ברכת הריח על 'שמנים אתריים'

שלום וברכה בשל העומס הרב שהיה מוטל על כתפי רבני המכון בימי ערב החג, בשאלות דחופות שהזמן גרמן, וכן עקב העומס הרב שנוצר בימים שלאחר החג מכל השאלות שהצטברו במהלכו, לא התפנינו להשיב על שאלתך עד כה, ואתך הסליחה. ולגופה של שאלה, מדובר בתרכובת של חומרים כימיים שונים המופקים מצמחים (כאשר השם 'שמנים' אינו נכון ומדויק כל עיקר, שכן הם אינם שמנים, אלא שהם בעלי מסיסות נמוכה במים ודוחים מים, ומאידך נקשרים דווקא עם מולקולות של שמן) ומזוקקים בדרך-כלל בעזרת אדי מים. רוב רובם של מפיקי, יצרני ומשווקי השמנים האתריים מצהירים כי הם כולם במאת האחוזים על טהרת חומרים המופקים מן הצומח, כך שיש להתייחס אליהם בוודאות כחומרי ריח הטעונים ברכת הריח. וגם אם מוסיפים אליהם חומרים כימיים נוספים, המופקים ממקורות סינטטייים אחרים, הרי מלבד מה שהעיקר הם החומרים מן הצומח מברכים גם על בשמים המופקים ממקורות אחרים, כמש"נ בשו"ע (או"ח, סי' רטז ס"ב) שמברכים על המוס"ק, שמקורו בחיה, ברכת 'בורא מיני בשמים'. אילו היה ידוע בבירור על 'שמן אתרי' מסויים כי מקורו בצמח אחד בלבד, כפי שישנם 'שמנים' בריח הדס או בריח לבנדר, היה צריך לברך עליו את הברכה המיוחדת לו, ברכת 'בורא עצי בשמים' - על חומרים המופקים מצמחים הנחשבים כעצים, וברכת 'בורא עשבי בשמים' - על בשמים המופקים מעשבים. אך למעשה, ככל הידוע לנו, כל 'שמן אתרי', גם אם הוא ממותג כנושא ריח מסויים, מופק מתערובות שונות ומורכבות של צמחים רבים, אשר כוללים חלקי צמח רבים, כמו: שורש, זרעים, גזע, קליפת גזע, עלים, פרחים ופירות, שהבחירה בסוגי הצמחים וחלקיהם, התרכובת המתאימה, לצד המינונים המדוייקים, היא שיוצרת את הריח הרצוי, כך שלא ניתן כלל לקבוע על כל 'שמן אתרי', מכל סוג שהוא, כי הוא משתייך לצמח מסויים דווקא, ויש לברך עליו את הברכה המתאימה של 'עצי' או 'עשבי'. לפיכך, יש לברך על כל סוגי 'שמנים אתריים' ברכת 'בורא מיני בשמים', כשם שמברכים על תערובת של 'עצי' ו'עשבי' בשמים שאינה ניתנת להפרדה, וכמו שנראה מתו"ד המחבר בשו"ע (שם, ס"ו), ועי' היטב בפרישה (שם, סקי"ח), וכן עולה גם ממש"נ בשו"ע (שם, סי' ריז ס"א), וכמבואר במ"ב (שם, סק"ג), ובפרט כי יתכן שמעורבים בהם עוד חומרי ריח שברכתם לכתחילה היא 'בורא מיני בשמים'. יש להדגיש, כי השימוש ב'שמנים אתריים' לצורכי מרפא וכדומה הוא בהחדרתו לגוף באמצעות הרחתם ושאיפתם לאף, או באמצעות מריחה על הגוף ועיסוי, ולעיתים גם בדרך של בליעה. כאשר משתמשים בו בדרך הרחה בוודאי צריך לברך על הריח. אבל כאשר משתמשים בו בדרך של מריחה או בליעה ובמהלך השימוש נודף ריחו אין לברך על הריח, כפי שעולה ממש"כ המחבר בשו"ע (שם, סי' רטז ס"ב) לענין פרי שנטלו כדי לאכלו ולא להריח בו שאינו מברך על ריחו אע"פ שהוא מעלה ריח טוב. ועי' במ"ב (שם, סקי"א) דבכה"ג הו"ל כדבר שלא נעשה להריח, שאין מברכים עליו אע"ג שנותן ריח ונהנה, וכפי שמבואר לקמן בשו"ע סי' ריז ס"א [לכאורה צ"ל ס"ב]. וע"ע במש"כ בזה המ"ב (סי' ריז סק"ב), ובמה שהזכיר הביאה"ל בכ"מ (שם, סי' רטז ס"ב, ד"ה כשנטלו להריח בו, וד"ה או לאכלו ולהריח בו, וד"ה ולא נתכוון להריח בו, וד"ה אע"פ שהוא מעלה ריח טוב; וסי"ד, ד"ה המריח באתרוג) ד"ז ודן בו. ועי' גם במש"כ הערוה"ש (סי' רטז סי"ד) עמש"כ הרמ"א (שם, סי"ד) שי"א דהמריח בפת חם יש לו לברך 'שנתן ריח טוב בפת', כי מן הסתם מדובר על פת האפויה בחמאה ובבשמים שריחה נודף, והוסיף על כך: "ומימינו לא שמענו לברך ע"ז, וכמה ריחות טובות שעולות ממיני תבשילין כשהם חמים ואין מברכין עליהם, דאין הכוונה בשביל הריח". אבל אם יטול את השמן בידו קודם מריחתו על הגוף או בליעתו על-מנת להריח בו יוכל בהחלט לברך עליו ברכת 'בורא מיני בשמים'. בברכה מרובה