הטסת נפטרים במטוסי אל-על

שלום וברכה לבר אהרן דעביד עובדא דאהרן כדרכנו רבת השנים איננו מתייחסים לעולם בדברינו לא לאישים מסוימים ולא לגופים מסוימים, לא לחיוב ולא לשלילה, ואיננו משיבים אלא לגופם של דברים גרידא, כדלהלן: הראשון והיחיד שעסק במשך עשרות שנים במסירות רבה ומופלאה להסיר מכשול מדרך עמי ולהשתדל ככל האפשר בדרכים שונות לטהר מטומאת מת או למעט בטומאה במקומות ציבוריים בהם עוברים או שוהים גם כהנים רבים, ובמיוחד במרכזים רפואיים, היה ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצ"ל, שבתוך כל מגוון תחומי פעילותו הכבירה, הבלתי נתפסת, לעמוד על משמר השבת, התורה וההלכה, ולהעמיד הדת על תילה בעידן הטכנולוגי המתקדם, הקדיש מזמנו היקר גם לעבודת קודש נמרצת זו בנושא טהרת הכהנים בארצנו הקדושה ובתפוצות הגולה. ביטוי לכך אנו מוצאים גם בחיבוריו היסודיים בנושאים אלו, אם זה בספרו הנודע 'טהרת-פתחים' ואם זה בתשובות ההלכתיות המקיפות שהתפרסמו בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' חלק ד (סימנים כז-לז), ובעוד הרבה תשובות ומחקרי הלכה שהותיר אחריו בכת"י ועדיין לא ראו את אור הדפוס. לזכותו יש לזקוף גם את עצם המודעות הציבורית לבעיית ביקוריהם ושהותם של כהנים בבתי-חולים ומרכזי רפואה, לצורך ושלא לצורך, דבר שהיה פרוץ מאד בשנים עברו מחוסר ידיעה מספקת או בשל נימוקים הלכתיים קלושים שאין להם כ"כ על מה לסמוך. הוא גם זה שעורר על הזהירות הנדרשת גם מישראלים השוהים במקומות אלה, שלא לטמא כהנים באמצעות פתיחת דלתות וכדו' (ראה שו"ת 'מעשה-חושב שם, סי' ל). על מקצת מן המקצת, כטיפה מן הים, מגודל מפעלותיו בתחום זה ניתן לקרוא בפרקי התיעוד שהתפרסמו בקיץ דאשתקד בסדרת מאמרי 'כדי לטהרנו' (א-ג) במדור 'באספקלריית העבר' בבטאונים החודשיים של המכון 'אספקלריה' לחודשי אייר-תמוז תשפ"א (גיליונות כז-כט). אגב, היחיד ששיתף עמו פעולה באותם ימים, לפני כארבעה עשורים ויותר, היה מרן הגר"ח גריינימן זצ"ל, אשר באמצעות מקורביו ושליחיו הנאמנים הגאונים הגדולים רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל ורבי יצחק רוטנברג זצ"ל פעלו ביחד עם הגרל"י הלפרין זצ"ל לחתור ללא ליאות לפתרונות שונים של בידוד טומאת כהנים במרכזים רפואיים שבאזור גוש דן. במהלך פעילותו הענפה העלה הגרל"י הלפרין זצ"ל גם את הצעתו הגאונית הידועה לפתרון שאלת 'סוף טומאה לצאת' בבתי-חולים באמצעות פינוי הנפטרים בארון מיוחד לבידוד הטומאה, כפי שהעלה על הכתב בשנת תשל"ו בקונטרס מיוחד שהוצג בפני גדולי הפוסקים של אותם הימים, ולאחר מכן נדפס בשנת תשל"ט בתוך ספרו 'טהרת-פתחים' (ובמהדורה חדשה ומורחבת בשנת תשס"ב). בהצעתו זו של הגרל"י הלפרין דנו במשך השנים בעיון ובכובד ראש גדולי הפוסקים ועמודי ההוראה (לפי סדר א-ב) מרנן ורבנן רבי שלמה זלמן אויערבאך, רבי יוסף שלום אלישיב, רבי שמואל הלוי ואזנר, רבי יצחק יעקב וייס, רבי עובדיה