גריסת כתבי קודש ומיחזורם

שלום וברכה מדובר בשאלה קשה וחמורה מאוד, במיוחד כאשר ללא כל ספק מעורבים שם גם דפים וספרי קודש, כמו חומשים וסידורים, שמודפסים בהם שמות הקודש שאינם נמחקים. ידוע לנו היטב על כל מיני הצעות שהועלו בנושא זה, הן הצעות להפרדה בין עלונים תורניים שאין בהם שמות קודש (דבר שכשלעצמו אינו תמיד נכון לגמרי) לבין ספרי קודש אחרים, והן הצעות לביצוע הגריסה בדרך של גרמא או באמצעות נכרי או בשילוב שניהם גם יחד. מבלי להיכנס כרגע לאופיין ותוקפן ההלכתי של ההצעות הללו, הרי ככל הידוע לנו אף אחת מן ההצעות לא נבדקה אם היא ישימה בכלל ואם ניתן לבצעה וכיצד, ואדרבה ככל הנראה גם אותם שהציעו זאת לא נתנו דעתם על אופן הביצוע, כאשר יש מהם שמודים בפירוש כי אינם יודעים כיצד ניתן ליישם זאת בפועל. אנו סבורים, כי מדינה יהודית חייבת להמשיך לאפשר אתרי גניזה בקרקע לספרי וכתבי קודש בכבוד הראוי להם, כפי מסורת ישראל בכל הדורות. איננו מזלזלים ואיננו מתעלמים כלל מתוצאת פליטת גז מתאן, שהוא גז חממה, למרות שלדעתנו ולהשקפתנו ה'רעשים' סביב נושא זה, כמו סביב כל נושא ה'קיימות', הם הרבה מעבר לנדרש, וזאת בעקבות מעורבותם של ארגוני ה'ירוקים' למיניהם, מאמיני 'דת הקיימות', המפילים את חיתתם על העולם כולו. בכל אופן, איננו חושבים שהטיפול בצמצום פליטת גז מתאן צריך להתחיל ממאגרי גניזת ספרי וכתבי הקודש, מה שנקרא 'לזרוק תחילה את התפילין לים', וישנם עוד הרבה מקומות ואתרים פולטי גז מתאן שיש וראוי לטפל בהם קודם לכן. איננו רואים את עצמנו כמשיאי עצות לאנשי המקצוע. אבל הרגשתנו היא כי טוב היו עושים אילו במקום להשקיע ברעיונות לגריסת ספרי קודש היו משקיעים יותר את המשאבים לאיסוף וניצול גז המתאן, שיכול לשמש כחומר דלק 'ירוק' יחסית לדלקים מזהמים אחרים, ולהשתמש בו לייצור חשמל או לצרכים אחרים, דבר שכבר מתבצע במקומות רבים, כולל בארצנו, כפי שבוודאי ידוע לכם לא פחות מאשר לנו. מצ"ב הבטאונים החודשיים של המכון לחודש אד"ב ולחודש אייר תשפ"ד, שם בשני פרקים שהתפרסמו במדור 'באספקלריית העתיד' הצגנו את השקפת התורה וההלכה בכל הנוגע לנושא ה'קיימות', על כל מרכיביו הנוגעים לאקולוגיה/איכות הסביבה/משבר האקלים ועוד. בברכת הצלחה רבה