הכשרת תנור ייבוש הפועל באמצעות אוויר חם

שלום וברכה למעכ"ת שליט"א הנה בדבר השאלה הרי בעיקרי הדברים הנני מסכים אכן עם כ"ת שליט"א, כדלהלן: החום שבו מתחמם התנור מאוויר חם בוודאי אין דינו כאש, אע"פ שהוא אוויר חם שהתחמם באמצעות רדיאטור של מים חמים שהוחמו בבוילר חשמלי, שכן אפי' אם נדון את כח החשמל שבבוילר כאש (כדנקטינן לחומרא לגבי שבת, על יסוד דברי הרמב"ם ברפי"ב מהל' שבת שעל עשיית גחלת של מתכת בשבת חייבים משום מבעיר, והו"ד במג"א סי' שיח סק"י) מ"מ האוויר שהתחמם כתוצאה מהרדיאטור שעוברים בו מים שהוחמו בבוילר אין שום מקום לדונו כאש. ולכאורה א"צ בזה לחידושו של האו"ש (פ"ט מהל' שבת ה"ב) שתולדת תולדת האור (כגון דבר שמתחמם במים שהוחמו מן האש, כגון ברזל שבא בקדירה של חמין וצלה בו ביצה) נפקע ממנה שם האש, והוי חומה כחום טבעי שאינה מסיבת האש, כמו חמי טבריה, שכבר הקדימו בזה בשו"ת גינת-ורדים (כלל ג, סי' ו, ד"ה ועוד אני מוסיף; ועיי"ש עוד במש"כ בסי' ז) שכתב דכלי-שני הוי כתולדת תולדה דאש שאין חייבים עליה בשבת, והר"ז כחמי טבריה. דכ"ש בנדו"ד שהבוילר החשמלי חימם את המים והמים את הרדיאטור והרדיאטור את האוויר, דהו"ל לכאורה כבר כתולדת תולדת תולדה. דנראה דגם בלא"ה אין לנו לדון אוויר חם כאש, ואפי' אוויר שהתחמם באש עצמו, והוא זה שנושב ומחמם את התנור, מסתברא לכאורה שאין דינו כתולדות האור, דתולדות האור היינו דבר מציאותי ממשי (כמו מים, עששיות של ברזל, מתכת חמה או אבן מלובנת וכל כיו"ב) שאנו מתייחסים אליהם שהם קיבלו את חום האש האצור בהם, מה שלא נראה כ"כ שאפשר לומר באוויר בעלמא, דמה"ט נראה מסברא דלעולם יש לדון בישול או חימום באוויר חם כבישול בחמה או בחמי טבריה. גם מש"כ כ"ת שליט"א שאף לדעת הסוברים (פר"ח, יו"ד סי' קכא סוסקט"ו; ועי' גם בפמ"ג שם, סי' צד, במשב"ז סק"א) שבליעות שנבלעו ע"י זיעה אפשר להכשירם בזיעה משום דכבולעו כך פולטו, מ"מ לא ניתן להכשיר באוויר חם, שאוויר אין דינו כזיעה לענין זה, גם לי נראה כן מסברא אע"פ שאין בידי ראיה ברורה לכך, דלגבי זיעה דווקא מצינו (שו"ע יו"ד, סי' צב ס"ח, על יסוד תשובת הרא"ש כלל כ דין כו) דזיעת משקין כמשקין, וממילא כשבלעו ע"י זיעה ניתן להכשיר בזיעה, משא"כ באוויר חם בעלמא. אמנם מה שרצה לדון אם להתייחס לכך ככלי ראשון או כעירוי מכלי ראשון לא הבנתי כ"כ מאי דמספקא ליה, דאף אם דינו כבישול בחמה או בחמי טבריה מ"מ לא שמענו מעולם דבליעות שנבלעו בכלי ראשון שלא ע"י האור או תולדות האור דינן כאילו נבלעו בכלי שני או בעירוי מכלי ראשון, וכ"נ מפשטות לשון הב"י (או"ח, סו"ס תנב) דדינן כבליעות בכלי ראשון שהכשרן הוא רק ע"י כלי ראשון, וז"ל: "וכתב עוד בא"ח חמי טבריה דינן כרותחין לענין בליעה, אבל אין מגעילין בתוכן אפילו דברים שדינן בכלי שני, לפי שאינן תולדות האור, וכבר אז"ל כבולעו כך פולטו, מה בולעו ע"י תולדות האור אף פולטו כן, ואם נאסרו ע"י חמי טבריה אפשר להכשירן על ידן או ע"י חמי האור". ויעויין עוד במש"כ בשו"ע הרב (שם, סכ"ז): "חמי טבריה דינם כחמי האור להחמיר, כגון לענין בליעה, שאם נשתמש איסור בכלי ע"י חמי טבריה נאסר הכלי" וכו'. וע"ע בפמ"ג (שם, דיני וסדר הגעלה בקצרה, המדרגה החמישית) שכתב: "כלי שנבלע שלא ע"י אור, ויש בו ב' מינין וכו', וכלי שבלע איסור ע"י חמי חמה הלא בשי"ח ס"ג דתולדת חמה מבשל הוא כ"ש דמבליע אם יס"ב, ומש"כ הב"י חמי טבריה כרותחין לענין בליעה ה"ה חמי חמה" וכו'. ואדרבה אולי היה מקום לדון שהתנור צריך ליבון חמור, מאחר דאיסורא בלע, וכפי שנראה מתוך השאלה הוא בולע ישירות מנגיעת האיסור בו ללא אמצעי של רוטב או של זיעה. אלא שכבר דנו הפוסקים אם בליעות שנבלעו מתולדת האור (כגון בתנור גרוף) ללא רוטב צריכות ליבון. ועי' בזה בשע"ת (סי' תנא