הגדרותיהם של מלח ושל חול כ'דבר המוסיף הבל'

שלום וברכה בראשית הדברים אנו מתנצלים על האיחור היחסי במשלוח התשובה, שכן רבני המכון נותנים עדיפות ראשונה וזכות קדימה לשאלות אקטואליות דבר יום ביומו הנוגעות הלכה למעשה, ולצערנו לא התפנו להשיב על שאלתכם עד כה, מה גם שבאמצע פרצה המלחמה עם איראן שהעסיקה את הרבנים שליט"א עד למעלה ראש בשטף של שאלות הלכתיות שהזמן גרמן ואינן סובלות דיחוי. למעשה, אין לנו כל חומר מסודר וכתוב על שאלתכם, שכן תחומי עיסוקי המכון המגוונים החובקים זרועות עולם אינם כוללים בדרך-כלל מחקרים מדעיים לבירור גזירות חז"ל, אותן אנו מקבלים כמות שהן כתורה מסיני, למרות שמפעם לפעם במהלך עבודתנו אנו זוכים לגלות מחדש את רוח קדשם ועומק חכמתם ובינתם של חז"ל ושל רבותינו הראשונים כמלאכים, כאשר אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא התגלית המדהימה והמפתיעה שהגיע אליה בשעתו ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצוק"ל, אודות ערכי הגלוטן והעמילן שבחמשת מיני דגן ומיני קטניות אחרים, מתוך סוגיות הש"ס ודעות הראשונים, כפי שעולה מתוך תשובתו ההלכתית המקיפה בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"ו, סי' א), וכאשר התפרסם על כך בהרחבה בבטאון 'אספקלריה' לחודש ניסן תש"פ, במאמר תחת הכותרת 'נפלאות מתורתך'. הגרל"י הלפרין זצוק"ל היה מגדיר את הגילויים הללו והדומים אליהם, אליהם זכינו להגיע בדרך אגב כביכול, כ'שכר מצווה מצוה'. אך מאחר ששאלתם נשתדל בעז"ה להשיב על כך: לגבי מלח - יש הסבורים, כי למרות שמלח בישול שבימינו אינו מוסיף חום, הרי שבזמן חז"ל השתמשו גם במקורות נוספים להפקת מלח שאינו מצוי בידינו כיום, כפי שמצינו בגמ' (מנחות כא.) לגבי מצוות מליחת הקרבנות כי לכתחילה יש להשתמש במלח סדומית (שאינה שובתת) ואם לא מצא מלח סדומית מביא מלח איסתרוקנית. וכן מצינו בעוד מקומות בש"ס (ראה: ביצה לט.; ב"ב כ:) שמחלקים בין מלח סדומית למלח איסתרוקנית. וכבר דנו הראשונים וגדולי האחרונים בהגדרתו המדוייקת של 'מלח סדומית', ואכ"מ. ובכל אופן, ההשערה היא שמדובר בסוגי מלחים שאינם מוכרים לנו כיום, המעורבים במינרלים שונים, שחלק מהם גם יוצרים תסיסה ומחוללים חום. וכבר מצינו שאחז"ל (עירובין יז: ועד"ז חולין קה:): "א"ר חייא בר אשי: מפני מה אמרו מים אחרונים חובה, מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העיניים" וכו'. ומבואר בדברי התוס' (עירובין שם, ד"ה מים) שעכשיו לא נהגו במים אחרונים, דאין מלח סדומית מצוי בינינו. וכן הובא להלכה בשו"ע (או"ח, סי' קפא ס"י): "יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים" וכו', וכמש"כ ע"ז המג"א (שם, סק"ח): "דליכא מלח סדומית האידנא". וע"ע בזה במ"ב (שם, סק"א וסקכ"ב). כמובן, שלמרות ההשערות הדי סבירות הללו, לא ניתן לסמוך על כך הלכה למעשה, להקל בגינן בהטמנה בחומרים שסתמו לנו בהם חז"ל והפוסקים כי אין טומנים בהם מפני שהם מוסיפים הבל. לגבי