יוסף ורבי ישראל יעקב פישר, והמה בכתובים, כאשר יש מתוכם שהסכימו מיד להצעתו, ויש שפקפקו בה ודנו עליה, או שביקשו להוסיף בה שיפורים נוספים (כלשון תשובתו השניה של מרן הגרשז"א אליו, שנדפסה בספר 'עטרת חכמים' עמודים כו-כח, וצילום ממנה התפרסם בבטאון 'אספקלריה' לחודש חשון האחרון (גיליון לג, עמ' 31), שבתחילתה פתח: "אחרי מבוא הברכה כיאות אודיעו שעיינתי בתשובתו החשובה, ואף שעל חלק מהדברים הנני מסכים לכת"ר מ"מ עדיין אני מאד מפקפק על הצעת התיקון...", ובסופה כתב: "... ולכן יתן את דעתו הרחבה לשכלל ולשפר יותר הצעתו") שאכן נוספו במשך הזמן. פתרון שונה לגמרי הוא הפתרון להטסת נפטרים במטוסים, המבוסס על משטחי קרטון מיוחדים, בגדלים ובצורות מתאימות, שבהם עוטפים את ארונות הנפטרים קודם העלתם למטוס, על-מנת שיחצצו בפני הטומאה, וקושרים אותם בצורה מיוחדת, באופן שאינם יכולים להחזיק מעמד כלל מחמת עצמם והם מתפרקים מיד עם הסרתם, כך שמעולם לא היה עליהם שם כלי, לא קודם עטיפת הארונות ולא לאחר מכן. פתרון זה התקבל בברכה רבה אצל גדולי פוסקי הדור שהובא בפניהם, אשר ראו בו 'תיקון גדול', ביחס למצב הפרוץ שהיה עד לאותה שעה, כאשר רבים וטובים נכשלו ביודעין ובלא יודעין. קצת על דרך השתלשלות הפתרון האמור ניתן לקרוא במסמכים שפורסמו ותועדו במאמר 'כדי לטהרנו' (ג) בגיליון 'אספקלריה' תמוז תשפ"א. יצויין, כי למרות כל הפעילות הנזכרת בכל התחומים, מעולם לא פרסם המכון שום אישור הלכתי וכיו"ב לאף מקום המועד לטומאת מת הקובע שכהנים רשאים להיכנס לשם ללא כל חשש, וזאת מכמה וכמה סיבות, וביניהן כי לא תמיד הפתרון הוא אכן מושלם לגמרי, אלא רק בא למעט ככל האפשר בחשש טומאה, ולעיתים הדבר כרוך בפיקוח ובקרה מתמדת שאינה מתקיימת, וגם מחמת החשש האפשרי שמא יחזור הדבר לקלקולו. מתוך ניסוח העדכון לכהנים ששלחת אלינו והעתקת גם במכתבך נראה לכאורה כי הכותבים אינם מודעים כלל למהות הפתרון וטיבו, ואת ההבדלים המהותיים בינו לבין הפתרון שהוצע בשעתו לבתי-חולים. אך דא עקא, כי למען האמת גם אנו איננו אחראים כיום כלל על הפתרון שבמטוסי אל-על, שכן פתרון זה מצריך שורה של דרישות קפדניות, במועדי ובמקומות עטיפת הארונות קודם הטיסה והסרת הקרטונים מהם לאחר הורדתם מהמטוס, דרך קשירתם המיוחדת, עם הקפדה של תהיה שום הדבקה או חיבור אחר מלבד הקשירה, אשר רק כל הדרישות מתמלאות יש משמעות הלכתית לפתרון זה. בעבר היינו שותפים במעקב ובקורת אחר ביצוע הפתרון כנדרש, הן במקומות המוצא והן בנתב"ג, כאשר מפעם לפעם היינו מגיעים לבדוק זאת ולעקוב אחר הביצוע, ובמקרי הצורך מעירים את הערותינו. אך כבר כמה שנים שממדרים אותנו מכך ולא נותנים לנו דריסת רגל במקומות אלו, בעוד שממה שכן הצלחנו לבדוק, וכן מידיעות מוסמכות המגיעות אלינו ללא הרף, אנו מבינים כי הדברים לא מתבצעים כראוי, מה שעלול להשליך למעשה גם על טהרת הטרמינל כולו, כך שכיום אין לנו כל אחריות על כך. בברכה מרובה