הכשרת כיריים קרמיות

למע"כ הרב שליט"א השלום והברכה למעשה, במידת הצורך, היה ניתן אולי להקל לה להמשיך להשתמש בכיריים ללא כל הכשרה, שכן כפי שמובן כבר מתוך שאלת חכם חצי תשובה, שאם הגלישה הייתה כנגד האש, דהיינו כנגד גופי החימום, הרי שהיא נשרפת מיד במקמה ואינה נבלעת, וכל החשש היא רק ביחס למה שאולי נבלע במקומות מרוחקים יותר שבמשטח הכירים, שאינם כנגד גופי החימום. מעיקר הדין ההתייחסות למשטחי הכיריים הקרמיות היא ככלי זכוכית, כפי שנקט הגרל"י הלפרין זצ"ל בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"ו, סי' י, אות ב), וכפי שהתבארה דעתו בזה ביתר הרחבה במאמר שנדפס לאחר הסתלקותו בקובץ 'מוריה' (ניסן תשע"ט), וקיימא לן שכלי זכוכית אינם בולעים ואינם צריכים הגעלה כלל, כמו שכתב בשולחן ערוך (או"ח, סי' תנא סכ"ו), ואף הרמ"א (שם) לא החמיר אלא לעניין פסח ולא לגבי שאר איסורים, כמבואר בפמ"ג (שם, משב"ז בסוף הסימן, וביו"ד, סי' קה, במשב"ז סק"א). ומאחר שבנידונינו מדובר על ספק בליעת דם מבושל, שאסור רק מדרבנן, בוודאי שיש מקום להקל בזה. עם כל זאת, יש להורות לה להכשיר את הכיריים לאחר עשרים וארבע שעות מעת הגלישה, כשהן נקיות לגמרי, באמצעות הדלקת כל גופי החימום והשארתם במצב זה עד שטמפרטורת המשטח תגיע לרמה המקסימלית שלה. באופן זה גם כל הנקודות המרוחקות ביותר שבצידי המשטח יגיעו עד לטמפרטורה של כ-60-70 מעלות צלזיוס לפחות, שהיא מידת חום שהיד סולדת בו משני עבריו, אשר מעיקר הדין די במידת חום שכזו כדי להחשיבה כשיעור ליבון קל שמועיל כהגעלה, וכמו שנזכר בדברי הט"ז (או"ח שם סק"ח) והמג"א (שם סקכ"ד), והו"ד בגליון הגרעק"א (שם ס"ד, ע"ד הבאה"ג באות ל), וכ"ה להלכה בשו"ע הרב בכמה מקומות (שם ס"י, סט"ז, סי"ט, סל"ח במוסגר וס"ע). לאור האמור לעיל, ניתן בהחלט להסתפק בהכשרה זו. אך בכל זאת, לחומרא בעלמא ולתוספת הידור, ראוי, אם ניתן, להורות לה להוסיף הכשרה נוספת של עירוי רותחים שלוש פעמים על המשטח, בעוד כל גופי החימום בוערים. יש לערות פעם אחת מים רותחים מתוך הכלי שהורתחו בו, להמתין מספר שניות עד שהמשטח הלוהט יתייבש, ולחזור על פעולת עירוי זו עוד פעמיים נוספות. הנימוקים לכך מופיעים בספרו הנ"ל ובמאמרו הנ"ל של הגרל"י הלפרין זצ"ל. בברכה מרובה