הכשרת כיור העשוי מסיליקוורץ

שלום וברכה כיורים העשויים מסיליגרניט אנו מאשרים להכשיר, שכן הם עשויים בכ-80% אבן גרניט טבעית טחונה לגרגירים קטנים, המשולבים עם חומר אקרילי, מעט חומר קרמי ופיגמנטים של צבע, אשר לדעתנו דינם ככלי אבן, שניתן להכשירם, כמש"נ בשו"ע (או"ח, סי תנא ס"ח), ועפ"י מה שהעלה ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצוק"ל, בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"ה, סי' כ) לעניין הכשרת שיש יצוק. דרך הכשרת כיורים אלו היא באמצעות עירוי מים רותחים מכלי ראשון על הכיור, כדרך שבלעו מבליעות האיסור, ע"ד שנפסק בשו"ע (שם, ס"ה): "כלים שנשתמש בהם בחמין כפי תשמישן הכשרן... וכלי שמשתמשים בו בעירוי שמערה מכלי ראשון... צריך לערות עליו מכלי ראשון". ולרווחא דמילתא ולתוספת חומרא אנו מורים לעשות כן שלוש פעמים, בזו אחר זו, דהיינו לערות פעם אחת, לייבש את הכיור, לערות עליו פעם שניה, ושוב, לאחר הייבוש, לערות פעם שלישית, על-מנת לצרף גם את דעת בעל-העיטור, המובאת בדברי הטור (יו"ד, סי' קכא) כי גם כלי חרס שלא מועילה לו הגעלה ניתן להכשירו בהגעלה שלוש פעמים אם אינו בן-יומו, כפי שמצינו בדברי הפוסקים (שע"ת, סי' תנא סוסק"א; ועי' בשו"ת אג"מ, יו"ד ח"ב, סי' מו) שבצירוף סברות נוספות סמכו על הכשרה כעין זו, ועוד מצינו כן שסמכו ע"ז לגבי בליעות איסורים דרבנן, כמו שנפסק בשו"ע (יו"ד, סי' קיג סט"ז) לגבי בליעות של בישולי נכרים, ועי' בביאור הגר"א (שם סקמ"א) ובשע"ת (סי' שיח סק"ב) לגבי בליעות של בישול בשבת. אכן הכיורים מסיליקוורץ עשויים באותה מתכונת מאותה תרכובת של חומרים, אלא שבמקום בגרגירי גרניט משתמשים בגרגירי קוורץ, שהוא חומר הדומה לזכוכית, אשר לכאורה דינם של הכיורים הללו כדין כלי זכוכית, שלדעת מרן המחבר בשו"ע (או"ח, סי' תנא סכ"ו; יו"ד, סי' קלה ס"ח) כלי זכוכית אינם בולעים כלל, ואינם צריכים הכשרה אפי' מחמץ לפסח, וכך נוהגים בני עדות המזרח, ואילו האשכנזים נוהגים כדעת הרמ"א (או"ח שם) שיש להחמיר מחמץ לפסח שאפילו הגעלה אינה מועילה להם, ומן הטעם המובא בדברי הט"ז (שם סק"ל) שכלי זכוכית ככלי חרס הוא. והיה מקום לדון שבמקרה זה גם לדעת מרן המחבר בשו"ע יש להחמיר, דעד כאן לא כתב המחבר שכלי זכוכית אינם צריכים שום הכשר משום שאינם בולעים אלא מן הטעם המובא בשו"ע הרב (או"ח שם סע"ג) ובמ"ב (שם ס"ק קנג) "לפי שהם חלקים וקשים", ואולי לא אמרינן כן אלא רק בכלי זכוכית קשיחה וחלקה, אבל כלי העשוי מגרגירי זכוכית טחונה ומגובשת יתכן שבולע, ואולי בזה גם לדעת המחבר יהיה דינו ככלי חרס שלא מועילה לו הגעלה, וצ"ע בזה. אמנם נראה שבמקום צורך גדול, ובפרט כאשר לא ידוע בבירור שהשתמשו בכיורים הללו למאכלות אסורות ממש, ורק חוששים לכך, וכ"ש אם ההכשרה היא מכשרות רגילה שאינה מהדרין, שבוודאי ניתן להתיר גם לאשכנזים לסמוך על דרך ההכשרה האמורה, שכן לגבי שאר איסורים (מלבד מחמץ לפסח) מצינו בדברי גדולי הפוסקים (כנה"ג, יו"ד סי' קכא, בהגה"ט סקכ"ה; פמ"ג, או"ח סי' תנ"א, במשב"ז סקל"א; שד"ח, אס"ד, מע' ה, אות כט; דרכ"ת, יו"ד שם סק"ב) שיש הסוברים שגם לדעת הרמ"א כלי זכוכית אינם בולעים, ויש הסומכים על כך, וכ"ש שיש לסמוך על כך ע"י הגעלה, דאפי' לגבי הכשרת כלי זכוכית מחמץ לפסח נתבאר בדברי המג"א (סי' תנא סקמ"ט) דבדיעבד מהני הגעלה, ועוד מצינו בדברי הפוסקים (עי' מ"ב שם, ס"ק קנה וקנו) קולות נוספות בכלי זכוכית ע"י הגעלה עיי"ש. שמטעם זה אם יקפידו על דרך ההכשרה, של עירוי שלוש פעמים בזה אחר זה, כאמור לעיל, יש להתיר. אם ידוע לכם שלא השתמשו במטבח הדירה בכיריים של גז, וכל הבליעות שבכיור הם מדברים שהתבשלו והתחממו בתנור אפיה חשמלי או במיקרוגל או בכיריים חשמליות או בכיריים אינדוקציה וכיו"ב, ניתן לכתחילה לבצע את העירוי מתוך קומקום חשמלי. אך אם הבליעות היו מדברים שהתבשלו והתחממו על כיריים של גז, מן הראוי שגם ההכשרה תבוצע על-ידי עירוי שלוש פעמים של מים רותחים מכלי ראשון שהתחמם על האש בכיריים של גז. בברכת שבת שלום וכוח"ט