הכשרת דלפקים ומשטחים מזכוכית ממוחזרת

שלום וברכה לכ"ת שליט"א מתוך הדברים אנו למדים כי אינכם שואלים על עצם השימוש הראשוני באותם דלפקים שיוצרו מזכוכית ממוחזרת, האם אין לחשוש שהם נעשו מחומרי זכוכית הבלועים בטעם איסור, שכן אף אם היה מקום לחשש זה - למרות שזכוכית ממוחזרת מיוצרת ממרכיבי זכוכית רבים ושונים, שרוב רובם מן הסתם אין בהם בליעות של איסור - הרי שתהליך המיחזור הוא בהתכת הזכוכית בכבשן מיוחד שמגיע לחום של כ-1500 מעלות צלזיוס, אשר הוא הרבה מעל ומעבר משיעור חום של 'החזרה לכבשונות' שמועילה גם לכלי חרס. אלא ששאלתכם היא לגבי האפשרות להכשיר משטחים ודלפקים מסוג זה, כאשר יהיה צורך להכשיר אותם מבשר לחלב או להיפך, מחמץ לפסח, ואפילו משאר איסורים. לדעתנו, אין כל מקום לחוש לשני החששות אותם העליתם: א. מצד הדבק הסינתטי שבו משתמשים תהליך מיחזור הזכוכית, שאין לדמותו כלל לכלי חרס, וכמו שנתבאר בספרו של ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצוק"ל, שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"ה, סי' כ, אות י), לענין הכשרת שיש יצוק המגובש באמצעות דבק פלסטי, וביותר שאדרבה דבק זה המגבש ומחזק את חסינות הזכוכית הממוחזרת רק מוסיף למעלת הזכוכית, אשר לדעת מרן המחבר בשו"ע (או"ח, סי' תנא סכ"ו; יו"ד, סי' קלה ס"ח) כלי זכוכית אינם בולעים כלל, ומן הטעם המבואר בדברי הש"ך (יו"ד שם, סקכ"ג) בשם הר"ן דשועים וקשים הם ובליעתם מועטת מכל הכלים, וכ"ה המ"ב (או"ח שם, ס"ק קנג) שאינם בולעים לדעת המחבר בשו"ע לפי שחלקים וקשים הם, וממילא אין לחוש גם למה שהזכרתם שכמות הדבק בזכוכית ממוחזרת היא כפליים ומעלה מאשר במשטחים מאבן טחונה, מגובשת ויצוקה, ובפרט שלמרות הכמות הזו של הדבק עדיין היא מיעוט קטן יחסית מתוך הזכוכית, ויש לציין למה שהביא הדרכ"ת (סי' קכא סוסק"כ) בדין כלי שרובו מתכת ומיעוטו חרס דאזלינן ביה בתר רובא. ב. מצד מה שמתיכים זכוכית קיימת ומייצרים ממנה זכוכית ממוחזרת חדשה, דאם חיישינן לסברת הרמ"א (או"ח ,שם) שיש מחמירים ואומרים דכלי זכוכית אפי' הגעלה לא מהני להו, ושכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו, ומן הטעם דס"ל דכלי זכוכית ככלי חרס הוא, וכמש"כ הט"ז (או"ח שם, סק"ל), וכמבואר במ"ב (שם, ס"ק קנד) דהיינו הואיל ותחילת ברייתו מן החול, א"כ מ"ל אם ברייתו מן החול בראשונה ומ"ל אם הותך וחזרו וייצרו ממנו זכוכית, ואין שום מקום לחלק בין פעם ראשונה לפעם שניה. ומתוך כך נחזור לחלקה הראשון של השאלה, בנוגע לעצם האפשרות להכשיר משטחי ודלפקי זכוכית מחמץ לפסח או משאר איסורים, ולשם כך עלינו לציין