הדחת כלים בשריים וחלביים יחד במדיח כלים

שלום וברכה באשר להדחת כלים בשריים וכלים חלביים יחד בו זמנית במדיח כלים, בוודאי שלכתחילה אסור לעשות כן בשום פנים ואופן. אמנם לפי דעת מרן המחבר בשו"ע (יו"ד, סי' צה ס"ג) אם הדיחו כלים בשריים וכלים חלביים בני יומן במים חמים שהיד סולדת בהם אינם נאסרים בשל כך, מאחר שהבליעות שהם בולעים זה מזה הן בליעות של 'נ"ט בר נ"ט דהיתירא', אך כבר כתב הש"ך (שם סק"ט) דהיינו רק בדיעבד, אבל לכתחילה גם לדעת מרן המחבר אין לעשות כן, וכפי שכתב בעצמו בשו"ע (או"ח, סי' תנב ס"ב) לגבי הגעלת כלים. נוסף על כך, גם מרן המחבר לא התיר את הכלים בדיעבד אלא בתנאי "והוא שיאמר ברי לי שלא היה שומן דבוק בהן", אבל אם נשארו עליהם (אפי' על אחד מהם, כמש"כ הש"ך שם בסק"י) שומנים כל הכלים נאסרים גם בדיעבד. ובדרך-כלל כלים המוכנסים להדחה במדיח כלים, גם אם שפכו וניערו מתוכם את שיירי האוכל בעין, עדיין דבוק בהם שומנים וכדומה, שאם-לא-כן מתייתר לכאורה כל הצורך בשימוש במדיח, ועל-דרך שכתב על כך ה'חכמת-אדם' (הל' בב"ח, כלל מח ס"ח, על יסוד דברי הש"ך שם בסק"א): "ואם נסתפק אם היה שומן דבוק בו אמרינן מסתמא היה שומן דבוק בו, דאע"ג דקיי"ל סתם כלים הם נקיים היינו לאחר שהודחו, אבל אלו שרוצה להדיחם אדרבה מסתמא אינם נקיים". כך שגם בני עדות המזרח ההולכים לאור תורתו והכרעותיו של מרן המחבר בשו"ע אין להם להקל בהדחת כלי בשר וכלי חלב גם יחד בעת ובעונה אחת. ואילו בני אשכנז בוודאי שיש להם להחמיר בזה ביותר, על יסוד הכרעת הרמ"א (יו"ד שם) לאסור את הכלים במקרה זה אפילו בדיעבד גם אם ידוע שלא היה דבוק עליהם כל שומן, וכלשונו: "אבל אם שניהם בני יומן והדיח אותן ביחד בכלי ראשון הכל אסור, והכי נוהגין, ואין לשנות". אמנם אם כבר עשו כן ניתן אולי לצרף כמה צירופים לקולא על-מנת שלא לאסור את הכלים בדיעבד: א) אם ניתן לדון את ההדחה במים חמים במדיח כהדחה בכלי-שני, וכבר דנו גדולי הפוסקים (ראה: ש"ך שם סק"כ; מנ"י, כלל נט, אות כב; פר"ח שם סקי"ז; דרכ"ת שם סקע"ז) לגבי הדחה בעירוי מכלי-ראשון. ב) שיש במים ובחלקי המדיח שישים כנגד השומן הדבוק (וכנגד הבליעות לדעת הרמ"א). ג) שהמים החמים מעורבים בחומרי ניקוי שונים, ועל יסוד מש"כ המחבר בשו"ע (שם, ס"ד) לענין אם עירבו אפר במים, ועי' בדברי הש"ך (שם סקכ"א) שמפקפק מאד בהיתר זה, וגם במש"כ הט"ז (שם סקט"ו) לענין בורית שקורין זיי"ף ( - סבון), והעלה בצ"ע למעשה, ובמש"כ החוו"ד (שם, בחידושים סקכ"א) דמה"ט אין להתיר באופנים הנ"ל רק בהפסד-מרובה, וע"ע בחכמ"א (שם, כלל מה סי"ז). ומלבד זאת אין זה ברור כל-כך שחומרי הניקוי אכן פוגמים את טעם המים, וכן שהם נמצאים ומעורבים לאורך כל תהליך ההדחה במים חמים. ד) שלגבי חשש הבליעות, לדעת הרמ"א, הרי שהשימוש במדיח כלים הוא בדרך-כלל בצלחות ובסכו"ם שמשתמשים בהם בכלי שני, ולא בסירים וכדומה שבלעו מכלי ראשון, ועי' בזה בדברי הש"ך (שם סקי"ג). אך למעשה אנו נוהגים להורות כי יש להחמיר שלא להשתמש במדיח כלים משותף לכלים בשריים ולכלים חלביים גם בזה אחר זה, ולא רק בו זמנית, ועל יסוד מה שהרחיב בזה ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצוק"ל, בספרו 'כשרות ושבת במטבח המודרני' (כשרות ח"ב, עמודים קיג-קנח) בכל החששות ההלכתיים הכרוכים בכך, והתייחסנו לכך במאמר שהתפרסם לא מכבר בבטאון 'אספקלריה' לחודש כסלו האחרון אודות השימוש במדיח כלים (המצו"ב). בברכה מרובה