חול - גם אם אינו מייצר ומפריש בעצמו חום נוסף כתוצאה מתגובה וריאקציה כימית וכיו"ב, כמו חומרים אחרים הנחשבים כ'מוסיפים הבל', תכונתו היא, שמלבד מה שהוא מבודד ושומר על חום הקדירות והסירים שבתוכו, הוא במקביל גם קולט ואוגר בתוכו את החום המופרש מהסירים והקדירות, שכאשר הם מתקררים קצת החול יכול כביכול 'להחזיר' להם את החום שנאגר אצלו, דבר שנחשב גם הוא כ'תוספת הבל'. כך עולה מסוגיית הגמ' (ב"ב יט.) שהקשתה מפני מה לגבי איסור הטמנה בדבר המוסיף הבל הוזכר חול ולא הוזכרו סלעים, ואילו לגבי חיוב הרחקת נזיקין מכותלו של חבירו, בהרחקת דברים המפרישים חום, נזכרו סלעים ולא נזכר חול. שעל כך משיבה הגמ': "אלא אמר רבא: התם היינו טעמא דלא קתני סלעים משום דמשתכי לה לקדירה (שמשברין את הקדירה וכו' - רש"י), הכא היינו טעמא דלא קתני חול משום דמחמימי חיים ומקרירי קריר (כשנותנין בו דבר חם הוא מתחמם, וגבי הטמנה מחמימי הוא, אבל גבי כותל קריר - רש"י)". כלומר: שתכונתו של החול היא שהוא מתחמם, סופג אליו ואוגר בתוכו חום מדברים חמים האצורים ומוטמנים בתוכו, כאשר בסופו של דבר הוא גם יכול כאמור 'להחזיר' להם את החום האגור בתוכו. על יסוד דברים אלו כתב הרשב"א (שבת לט.) לגבי הטמנת ביצה בחול בשבת עצמה: "וא"ת והא חול דבר המוסיף הבל הוא ולכו"ע ליתסור משום הטמנה ואפילו מבעוד-יום, וכדתנן אין טומנין לא בסיד ולא בחול, י"ל התם בתבשיל רותח, אבל צונן לא, וכדאמרינן עלה בפר' לא יחפור דחמימי חמים דקרירי קריר". ועי' במחה"ש (סי' רנז סקי"ז) שהביא מס' תוספת-שבת שנתקשה קצת בלשון המחבר בשו"ע (שם ס"ו) שכתב שבדבר המוסיף הבל אסור להטמין בשבת אפי' דבר צונן גמור, ואפי' מבעו"י נמי אסור, ולא ביאר בפירוש דלהטמין דבר צונן בחול מותר משום שבדבר צונן אינו מוסיף הבל. והוסיף עוד דאם החול נתחמם תחילה מחמת דבר אחר, כגון מחום השמש או מאבק דרכים, אסור להטמין בו אפי' דבר צונן לגמרי, ועפ"י מה שכתבו התוס' (ב"ב שם, ד"ה דמחממי) דהא דאמרינן לגבי ביצה שאין טומנין אותה לא בחול ולא באבק דרכים היינו בחול שהוחם מחמת השמש דומיא דאבק דרכים, והיינו טעמא דבכה"ג החול מוסיף הבל בביצה או בכל מה שטומנים בתוכו מן החום שספג ואצר בתוכו מקודם לכן. כאשר מן הדברים עולה, שלהטמין מאכל חם בתוך חול צונן (כאשר הוא אוגר ואוצר בתוכו את החום המופרש אליו מן המאכל החם) או להטמין מאכל צונן בתוך חול חם (כאשר במקרה זה כבר אצור בו חום מקודם לכן) אסור, היות שבמקרים אלו הוא 'מפריש' אח"כ את החום שנספג ונאגר בו אל המאכל, ונחשב כ'דבר המוסיף הבל', אבל הטמנת מאכל צונן בתוך חול צונן מותרת, שבאופן זה אין כל חימום ותוספת הבל. וכ"כ בקצרה גם הביאה"ל (שם, ס"ו, ד"ה אבל בדבר המוסיף הבל): "עי' בתוספת-שבת שכתב דבחול מותר [ - דהיינו שלהטמין בשבת דבר צונן בתוך חול מותר], אף שגם הוא מדברים המוסיפין הבל זהו רק לדברים חמין, אבל לדברים קרים מקרר הוא". וע"ע בזה במ"ב (סי' שיח סקי"ט) ובשעה"צ (שם, סקכ"ד). בברכה מרובה