הגעלת שיש בקומקום חשמלי

שלום וברכה אם מדובר אכן בשיש שיתכן מאד כי השתמשו בו ו/או נשפך עליו ממאכלות אסורות, כך שההכשרה שלו היא מעיקר הדין ממש, ולא רק לחומרא או לרווחא דמילתא מכשרות לא מהודרת לכשרות מהדרין וכדו', הרי שאם באים להכשיר אותו כדת וכדין יש לשים לב לכמה נקודות חשובות בנוגע להגעלת השיש ולהקפיד עליהן: ההגעלה על-ידי שפיכת מים רותחים מקומקום, שדינה כעירוי מכלי-ראשון, מועילה להכשרת בליעות של איסור שנבלעו באופן זה, שנשפכו או ניתזו מתוך כלי רותח, ד'כבולעו כך פולטו'. אך עדיין יש לנו לחוש לכאורה לבליעות שנבלעו מסירים רותחים שהוסרו מהכיריים והונחו מיד על השיש, או לדבר גוש, כמו חתיכת פשטידה חמה וכדומה, שהונחה או שנפלה על השיש, לפי דעת הרבה מן הראשונים וגדולי הפוסקים שדבר גוש חם דינו לעולם ככלי-ראשון גם אם הוא הונח בכלי-שני, שלפי"ז היה צורך להגעיל את השיש ברותחין בתוך כלי-ראשון, ולא להסתפק בעירוי מכלי-ראשון, דבר שלא ניתן כמובן לביצוע. והן אמת שהחת"ס (חיו"ד, סי' צה) הביא בשם רבו הגה"ק מוהר"נ אדלר שבעת הצורך יש להקל בדבר גוש שאינו נחשב ככלי-ראשון, וכ"כ החכ"א (כלל סא סי"ב) דבהפסד מרובה יש לסמוך על הפוסקים דגם בדבר גוש לעולם אמרינן דכלי-שני אינו מבליע אא"כ יש ג"כ דוחקא דסכינא, ועי' בפמ"ג (או"ח, סי' תנא, בא"א סקל"ח) שמצדד להקל בזה בהפסד מרובה גם לעניין פסח ולא רק בשאר איסורים. אבל למעשה לגבי הכשרה לפסח מצינו בדברי הפוסקים שהחמירו בזה על יסוד דעת המהר"י ווייל (סי' קצג), וכפי שהביאו לדינא הח"י (סי תנא ס"ק נה) והשו"ע הרב (שם סנ"ח) והמ"ב (שם ס"ק קיד) כי בשל חשש דבר גוש יש להכשיר באמצעות העברת אבן או ברזל מלובנים באש שירתיחו את המים שמערים על המשטח. ועי' גם בדברי הרמ"א (שם ס"ן) שהזכיר דרך הגעלה זו לקערות גדולות שיש לחוש שהשתמשו בהן בכלי-ראשון וא"א להגעילן בתוך כלי ראשון, ובמה שכתבו בשו"ע הרב (שם סכ"ז) ובמ"ב (שם סק"נ"א וסקנ"ג). חשש נוסף שיש בעירוי מים רותחים מתוך קומקום על משטח של שיש הוא שהמים פוגעים בנקודה אחת בלבד, וממנה הם נוזלים מיד ומתפשטים על פני המשטח, כאשר תוך כדי כך הם כבר מתקררים כתוצאה מהמפגש עם השיש הקר, ומעתה דינם כבר כמים שבכלי-שני ולא כעירוי מכלי-ראשון. גם בשל חשש זה ראוי מאד להחמיר, במקום שצריך הגעלה מן הדין, שהיא תיעשה באמצעות אבן או ברזל מלובנים. שאף שיש מקום לומר שלא החמירו בכך הפוסקים מחשש דבר גוש אלא רק משום חומרא דפסח, ועי' בזה במש"כ המג"א (סי' תמז סק"ט) לעניין אם הניחו חתיכת בשר רותח בקערה של חמץ, ובמש"כ בזה המ"ב (שם סקכ"ד) ובשעה"צ (סקי"ז), מ"מ לכתחילה בוודאי יש לנהוג כן, ובפרט שעי"ז מסלקים לגמרי גם את החשש האמור של המים שמתפשטים ומתקררים. לפיכך ההכשרה הנכונה היא אכן בדרך זו, לתפוס בצבת או במלקחיים לבנת אבן או גוש ברזל וללבנם היטב באש, ומיד לאחר עירוי המים הרותחים מן הקומקום להעביר את האבן או את הברזל עליהם, באופן שיחזרו לרתוח על-פני השיש. יש שמבצעים פעולה זאת באמצעות מגהץ פחמים, שהיה נפוץ בעבר, אשר מעבירים אותו כאמור על המים הרותחים שעירו על השיש כדי להרתיחם. אם ידוע כי הדיירים הקודמים השתמשו לבישול במטבח בכיריים חשמליות, וכל-שכן אם השתמשו בכיריים אינדוקציה, הרי שאין כל מניעה להשתמש להגעלת