כמה וכמה נקודות חשובות בנידון זה, שברובן כבר נגענו בעבר בפרסומי המכון על שאלות דומות, בהקשרים כאלה ואחרים, ולכן נשתדל שלא להאריך בהן ולהציגן בתמציתיות ובקצרה: לדעת הרמ"א, כאמור, יש להחמיר שלא להשתמש בפסח בכלי זכוכית של חמץ אפי' לאחר הגעלה. אכן נתבאר בדברי הט"ז (שם) והמג"א (שם, סקמ"ט) דגם לדעת הרמ"א אם נשתמשו בכלי זכוכית ע"י הגעלה מותר בדיעבד. וכ"ה בשו"ע הרב (שם, סוסע"ג) ובמ"ב (שם, ס"ק קנ"ה). ועי' במ"ב (שם, ס"ק קנ"ה) דבהפסד מרובה יש לצדד להקל אחר מעל"ע אפי' לכתחילה דנטל"פ, ובשעה"צ (שם, ס"ק ר') שהביא בשם הפמ"ג דמסתפק להקל אף בתוך מעל"ע. וע"ע במ"ב (שם, ס"ק קנ"ו) בשם החיי"א ובשעה"צ (שם, ס"ק ר"א) דמשמע דבמקום שאין בנמצא כלים אחרים יש מקום להקל בכל עניין אפי' לכתחילה ע"י הגעלה. לגבי שאר איסורים (מלבד מחמץ לפסח) מצינו בדברי גדולי הפוסקים (כנה"ג, יו"ד סי' קכא, בהגה"ט סקכ"ה; פמ"ג, או"ח סי' תנ"א, במשב"ז סקל"א; שד"ח, אס"ד, מע' ה, אות כט; דרכ"ת, יו"ד שם סק"ב) שיש הסוברים שגם לדעת הרמ"א כלי זכוכית אינם בולעים, ויש הסומכים על כך במקום הצורך, ובפרט כשאב"י. מלבד מה שהזכרנו לעיל לגבי הדבק שבזכוכית הממוחזרת הרי גם משטח הזכוכית עצמו הוא מן הסתם מזכוכית מחוסמת וחסינה, שהיא עמידה בחום גבוה, כאשר תכונה זו מוסיפה בוודאי בדין שיעי של כלי זכוכית, שמטעם זה סבר המחבר בשו"ע שאינם בולעים ואינם צריכים הכשר כלל, כמש"כ המ"ב לפי שחלקים וקשים הם, וא"כ ככל שהם קשים וחסינים יותר הם דומים פחות לכלי חרס שסופחים אליהם בליעות, וכלשון הגמ' (פסחים דף ל:): "חזינא להו דמידייתי", וכבר דנו גדולי הפוסקים בדור האחרון בסברות דומות לזה בנוגע להגעלת כלי פיירקס ודורלקס. כל דברי המחבר בשו"ע והרמ"א ונושאי כליהם מיירי בכלי זכוכית שמשתמשים בהם בעצמם בתוכם, כגון כוסות זכוכית או סירי זכוכית וכיו"ב, משא"כ בנדו"ד שאנו דנים על משטחי ודלפקי זכוכית שרק מניחים עליהם סירים ותבניות, שאף שמסתמא במשך הזמן גם גלש או נשפך עליהם מן המאכלים והתבשילים הרותחים שבסירים, או שאנו חוששים לדבר גוש רותח שנפל עליהם, ועיקר החשש הוא שיתכן שבלעו טעם בשר או חלב או חמץ או שאר איסורים וכאשר יניחו עליהם סירים או תבניות חמים ותהיה לחות ביניהם יעבירו טעם לאותם סירים ותבניות וכל כיו"ב, דעדיין אין לנו ראיה ברורה שגם בכה"ג החמיר הרמ"א שלא מועיל לזה הגעלה. ועוד אפשר, דבמקום שבד"כ השימוש הוא בסירים יבשים על משטח יבש, ורק לעתים נוצרת גלישה מהסירים או נפילת דבר גוש על גבי המשטח, אולי יש לדמותו לכלי זכוכית שרוב תשמישו בצונן ומיעוט תשמישו בחמין, שבשו"ע הרב (סי' תנ"א