דיבור בשבת ובחג לאדם החובש אוזניות בלוטוס
שלום וברכה
ישנם אוזניות בלוטוס (אירפודס ודומיהן) שמותקן עליהם מבחוץ סוג של רמקול חיצוני, כך שכאשר מדברים לאדם החובש אותם האוזנייה לא מפריעה לו לשמוע את הדיבורים.
באוזניות אלו ישנם שני מצבים: מצב של חסימת רעשים - במצב זה האדם החובש את האוזניות אינו שומע כלל את הנעשה סביבו.
מצב של אי חסימת רעשים - במצב זה האדם שומע את הנעשה סביבו ואת האנשים שמדברים אליו ע"י הרמקול החיצוני המובנה באוזניות אלו.
וזו שאלתי, כחסיד חב"ד בימי חג הסוכות וכדו' אני יוצא להציע לאנשים לקיים את מצוות נטילת לולב, בד"כ בימים אלו אני נמצא בחו"ל כך שקודם כל יש צורך לפתוח בשאלת האם אתה יהודי, כלומר האדם אינו מזהה מיד את מטרת גישתי אליו.
האם מותר לגשת לדבר עם אדם החובש אוזניות מסוג זה, או שדיבור זה הוא כדיבור במיקרופון וא"כ יהיה אסור לגשת לאדם זה כלל, אלא ע"י סימון וכדו'. או שמא זהו ספק האם האוזניות במצב המפעיל את הרמקול, וספיקא דרבנן לקולא.
ההסבר הנ"ל על פעולת האוזניות הוא ע"פ הבנתי שלא מגורמים מקצועיים, ואיני יודע אם אכן כך בדיוק עובדים אוזניות אלו.
אשמח לשמוע את דעת רבני המכון בשאלה זו הנוגעת לקיום מצוות של יהודים רבים ברחבי העולם.
בברכת תודה.
לוי ב.
צפת
תשובת רבני המכון:
שלום וברכה
התיאור אותו תיארת הוא אכן די מדוייק. כלומר: כאשר מדברים אליו במצב של אי חסימת רעשים הרי שזה כדיבור במיקרופון של רמקול לכל דבר, על כל המשמעויות ההלכתיות הנלוות לכך, בעוד שכאשר האוזניות הן במצב של חסימת רעשים מלאה ומוחלטת אזי אין כל משמעות כמעט לדיבור אליו, מה גם שבכל מקרה אין לו לדובר כל עניין ותועלת בדיבור זה.
אילו היה מדובר בתוצאה נלווית לפעולה מותרת, מה שמוגדר בהלכה כ'פסיק רישא' בדבר שאינו מתכוון, היה מקום לדון בזה להיתר גם מצד שבאופן זה הר"ז רק ספק פסיק רישא, אך מאחר שזו כל מטרת הפעולה, ולכך בדיוק מתכוון הדובר, שחובש האוזניות ישמע אותו דרך הרמקול, הרי לדעתנו אין מקום לצרף כל צירופי ספיקות וכיו"ב, ובפרט שיתכן וסביר מאד שכאשר יבחין אותו אדם החובש את האוזניות שהוא נשאל דבר מה הרי גם אם הן במצב של חסימת רעשים מלאה הוא יעביר זאת מיד למצב של אי חסימת רעשים, וממילא אין לעשות כן גם למטרה קדושה של זיכוי יהודים במצוות נטילת לולב.
גם אין לצרף לכך שבחג הסוכות הקרוב הבעל"ט יחול יום-טוב ראשון בשבת, שאין נוטלים בו לולב, והשאלה תהיה רק לגבי יום-טוב שני של גלויות, כאשר לעומת זאת גם חובת הנטילה תהיה אז רק מדרבנן.
העקרון המנחה אותנו בשאלות כגון אלו, כי במקרים של שעת הדחק וצורך גדול יש מקום לצרף סברות לקולא, כדרכה של תורה, אולם כאשר מדובר בצורך של קירוב יהודים לתורה וזיכויים במצוות, על כל שגב מעלתו וחשיבותו הכבירה, ובפרט כאשר הדבר עשוי להיות כהוראה קבועה לרבים, אין לנו לחפש לעשות זאת על בסיס צירופי קולות וספיקות הלכתיים, ולא זה מה שה' אלוקינו שואל מאתנו, במיוחד כאשר ישנן דרכים אחרות לעשות זאת ללא כל חשש, כדלהלן.
זאת, מבלי להיכנס לכל השקו"ט ההלכתית הידועה בדבר "אין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך", לעומת "ניחא ליה לחבר דלעביד איסורא קלילא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה", ושני החילוקים המבוארים בדברי התוספות (שבת ד. ד"ה וכי; עירובין לב: ד"ה ולא), והאם רק בהצלה מדבר איסור נאמרו הדברים או גם כדי לזכות במצוות, ואם רק כדי לזכות בעצמו במצוות (כמו לשחרר עבד כנעני לשם תפילה בציבור) או גם כדי לזכות אחרים (כמו לשחררו לשם קיום מצוות פ"ו), ואם רק במצוות מיוחדות המוגדרות כ'מצווה דרבים' או כ'מצווה רבה', והדברים רחבים מיני ים.
שכן בעניננו יש פתרון די פשוט, להכין מראש שלט, או משהו כעין תמרור, שעליו יהיה כתוב באותיות מאירות עיניים: "האם אתה יהודי? אנחנו רוצים לזכותך במצוות נטילת לולב!", ולהניפו אל מול כל חובש אוזניות, במקום לדבר אליו, כאשר סביר להניח כי יתכן שדווקא הצורה הבלתי שגרתית הזו תגרור התייחסות והיענות רבה יותר.
בברכה מרובה