמת אונס חליו כיון שעכ"פ החיך נהנה מהם". ואף שלשון השו"ע והפוסקים הוא ש"החיך נהנה מהם" מסתבר עד מאוד שאין הכוונה להנאה הבאה דרך החיך ממש בדווקא, אלא להנאת הטעם המתקבלת בדרך-כלל דרך החיך ומורגשת בקולטני הטעם שבמוח, וממילא ה"ה נמי כאשר ההנאה מן השתייה מתקבלת במוח ומורגשת בתחושת טעם בדרך אחרת, ובפרט שבלשון הגמ' (ברכות לו.) שמשם מקור ד"ז לא נזכרת כלל הנאת החיך, אלא אמרינן התם: "קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי". ועי' במש"כ המ"ב (שם, סק"מ): "אלא בסתמא כל שהחיך נהנה מהמים מסתמא הוא צמא קצת וצריך לברכה, דאם אינו צמא כלל לא היה החיך נהנה ממנו". וממילא מי ששותה מזה כשיעור רביעית עליו גם לברך אחר השתייה ברכה אחרונה 'בורא נפשות', וכמו שעולה מתו"ד המחבר בשו"ע (שם), וע"ד שמובא בשו"ע הרב (שם, סי"ג וסי"ד) ובמ"ב (שם, סקמ"ב). בברכת כתיבה וחתימה טובה