סע"ג) מתיר בדיעבד אפי' בפסח אם השתמשו בו ללא שום הכשר, והו"ד במ"ב (שם, ס"ק קנ"ה) ובשעה"צ (ס"ק קצ"ה) עיי"ש. מאחר שמשטחי הזכוכית הללו הם קרים לחלוטין מצד עצמם, הרי שיש לדון במה שגולש או נשפך עליהם כדין תתאה גבר, שאינו מבליע אלא כדי קליפה, וכמבואר בשו"ע (יו"ד, סי צ"א ס"ד), ונתבאר בתו"ד המג"א (סי' תס"ז סקל"ג) דבדיעבד אין הקליפה אוסרת, שאינו אלא חומרא בעלמא, והו"ד בפמ"ג בכמה מקומות, ואף שמדברי הש"ך (יו"ד שם, סק"ח) נראה שחולק ע"ז, מ"מ גם הוא מודה דבמקום דלא שייך קליפה או שיש ששים כנגדה מותר בדיעבד. וממילא אין לנו לחוש אלא רק מצד חומרת 'דבר גוש'. אשר על כן מכח צירוף כל הסברות הללו נראה שבמקום הפסד מרובה ושעת-הדחק, כפי שהגדרתם זאת בצדק, ניתן בהחלט לסמוך על הכשרתם כדת וכדין בעירוי רותחין מכלי ראשון שלוש פעמים זה אחר זה, דהיינו לערות על כל המשטח מים רותחים, מתוך הכלי שהורתחו בו, ולכתחילה יש לבצע זאת באמצעות אבן מלובנת, כמבואר בדברי הרמ"א (או"ח, סי' תנא ס"ו), לאחר מכן יש לייבש את המשטח לחלוטין, ואז לחזור ולערות עליו שוב מים רותחים, ולאחר שיתייבש לחזור על פעולה זו פעם שלישית. וזאת, בצירוף ובהסתמך על דעת בעל העיטור, שהובאה בדברי הטור (יו"ד, סי' קכא) כי כלי חרס שאינו בן יומו ניתן להכשירו ע"י הגעלה ג' פעמים. ועי' בשע"ת (סי תנא סוסק"א) שבצירוף עוד סברות לקולא סמך על הגעלה ברותחין ג' פעמים לכלי פורצליין. ועד"ז פסק למעשה גם בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ב, סי' מו) לגבי שאלה דומה. וכבר נזכר כן בשו"ע (יו"ד, סי' קיג סט"ז) לגבי בישולי נכרים, שאף לדברי המצריכים הכשר אם הוא כלי חרס מגעילו שלוש פעמים ודיו מפני שאין לאיסור זה עיקר בדאורייתא. וע"ע בשע"ת (סי' שיח סק"ב) לגבי מי שבישל ע"י נכרי בשבת לצורך חולה, דבעניין הכלים רגילין להורות הכשר לכלי חרס ע"י הגעלה ג' פעמים. וגם לגבי כלי זכוכית בשאר איסורים כבר נזכר בדברי המשיבים של הדורות האחרונים כי בהגעלה ג' פעמים בוודאי ניתן להקל גם לדעת הרמ"א שאנו מחמירים בהם לגבי פסח ככלי חרס. ואע"ג שעדיין יש לדון ולהתיישב אם דרך הכשרה כעין זו מועילה גם לגבי בליעות של חמץ שאיסורו במשהו, ויש לחלק בזה בין הכשר קודם זמן איסורו לבין הכשר לאחר זמן איסורו, ועי' היטב בדברי הש"ך (יו"ד, סי' קל"ה סוסקל"ג) ובמש"כ בזה החזו"א (חאו"ח, סי' קכ"ב סק"ג, וחיו"ד, סי' נ"ה סקי"א), אך מ"מ בצירוף כל האמור הרי שבמקום הפסד מרובה ושעה"ד ניתן יהיה להקל בזה עכ"פ קודם זמן האיסור. בברכת כתיבה וחתימה טובה לכם ולכל הנלווים עליכם לטובה ולברכה לשנה טובה ומתוקה בכל מילי דמיטב