השיש והכשרתו בעירוי מקומקום חשמלי. אבל אם השתמשו במטבח (עם משטחי השיש הקיימים) אפילו בעבר הרחוק בכיריים של גז, היה מקום להחמיר לבצע את ההכשרה באמצעות עירוי מקומקום או מכלי אחר של מים רותחים שהתחממו על כיריים של גז באש ממש, שכן למרות שלגבי מלאכת שבת אנו מחמירים להתייחס לגוף חימום לוהט, שדינו כ'גחלת של מתכת', כאל אש ממש, על-פי דעת הרמב"ם (פי"ב מהל' שבת ה"א) שחייבים עליה משום מבעיר, והו"ד במג"א (סי' שיח סק"י), אבל אין זה מוסכם לכל הדיעות, שהרי הראב"ד (שם) השיג עליו שהמחמם את המתכת יהיה חייב משום מבשל ולא משום מבעיר, וגם המג"א (שם) הקשה מדברי הרמב"ם עצמו שכתב (שם, פ"ט ה"ו) שהמחמם את המתכת עד שתיעשה גחלת הר"ז תולדת מבשל, והניח בוצ"ע, יעויי"ש בדבריו. וע"ע במרכה"מ (שם, פי"ב) ובשו"ת אבנ"ז (חאו"ח, סי' רכט, אותיות ו-ח) שגם הרמב"ם לא חייב משום מבעיר רק אם נתכוין לצרף, ועפי"ז העלה בקונ' 'גרם המעלות' (להגרי"י טראנק מקוטנא, הנספח לס' 'חסדי-אבות', אותיות קעד-קעה) שאין לאסור הדלקת מה"ת משום מבעיר. וממילא לעניין הכשר כלים יש לנו להחמיר לכאורה לאידך גיסא, שאולי גם גוף חימום לוהט אין דינו כאש, וממילא מים שהוחמו על-ידו אין דינם כתולדות האור, דקיי"ל שא"א להכשיר בהם כלים שבלעו מתולדות האור, וכמש"נ בשו"ע (או"ח, סי תנט ס"ה): "אין מגעילין בחמי טבריה אפילו כלים שדינם ככלי שני, מפני שאינה כתולדת האור, וכבולעו כך פולטו, מה בולעו על-ידי תולדות האור אף פולטו על-ידי תולדות האור". אולם אם ינהגו כפי שכתבנו לעיל, להכשיר באמצעות העברת אבן או ברזל מלובנים באש, או לחילופין משהו כמו מגהץ פחמים, ניתן לסמוך על כך גם בעירוי מקומקום חשמלי על שיש שבלע מתבשילים שהתבשלו באור על כיריים של גז, שכן בדרך זו המים רותחים שוב מכח האור, וניתן להכשיר בהם בליעות של תולדות האור. ויעויין היטב בדברי הח"י (סי' תנב סקי"ד) והשו"ע הרב (סי' תנא ס"ל) והמ"ב (שם ס"ק קיד) דכשמגעילים בעירוי רותחין מכלי-ראשון באמצעות אבן מלובנת שוב לא צריך להיזהר שלא יפסק זרם הקילוח של המים מהכלי שמערים מתוכו קודם שיפגע בכלי אותו מכשירים, וכן ניתן לערות מכלי זה, שהוא כלי-ראשון, לתוך כלי אחר שממנו יערו על הכלי אותו מכשירים, שהרי האבן המלובנת חוזרת ומרתיחה את המים ומחממת אותם לחום שדינו ככלי-ראשון. דלפי"ז כ"ש שניתן לסמוך ע"ז בעירוי של מים רותחים שהורתחו בקומקום חשמלי. ואף שבשו"ע הרב (שם) סיים וכתב: "ומ"מ לכתחילה טוב להחמיר וליזהר בכל זה אף כשמגעיל על-ידי אבן מלובן, שהרי יש-אומרים שאבן המלובן אין לו כח להרתיח את המים ולחמם אותם חום גדול כחום כלי-ראשון", נראה שלגבי עירוי מים רותחים מקומקום חשמלי יש מקום לסמוך על כך אפילו לכתחילה, ובפרט במקום הצורך כאשר קשה לעשות זאת בדרך אחרת. בכל מקרה, גם אם משתמשים בקומקום חשמלי (אפילו באמצעות אבן או ברזל מלובנים וכיוצא בזה) עדיין ראוי להקפיד, ככל האפשר, לחבר אותו לכבל חשמלי מאריך, כך שניתן יהיה להמשיך ללחוץ על מתג ההפעלה ללא הפסקה ולערות ממנו על המשטח בעוד המים ממשיכים לרתוח, ולהשתדל עד כמה שאפשר לעבור עם המים הרותחים במהירות על פני כל המשטח, ולא לאפשר להם להתפשט מעצמם לאחר שהם מתקררים קצת, על-מנת לקבל את תוצאות ההגעלה הטובות ביותר מכל הכיוונים. בברכה מרובה