גבולות הארץ לגבי שמיטה

שלום וברכה למעכ"ת שליט"א ולכל הנלוים אליו הלנים ב'עמקה של הלכה' לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ראשית, אתנצל בפניכם על האיחור היחסי בתשובה, וכן על קוצר הדברים בעניינים אלו הרחבים מיני ים, שמן הראוי היה להרחיב בהם את היריעה, ובכל זאת אאלץ לקצר במקום שאמרו להאריך, והכל מפאת העומס הגדול בשאלות הלכה למעשה דבר יום ביומו. הנה השאלה שהצעתם בפני היא שאלה גדולה עד מאד, שכבר נתחבטו בה גדולים וטובים ממני, ופשיטא שאין בידינו לקבוע מסמרות ולהכריע בסכינא חריפא בין הדיעות השונות, אשר לכל אחת מהן יש פנים וראיות לכאן ולכאן, כפי שהיטבתם לתאר זאת באות א, אם כי הלומד בעיון ודקדוק רב עניינים אלו יכול לעיתים להרגיש על מקומות וגבולות מסויימים שהשכל הישר נוטה שם לדיעה מסויימת. מעיקר הדין היה ניתן לסמוך על כך ד'ספיקא דרבנן לקולא', מאחר דנקטינן להלכה כדעת הראשונים דשביעית בזה"ז דרבנן, וכמו שהעלה גם החזו"א (שביעית, סי' ג סק"ח), ובפרט כאשר דנים לגבי איסור ספיחין שאינו אלא מדרבנן. וכן דעת הפאה"ש (סי' כ סקנ"ב) לגבי נטיעת אילן בשביעית בתוך הבית, שהוא איבעיא דלא איפשיטא בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב), דאזלינן בזה לקולא מדין 'ספיקא דרבנן לקולא'. וכן הובא בס' 'מנחת-ירושלים' (ח"ב, פ"ג בתחילתו, וכן בהע' א שם) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהיה מורה כן הלכה למעשה גם בספיקות של גבולות א"י. ובפרט שיש לסמוך על כך במקומות כמו הערבה הדרומית ולמטה משם, שהם בכלל המקומות המסתברים יותר שאינם בגבולות א"י. אכן דעת החזו"א (שם, סי' כא סק"א) לגבי האיבעיא בירושלמי בדין זריעה ונטיעה בשביעית בתוך הבית, די"ל דאזלינן לחומרא, כיון דשביעית היא דבר שיש לו עיקר מה"ת ועיקר הספק הוא בדאורייתא, ודלא כמש"כ הפאה"ש. וכן ראיתי בשעתו מביאים עד"ז בשם הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, שכתב כן בשם אביו הגאון מהרי"ל דיסקין זצ"ל. אך לאידך גיסא עי' בדברי החזו"א (שם, סי' י סוסי"ג) לעניין תפיסת דמי שביעית כשמכר בהקפה ומשלם לו אח"כ, דיש להקל בזה כיון דשביעית בזה"ז דרבנן ובשל סופרים הלך אחר המיקל, ויל"ע בזה. וע"ע בדברי החזו"א (שם, סי' ג סוסקי"ח) לעניין שאין לסמוך כ"כ על מפות הארץ שלא דקדקו בדברי חז"ל ושמות הערים ומקומותיהן נשתנו ויש שנמחקו זכרם ובנו על אומדנות. וכן במש"כ (שם, סי' כו, בסדר השביעית, אות ד) שיש מקומות בארץ שלא כבשום עולי בבל וגם אין בהם איסור ספיחין, ודין ספיחין שלהם כדין ספיחי סוריא ועבר-הירדן, אבל אין הדבר ידוע לנו בעדות ברורה שיש לסמוך עליה וקל להכשל, ולכן אין להקל בספיחי א"י. אשר מכח טעמים אלו, בצירוף הטענה הידועה שהזכרתם באות ג, שגבולות עולי מצרים הורחבו בימי שלמה המלך והמלכים שלאחריו, אשר אף שהיא סברא מחודשת עד מאד שלא נזכרה בעבר בדברי גדולי ישראל מימות ה'כפתור-ופרח' ואילך שדנו בשאלת גבולות א"י, מ"מ יש רגלים לטענה זו וא"א לשלול אותה מכל וכל - נראה שעדיין יש מקום להחמיר בכל הספיקות של גבולות דרום א"י של הנגב והערבה בדברים שהם מדינא ממש. אמנם כאשר מדובר לגבי חומרות שנתקבלו בענייני שביעית, שאינם מוסכמים לאיסור לכו"ע, ויש להם צדדי וסברות היתר, כגון אותם המחמירים לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרים, כדעת המבי"ט (ח"א, סי' כא) וסיעתו, וכמו שהעלה החזו"א (שם, סי' כ) להלכה והנהיג כן למעשה, או לגבי גידול בשביעית במצעים מנותקים ובחממות, שדנו בזה גדולי ההוראה בדור האחרון, נראה שבוודאי אפשר לסמוך בשופי להקל בהם באותם המקומות שהדעת נוטה מסברא ומראיות שאינם בגבולות א"י. ואסיים בברכה מעומקא דליבא, כי יהי ד' עמכם שתזכו אכן לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולכוון לאמיתה של תורה ולא תצא ח"ו תקלה מתחת ידכם. הרב אברהם משה הלפרין ראש המכון