הטבלת מכשיר 'סו-וויד' שהשימוש בו בשקיות אטומות

שלום וברכה מכשיר זה פועל בשיטת מזון הנקראת בצרפתית סו-וויד (sous-vide) שפירושה 'תחת ואקום'. שיטת בישול זו מתבצעת באמצעות הנחת המזון ואטימתו בשקיות פלסטיק ריקות מאוויר, המתבשלות בתוך אמבט מים או בסביבת קיטור בעלת טמפרטורה מבוקרת ומדויקת, למשך זמן ארוך יחסית. הבישול בשיטת סו-וויד מאפשר לבשל את האוכל באופן שווה הן בשכבות המזון הפנימיות והן בשכבות החיצוניות, כך שחלקו החיצוני לא יתייבש ולא יתבשל יתר על המידה, על-מנת להבטיח שהוא יצא מבושל כראוי מבפנים ומבחוץ. לדעתנו נראה כי המכשיר אכן צריך טבילה, לא רק בגלל הסיבה אותה הזכרת, כי יתכן שניתן גם לבשל בו מרק או מאכל אחר כמות שהוא ללא אטימתו בשקית ניילון, אלא משום ששיטת הבישול בשקיות אטומות אינה פוטרת את הכלי מטבילה. אמת הדבר, כי מקובל להורות שכלי שמניחים בו אך ורק מאכלים ומוצרי מזון ארוזים ועטופים אינו צריך טבילה, וזאת על יסוד מה שנפסק בשו"ע (יו"ד, סי' קכ ס"ד): "טריפיד"ש (כלומר: חצובה, כמבואר בדברי הט"ז שם סק"ד) ששופתים עליהם קדירה אינם טעונות טבילה" וכו', שלמדנו מזה כי כלי שאין מניחים בו את האוכל עצמו אלא מניחים עליו כלי אחר שבו האוכל אינו צריך טבילה, וכמבואר בדברי הלבוש (שם ס"ד): "כיון שאין נותנין עליהם המאכל עצמו", וביתר ביאור נתבאר בערוה"ש (שם סל"ב): "דכלי סעודה אינם אלא מה שנוגע במאכל עצמו, ולא בהכלי שבה המאכל", וכן סתם החכ"א (כלל עג ס"ט): "אין צריך טבילה אלא מה שנוגע במאכל עצמו" וכו', שעל סמך זה נהגו להורות שכלים שמניחים ומשתמשים בהם רק באריזות וכדומה אינם צריכים טבילה. אמנם למרות שלא נתפרש להדיא, נראה שהנגיעה במאכל עצמו אינה הסיבה לחיוב הטבילה, אשר מכח זאת נדון כל כלי שיש משהו שחוצץ בינו לבין האוכל שאינו צריך טבילה, ואין זה אלא כסימן גרידא. שיסוד הדין הוא שחובת הטבילה היא על כלי סעודה שמשמשים ישירות את המאכל עצמו, אבל כאשר הם משמשים את הכלי שבו מונח או מתבשל האוכל, או את האריזות שבהם מונחים מוצרי מזון וכל כיו"ב, אינם צריכים טבילה. לפיכך מכשיר בישול, שכל שימושו הוא בבשרים ומאכלים עטופים באריזות ניילון אטומות, אינו נחשב ככלי שמשמש את אריזת הניילון שבה מונח האוכל, אלא זהו חלק מתהליך הבישול והשימוש בכלי, ויש לנו להתייחס למכשיר ככלי שמשמש ישירות את המאכלים המתבשלים בו בצורת בישול כזו כשהם עטופים בשקיות ניילון אטומות, והוא נחשב לענין זה כאילו נוגע במאכל עצמו, וכשם שכלי או תבנית שמשתמשים בהם באופן קבוע לאפייה על נייר אפייה אינו נפטר מן הסתם מטבילה, וכשם שכלי איחסון ממתכת או מזכוכית לשקיות תה (ללא כל אריזה חיצונית) לא נפטור אותו מטבילה מחמת שאין הכלי נוגע בעלי התה עצמם, למרות שאם יניחו את השקיות בכלי בתוך עטיפות הנייר בו הן עטופות, וכ"ש בתוך קופסת הקרטון שלהן וכדו', נוכל אכן לפטור את הכלי מטבילה. וגם לפי המתבאר מתו"ד ביאור הגר"א (יו"ד שם סק"י) עפ"י דברי הרשב"א שפטור הטבילה של כלי שעליו מונח כלי אחר הוא משום דבכה"ג אין המאכל שבכלי האחד יכול להבליע בכלי השני, כדין שתי קדירות הנוגעות זו בזו, נראה דהיינו דווקא בשני כלים, אבל בכל האופנים האמורים יכולים אכן המאכלים להבליע בכלי שבהם הם נמצאים. וראה בס' 'טבילת כלים' (פ"א הע' ז) שהביא מש"כ לו מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל, כי כלי שדרך תשמישו הקבועה הוא ע"י שקית מזון המונחת בו, כגון כד להחזקת שקיות חלב, אינו צריך טבילה, אבל כלי שמשתמשים בו רק ע"י פריסת מפה וכ"ש נייר וניילון טעון טבילה בברכה. אלא מאחר שבפועל לא ניתן לטבול את המכשיר עליו שאלת, כי הוא עלול בהחלט להתקלקל לגמרי בטבילה במים, יש למסור אותו ליהודי בעל מקצוע או בעל חוש טכני לפירוק והרכבה, שיפרק אותו פירוק יסודי, באופן שלא יהיה ראוי לשימוש, ושאדם רגיל מן השורה לא יוכל להרכיב ולחבר אותו שוב בעצמו, ולאחר מכן ירכיב אדם זה את המכשיר מחדש בהרכבה של 'מעשה אומן', כך שתהיה גמר מלאכתו בידי ישראל ויפטר מחובת הטבילה. בברכה מרובה