הדלקה ראשונה בליל שלישי של חנוכה

שלום וברכה הנה לא זו בלבד בנוגע לשאלתך, שרעייתך אמורה להדליק עליך בתוך ביתך ותפטור גם אותך מחובת ההדלקה, כאילו הדלקת בעצמך, שבוודאי כאשר תשוב הביתה בעז"ה ותדליק בעצמך יהיה עליך להיות מוסיף והולך, ולהדליק בלילה השלישי שלושה נרות, למרות שבפועל זו תהיה הדלקתך הראשונה לשנה זו, אלא אפילו מי שמכל סיבה שהיא נאנס ולא הדליק כלל בלילות הראשונים, הרי בלילה שמתחיל להדליק בו עליו להדליק כמנין הנרות שמדליקים כולם באותו הלילה, וכמש"כ הרמ"א (או"ח, סו"ס תרעב) לגבי מי שלא הדליק באחד הלילות: "ובלילות האחרות ידליק כמו שאר בני-אדם אע"פ שלא הדליק בראשונה", והביא על כך המ"ב (שם סקי"ב): "ר"ל בלילה שניה שתי נרות ובלילה שלישית שלוש, ולא נימא דלדידיה הלילה שניה היא ראשונה וידליק רק אחת [ד"מ]". ועי' בזה עוד בביאור הגר"א (שם) ובלב"ש (שם). אך בנוגע לברכת שהחיינו הדבר תלוי במחלוקת גדולי הפוסקים, שדעת הב"ח (שם, סי' תרעו) הא"ר (שם סק"ה) והפר"ח (שם סק"א) שמי שלא הדליק בעצמו ולא בירך שהחיינו בלילה הראשון או יותר לא נפטר מחיוב ברכת שהחיינו אע"פ שאשתו הדליקה עליו בתוך ביתו, ובלילה שיבוא לביתו וידליק בעצמו עליו לברך שהחיינו על ההדלקה, ואילו דעת המג"א (שם סק"ב) והפמ"ג (בא"א שם) שלפי מה שאנו נוקטים להלכה כי מי שמדליקים עליו בתוך ביתו אינו מברך ברכת הרואה על הנרות (כפשטות דברי המחבר בשו"ע שם ס"ג) ה"ה שאינו צריך לברך שהחיינו בלילה שבא להדליק בעצמו, דהו"ל כאילו הדליק בעצמו גם לענין הברכות, וכן העלה להלכה המ"ב (שם סק"ז): "ואם באתמול לא בירך כלל משום דסמך על אשתו שמדלקת בביתו, וכפי מה דמוכח מדברי המחבר דאם אשתו מדלקת עליו בתוך ביתו חשוב כמו שהדליק בעצמו, ע"כ אם בא בליל שני ומדליק אינו צריך לברך ברכת שהחיינו". ולכן בוודאי אין לברך שהחיינו מספק. אולם לכאורה יש מקום להדר לברך ברכת שהחיינו על פרי חדש ולפטור בזה גם את ספק ברכת ההדלקה, ע"ד שמובא בשו"ע (שם, סי' תר ס"ב) לגבי ברכת שהחיינו בקידוש של ליל שני דר"ה, ובמג"א (שם סק"ג) לענין ברכת שהחיינו על השופר ביום ב' דר"ה, וע"ע בא"ר (שם, סי' תרמ"א סק"א) ובבכור"י (שם סק"ד) לגבי ברכת שהחיינו בליל שני דסוכות. מה גם, שמצינו שיש סוברים שברכת שהחיינו בחנוכה עולה גם על עצם היום, שהיום עצמו מחייב בברכת שהחיינו, אלא שלכתחילה תקנוה בזמן ההדלקה. וכמש"כ בשעה"צ (סי' תרעו סק"ג) דאפשר דגם בחנוכה אמרינן דזמן אומרו אפי' בשוק אם א"א לו לברך על ההדלקה, דקאי על עצם הזמן דחנוכה שנעשו בו ניסים ונפלאות, וציין שכעין סברא זו מצא בחי' המאירי (שבת כג.), והניח בצ"ע. ועי' גם מש"כ בזה בביאה"ל (סי' תרצב ס"א, ד"ה ושהחיינו). וכ"נ דעת מהר"ם מרוטנבורג (כרך ג, סי' נז). וע"ע בשו"ת 'זרע-אמת' (סי' צו) שמפורש בתו"ד דברכת שהחיינו של חנוכה קאי על עצם היום וקיי"ל דזמן