הוספת מלח בשבת למכשיר אדים חמים

שלום וברכה כל השאלה היא אודות מכשירי האדים החמים הישנים, שהיו נפוצים לפני כ-20-30 שנה וכמעט לא קיימים כיום, שהיו בהם שתי אלקטרודות מתכת בתוך המים, כאשר המים עצמם הם המוליך החשמלי בין האלקטרודות, ובאמצעותם זורם שם זרם חשמלי שמרתיח את המים עד ליצירת אדים. כמובן, כי בכל שיטה אחרת לחימום מים - באמצעות גוף חימום, ספירלה, מדחס גז, וכל-שכן ברוב מכשירי האדים הנפוצים כיום, שאין בהם כלל חימום של המים, מפני שהם רק 'מרעידים' את המים בשיטה האולטראסונית ומפרקים אותם לחלקיקים זעירים ביותר- המים אינם משמשים כמוליכים לזרם החשמלי, והם מתחממים כאמור בדרכים אחרות, וממילא כל השאלת לא קיימות ואינן רלוונטיות, שכן המלחים שבמים לא מעלים ולא מורידים, ואדרבה במכשירי האדים שכיום אסור להוסיף מלח, שכן זה הורס את החיישנים/הדיסק שמתחת למים, ומומלץ להשתמש דווקא במים מזוקקים או מסוננים. אמנם במכשירי האדים החמים הישנים, בהם כאמור המים מוליכים את הזרם, המלחים שבמים הם אלו שמסייעים למוליכות. בהעדר מלחים, כמו במים מזוקקים, המוליכות גרועה ביותר, וככל שרמת המליחות שבמים עולה, בהתאם לכמות המלחים במים שבכל אזור, כך במקביל עולה רמת המוליכות, וכתוצאה מכך מהירות התחממות המים, רתיחתם עד להתאיידותם. כאשר משתמשים באותם המכשירים במי ברז רגילים המלחים הקיימים במים אינם נגמרים ואינם 'נעלמים'. הם נשארים במים כמו בהכנסתם לשם עד שכל המים מתאיידים. מה שנכון הוא שהמוליכות של המים במכשיר עלולה לרדת עם הזמן מסיבות אחרות, אשר המרכזית מביניהן הצטברות אבנית או משקעים אחרים על האלקטרודות, שכן כשיש זרם חשמלי במים, חלק מהיונים שבמים יוצרים על האלקטרודות שכבת אבנית, שכבת משקעים (בעיקר סידן/מגנזיום), ולעיתים גם קורוזיה, כאשר השכבה הזאת מבודדת ומפחיתה מגע בין המים לאלקטרודה, ובעקבות כך מורידה את המוליכות, ולפעמים גם מאפסת כמעט את הזנת הזרם, שכתוצאה מכך המכשיר מפסיק להוציא אדים. הדרך הנכונה להתמודד עם בעיה זו היא לפרק (אם אפשר) ולנקות את האלקטרודות באמצעות השרייתן בחומץ ולאחר מכן לשטוף אותן היטב. הפתרון של הוספת מלח למים במקרה זה היא פשוט דרך עוקפת להתמודדות עם בעיית חוסר המוליכות של המים, כתוצאה מסיבות אחרות, באמצעות תוספת מלח שיגביר ויאיץ את מוליכות הזרם החשמלי. ומעתה לשאלות שהצגתם בפנינו: א. המלח כשלעצמו כמות שהוא יש בו חשש בישול, שכן המלח השולחני המצוי כיום מקורו במי ים לאחר אידוי או ממרבצי מלח תת-קרקעיים, כאשר ישנן דיעות חלוקות אם הוא עובר תהליך של בישול ובאיזו צורה והאם ניתן להקל בו בשבת ולהתייחס אליו כמבושל. אך בוודאי שלכתחילה נכון להחמיר בזה. הדרך הנכונה למקרה עליו שאלתם הוא להכין מים מלוחים שהתבשלו מערב-שבת ולאחר שרתחו הונחו על פלטת השבת וכיו"ב, שאותם ניתן להוסיף למכשיר האדים במקרה הצורך. ועי' במש"כ ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצוק"ל, בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"ב, סי' ד) לגבי האפשרות להוסיף בשבת מים חמים למכשיר אדים לצורך חולה ועל השאלות ההלכתיות הכרוכות בכך. ב. מלבד מה שאין זה ברור כלל אם תוספת והגברת זרם יש בה בכלל משום איסור 'בונה' לדעת החזו"א, והדברים עתיקין ואין כאן המקום להאריך בזה, וכידוע שמדברי החזו"א (או"ח, סי' לח סק"ד) מוכח לכאורה שלא חשש לאיסור בהגברת זרם בשבת, וגם יש לציין למה שהוצרך החזו"א במכתבו למרן הגרשז"א (ראה: מנח"ש ח"א, סי' יב, אות ב, הע' 3) לדון במקרה דומה לנדו"ד מדין מבשל ולחדש את החידוש העצום בגדר 'עיבור האש' ולא הזכיר כלל מדין 'בונה', הרי שבנדו"ד הדבר לא ברור כלל וכלל אם הזרם מתגבר או דווקא נחלש כתוצאה מהוספת המלחים, שכן כאשר מוליכות המים יורדת הזרם החשמלי אינו פוסק, אלא 'מנסה' כל הזמן להתקשר ולחבר בין צדדי האלקטרודות ולא 'מצליח' לעשות זאת כיאות, כך שיתכן שבאותה שעה הוא נחלש ועם תוספת המלחים הוא חוזר ומתגבר, אך יתכן גם שכשמוליכות המים יורדת הזרם מתגבר כתוצאה מ'התאמצותו' ובהוספת המלחים הוא דווקא נחלש, וגם יתכן שלעיתים זה כך ולעיתים זה כך, כתוצאה מנסיבות שונות שגרמו לירידת המוליכות, ולכן לצורך חולה בוודאי ניתן להקל בזה. ג. נראה פשוט שככל שכך היא הדרך במכשירים הישנים להתגבר על בעיית חוסר המוליכות ב'פתרון' יצירתי זה של הוספת מלחים יש להתייחס לכך כדרך ה'שימוש' בכלי ולא כ'תיקון מנא', ובפרט שאין כאן כל תיקון במערכת עצמה אלא רק הגברת מוליכות הזרם החשמלי במים. ד. יש לזה כמובן קצת קשר לזה, כפי שכבר רמזנו לעיל, ואכמ"ל. בברכת הצלחה רבה להגדיל תורה ולהאדירה