סקכ"ז) ובפמ"ג (או"ח, סי' תנא, בא"א סקכ"א, ובמשב"ז סוסק"ה וסקל"א בתו"ד) ובדרכ"ת (סי' קכא סקנ"ח). אבל נראה לכאורה דבישול בחמה וכל כיו"ב כו"ע יודו שא"צ ליבון. אך באמת יש לצרף כאן לצירוף גדול שחום התנור שבו מייבשים את העורות אינו מגיע אלא לכ-50 מעלות צל', ששיעור חום זה הוא עדיין בגדר ספק יד סולדת בו. שהרי ידוע מה שנתקבל בדורות האחרונים דלחומרא נקטינן ששיעור יס"ב הוא בין 40 ל-45 מעלות צל' (ואצלנו התקבל להחמיר מ-42 מעלות צל' ומעלה), ויש מגדולי הדורות האחרונים שלא החמירו עד ל-48 מעלות צל'. אך כל זה אינו אלא מספק גרידא, ואין מקילין בשיעורים אלו להחשיבם כוודאי יס"ב, שגם בזה יש כמה דיעות מהו שיעור מידת החום שניתן להגדירה כוודאי יס"ב, שמשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ב, סו"ס נב) נראה שהשיעור הוא כ-80 מעלות צל', ובמק"א מובא ממנו שהוא 71 מעלות צל', וראה מש"כ בזה בס' שש"כ (פ"א, הע' יז), ואילו דעת אאמו"ר הגאון זצ"ל היתה שמידת חום המתקרבת ל-60 מעלות צל' יש להתייחס אליה בוודאות כחום שהיס"ב, וכפי שנתבאר בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"א, סי' יט; ח"ה, סי' כה, אות י), ואכמ"ל. וממילא הרי בחום של 50 מעלות צל' בוודאי יש לנו לדונו כספק יס"ב ותו לא. אשר על כן הנני סבור כי בכגון דא, כאשר אנו דנים על תנור שאב"י שבלע בליעות של איסורים דרבנן במידת חום שהיא בספק גדול אם להחשיבה כחום שהיס"ב, ניתן להציע להכשיר אותו בדרך דלהלן: לבדוק אם ניתן לחמם את דפנות התנור באמצעות האוויר החם עד למידת חום של כ-220 מעלות צל', שניתן להחשיבה כחום של 'ליבון קל', כשיעור המובא בדברי הרמ"א (או"ח, סי' תנא ס"ד) שיהא קש נשרף עליו מבחוץ, ובמקרה שלא ניתן להגיע לרמת חום זו ניתן להסתפק גם בחום שהיד סולדת בו משני עבריו, שלהערכתנו הוא כ-70 מעלות צל' ומעלה, ועפ"י המבואר מתוך דברי גדולי הפוסקים (ט"ז שם סק"ח; מג"א שם סקכ"ד, שהו"ד גם בגיליון הגרעק"א שם ס"ד, ע"ד הבאה"ג אות ל; שו"ע הרב שם ס"י, סט"ז, סי"ט, סל"ח במוסגר וס"ע) דמעיקר הדין סגי במידת חום שכזו כדי להחשיבה כשיעור ליבון קל שמועיל במקום הגעלה, ודלא כדעת הפמ"ג (שם, בא"א סקכ"ז; סי' תנב, דיני וסדר הגעלה בקצרה) דבכה"ג לא מהני רק לכלי שני ששימושו לאחר שהוסר מהאש, ואולי בנדו"ד שאין כאן כח האש כלל גם הפמ"ג יודה, וצ"ע. במקביל, בעוד התנור חם בחום האמור לעיל להכשירו בעירוי רותחין מכלי ראשון. כאשר באופן זה יתכן שניתן להסתמך על עצם חימום התנור במידת חום השווה לחום של 'ליבון קל' ע"י האש כדין ליבון קל שמועיל במקום הגעלה. אלא שהדברים אינם ברורים דים עד כמה אפשר באמת לסמוך על חום גרידא של 'ליבון קל' ללא כח האש. אך יחד עם זאת באופן זה שהדפנות חמות יש מקום יותר להקל בעירוי מכלי ראשון, מאחר שאין המים מתקררים במפגשם עם הכלי, ואולי הר"ז כעין אבן מלובנת שמרתיחה את המים, וע"ד שכתב הרמ"א (שם, סי' תנא ס"ו) לגבי הכשר קערות גדולות, ועי' היטב בביאור הגר"א (שם), ובמש"כ הערוה"ש (שם סי"ט). ועי' במ"ב (שם סקנ"א) שהתיר לכתחילה להכשיר באופן זה קערות שרק מיעוט תשמישן הוא בכל ראשון ולא בעירוי מכלי ראשון ואינן בני-יומן מתשמיש כלי ראשון. ועוד מצינו שיש שהקילו בסוגי בליעות מסויימות שנבלעו בכלי ראשון להכשירן ע"י עירוי מכלי ראשון גרידא (גם ללא אבן מלובנת), וכמש"כ המג"א לענין בליעות דבר גוש דבהפסד מרובה יש לצדד להקל בעירוי ראשון, ועי' גם בדברי החזו"א (או"ח, סי קכב סוסק"ב) שהתיר להכשיר לפסח כלי כבוש בפירורי חמץ ע"י עירוי מכלי ראשון. ויש עוד מקום להרחיב בזה, אך לצערי הרב אין עיתותי בידי, ומעכ"ת שליט"א בוודאי יעמיד הדברים בכור המבחן ויחליט כיצד לנהוג כיד ד' הטובה עליו. ביקרא דאורייתא הרב אברהם משה הלפרין ראש המכון