אומרו אפי' בשוק. וכן דעת הריעב"ץ ('מור-וקציעה' סי' תרעו) עיי"ש. אלא שזו דיעה מחודשת, דלא נקטינן הכי לדינא, וכמו שכתבו מהר"ם בן חביב (שו"ת 'קול-גדול', סי' מח) והפר"ח (סי' תרעו סק"א) והפמ"ג (שם, במשב"ז סק"ב) דלא תיקנו בחנוכה ברכת שהחיינו על עצם היום, אלא רק על ההדלקה או על הראייה, וכן נקטו למעשה כל הפוסקים. ועי' בזה בשו"ת אג"מ (או"ח ח"א, סי קצ, ד"ה וצ"ל, וח"ה, סי כ, אות ב). ומסברא היה נראה דמה שנקטו הפוסקים שאם אשתו הדליקה עליו בתוך ביתו כבר נפטר גם מברכת שהחיינו, ושוב אינו מברך אפי' לכשידליק בעצמו, היינו דווקא משום דנקטינן שברכה זו נתקנה רק על מצוות ההדלקה, והדלקתה נחשבת לו כאילו הדליק בעצמו גם לענין הברכות. אבל אי ניחוש לסברת הסוברים שעצם היום מחייב בברכת שהחיינו, אלא שתיקנוה לכתחילה בשעת הדלקה (או משום שגם מצוות הדלקת נ"ח בפנ"ע מחייבת בברכת שהחיינו, מפני שהיא באה מזמן לזמן, וקבעו לכתחילה ברכה אחת לשני החיובים), א"כ מהכ"ת שנפטר מחיוב זה בברכה זו שבירכה אשתו על מצוות ההדלקה שעולה גם עבורו, ודו"ק בזה. וממילא יש לנו סברא נוספת להדר לברך ברכת שהחיינו על פרי חדש, כדי לצאת גם ידי דעת הסוברים שעצם היום מחייב בברכת שהחיינו. ומ"מ נראה שמי שיבחר להדר לנהוג כן ולפטור הספק בפרי חדש, לא יברך ברכת שהחיינו קודם ההדלקה, כדרך שמברכים בדרך-כלל בלילה הראשון, כמש"כ הרמ"א (שם, סי תרעו ס"ב): "ויברך כל הברכות קודם שיתחיל להדליק (מהרי"ל)", שהרי מאחר דהלכה למעשה נקטינן שא"צ לברך שהחיינו על ההדלקה א"כ לפי"ז ברכה זו נחשבת כהפסק בין ברכות 'להדליק' ו'שעשה ניסים' המחוייבות לבין מעשה ההדלקה, אלא ימתין לברך ברכה זו מיד לאחר הדלקת כל הנרות, או עכ"פ לאחר הדלקת נר ראשון. ואולי יש לתלות זאת במנהג אמירת 'הנרות הללו', שהרבה מן הפוסקים סוברים שאומרים זאת מיד לאחר הדלקת נר ראשון, וכמש"כ בשו"ת מהרש"ל (סי' פה), והו"ד בט"ז (שם, סק"ה) ובמג"א (שם, סק"ג), וכ"כ המט"מ (סי' תתקפא), ויש סוברים שממתינים באמירת 'הנרות הללו' עד לאחר הדלקת כל הנרות ואין להפסיק ביניהם, וכמבואר בפמ"ג (שם, במשב"ז סק"ה ובא"א סק"ג) ובמאמ"ר (שם, סק"ה). ועי' במ"ב (שם, סק"ח) שהזכיר ב' הדיעות, אך נראה שנוקט למעשה כדיעה הראשונה. ובכל אופן אם ירצה יוכל לברך ברכת שהחיינו קודם אמירת 'הנרות הללו', או שימתין לאחר מכן, דבכה"ג שהוא מברך מספק על פרי חדש יכול שפיר לסמוך ע"ד הגרעק"א (שו"ת רעק"א, מהדו"ת סי' יג) שמי שלא בירך ברכת שהחיינו בלילה הראשון עד גמר ההדלקה יכול לברך אח"כ, דלא גרע מרואה, והו"ד במ"ב (שם, סק"ד), וכ"כ גם הבא"ח (שנה ראשונה, פר' וישב, הל' חנוכה אות י), ודלא כמש"כ הישוע"י (סי' תרנא סק"ו) דמפשטות לשון המחבר בשו"ע נראה דאם נזכר לאחר ההדלקה שוב לא יברך, והו"ד במ"ב (סי' תרעו סק"ב) ובשעה"צ (שם, סק"ג) וצ"ע. בברכת חנוכה שמח ובריאות שלמה