הכשרת כיורי מתכת לפסח

שלום וברכה מאחר שכתבתם כי אתם נמצאים בימים אלו בתהליך של תכנון דירה אנו מבינים שאין כוונתכם לשאול על הכשרת כיורי מתכת ישנים שהשתמשו בהם למאכלי איסור, או שלא ידוע למה השתמשו בהם, אלא שאתם שואלים מן הסתם על הכשרתם לפסח, כפי שאכן ציינתם בכותרת נושא המייל ששלחתם. באופן כללי, ניתן מן הדין להכשיר לכתחילה כל כלי מתכת, מכל סוג מתכת שהיא, באותה דרך שבה השתמשו בו, כלומר כבולעו כך פולטו וכדרך תשמישו כך דרך הכשרו. לפיכך, מאחר שעיקר החשש בכיורים במטבח הוא בדרך-כלל שהם עלולים לבלוע בליעות של חמץ באמצעות עירוי של רותחים מכלי ראשון עליהם ולתוכם , הרי שדרך הכשרתם צריכה גם היא באופן זה של עירוי מים רותחים על כל פינות הכיור, כמו שנפסק בשו"ע (או"ח, סי' תנא ס"ה). קודם ההכשרה יש להמתין שהכיור לא יהיה בן-יומו, כלומר שלא השתמשו בו במים חמים או בעירוי מאכלים חמים לתוכו במשך 24 השעות האחרונות שקודם ההכשרה. לאחר מכן יש לייבש אותו תחילה היטב, ולערות עליו מים רותחים מכלי ראשון שהוסר מעל-גבי האש, באופן שהמים הרותחים יגיעו בעודם רותחים לכל פינה בכיור, ולכן יש לערות את המים בכיוון מלמטה למעלה ולא להיפך, כדי שלא יתקררו בשעה שהם נשפכים מלמעלה למטה. אמנם למעשה יש מקום לחשוש גם שעירו ושפכו לשם דבר גוש רותח של חמץ, כמו פשטידות שונות, קציצות וכופתאות, המכילות חמץ, או מאכלי חמץ אחרים, כמו אטריות ופסטות למיניהן, בעודם רותחים, כאשר במקום שקיים חשש כזה אנו מתייחסים לכלים אלו לחומרא כאילו בלעו בכלי ראשון ממש ולא רק בעירוי מכלי ראשון, ובשל כך מצריכים להכשיר את המקום באמצעות עירוי על אבן או מתכת מלובנת שתרתיח שוב את המים בבואם במגע עם הכלי המוכשר, וכמו שנפסק בשו"ע (שם, ס"ו) ובדברי הרמ"א (שם) ובמ"ב (שם, סקמ"ו, סקמ"ז, סק"נ וסקנ"א) לעניין הכשר קערות וכיו"ב, וכן נפסק בשו"ע (שם, ס"כ) לעניין הכשר השולחנות והתיבות, וכמבואר בדברי הח"י (שם, סקנ"ה) והשו"ע הרב (שם, סנ"ח) והמ"ב (שם, ס"ק קי"ד) על יסוד מש"כ המהרי"ו (סי' קצג) דחיישינן לדבר גוש שדינו ככלי ראשון, אשר מתוך זה מתבאר שכאשר יש חשש שהבליעה היתה בכלי ראשון ממש, או אפי' על-ידי עירוי של דבר גוש, יש להכשיר את המקום באמצעות אבן מלובנת. בשל כך דרך ההכשרה במקרה זה היא לתפוס בצבת או במלקחיים לבנת אבן או גוש ברזל וללבנם היטב באש, ומיד לאחר עירוי המים הרותחים מכלי ראשון שבו הורתחו להעביר את האבן או את הברזל עליהם, באופן שיחזרו לרתוח, או שמלכתחילה מניחים אותם בעודם מלובנים ומערים מיד את המים עליהם, ויש שמבצעים פעולה זאת באמצעות מגהץ פחמים, שהיה נפוץ בעבר, אשר מעבירים אותו כאמור על המים הרותחים שעירו כדי להרתיחם, כאשר דרך זו של הכשרה, בכל סיטואציה, שתיעשה ותתבצע אכן כדת וכדין, היא די מורכבת ולא כל-כך פשוטה, במיוחד כאשר מדובר בכיורים - אשר המים נשפכים מהם מיד ואינם נשארים על דפנותיהם - ולא במשטחים ישרים, ועי' במש"כ המ"ב (שם, סקנ"ג). יש מגדולי ההוראה שדעתם היא כי עירוי מתוך קומקום חשמלי בעודו מחובר לחשמל, כאשר גוף החימום שבו לוהט, דינו כעירוי על גבי אבן או מתכת מלובנת, ובמקרה זה ראוי להקפיד, ככל האפשר, לחבר אותו לכבל חשמלי מאריך, כך שניתן יהיה להמשיך ללחוץ על מתג ההפעלה ללא הפסקה ולערות ממנו על הכיורים בעוד המים ממשיכים לרתוח, ולהשתדל עד כמה שאפשר לעבור עם המים הרותחים במהירות על פני כל הפינות, ולא לאפשר להם להתפשט מעצמם לאחר שהם מתקררים קצת, על-מנת לקבל את תוצאות ההגעלה הטובות ביותר מכל הכיוונים. אולם כבר הערנו בהזדמנויות שונות, כי אם משתמשים תמיד באותו מטבח בבישול בכיריים חשמליות או בכירת אינדוקציה ולא מבשלים כלל על כיריים של גז באש ממש, כך שידוע שכל הבליעות שבכיור עלולות להיות אך ורק מדברים שהתבשלו והתחממו בתנור אפיה חשמלי או במיקרוגל או בכיריים חשמליות או בכיריים אינדוקציה וכיו"ב, ניתן לכתחילה לבצע את העירוי מתוך קומקום חשמלי. אך אם הבליעות הן גם מדברים שהתבשלו והתחממו על כיריים של גז, מן הראוי להקפיד שגם ההכשרה תבוצע על-ידי עירוי של מים רותחים מכלי ראשון שהתחמם על האש בכיריים של גז. לפיכך, במידה וגם יקפידו בכל ימות הפסח שלא להניח כלים חמים בתוך הכיורים, וגם ישתדלו להיזהר שלא לשפוך ולערות לתוכם בפסח מים או מרקים וכל נוזל אחר בעודם חמים מתוך כלי הפסח העומדים לשימוש, מחשש 'ניצוק', הרי שניתן יהיה בהחלט לסמוך על דרכי ההכשרה האמורות לעיל, כך שלא יצטרכו לכסות את הכיורים, ובמיוחד אם לא מבשלים כלל באותו מטבח בכיריים של גז, ויכשירו את הכיורים כאמור לעיל בעירוי מתוך קומקום חשמלי המחובר לחשמל. בברכה מרובה ושנשמע ונתבשר בשורות טובות