הסרת כיסוי בליל יו"ט ראשון של סוכות מחיישן אוטומטי לסגירת מכסה הסוכה בירידת גשם
לכבוד הה״ג ר׳ אברהם משה הלפרין ראש המכון,
אחדשה״ט כראוי וכנאה,
שכן שלי רוצה להתקין סוכה עם שלאק אוטומטי עם censor (גלאי) וכאשר הגלאי מרגיש את הגשם הוא נסגר, וכאשר נפסק הגשם הוא נפתח.
אך בליל ראשון של סוכות שגם אם יורדים גשמים הוא רוצה לקדש ולאכול כביצה בסוכה, ושאלתו האם יש איזה עיצה ופתרון טכנולוגי.
הוא חשב אולי לכסות את הגלאי, ובגמר האכילה להסיר את המכסה, ואולי זה נחשב גרמא במלאכה דרבנן.
אך יעצתי לשאול לכבודו, שזה סוגיה שאתם ממש המומחה בדור.
(אין לי ידיעות בנושא, ורק חששתי שהרי לענין נר דלוק המונח אחורי דלת אסר המחבר לפתוח את הדלת שמא יכבנו הרוח רע״ז סעיף א, ולכאו׳ משום שחושש לבידקא דמיא לכח ראשון, ואם כן גם כאן כאשר הגשם יורד והוא מסיר את המכסה, הרי בכך נחשב שהגשם בא מכוחו. אך מצד שני בזריקת חץ, הרי הסרת המגן הוא רק גרמא)
באנו לשאול את דעתכם הן מצד ההלכה והן מצד הטכנולוגיה.
אני מודה לכם מראש
בהערצה והערכה
חיים דוב ה.
לייקווד, ניו ג'רזי
תשובת ראש המכון:
שלום וברכה
באשר לשאלתכם אין ברצוני להורות בזה היתר גורף לרבים הלכה למעשה, ואיני משיב אלא רק עבור אותו שכן יחיד ששאל על כך, ולכן אתייחס בקצרה ככל האפשר בראשי-פרקים אך ורק לנקודות אותן העלה כב' שליט"א.
אכן הסרת הכיסוי מהגלאי/חיישן, באופן המאפשר לו 'לחוש' את הגשם ולהפעיל את הסגירה החשמלית האוטומטית של מכסה הסוכה, דינה כ'הסרת מונע', שיסודה בסוגיות הגמ' (סנהדרין עז: חולין טז.) לגבי בידקא דמיא, שאם הפעולה מתבצעת ב'כח ראשון' דינה כמעשה, אשר מכח זה אמרינן בגמ' (שבת קכ:) דלייט עלה רב על מי שפותח הדלת בפני הנר שאחורי הדלת, וכדמוקמינן לה התם בפס"ר שתכבה הרוח, וכמש"נ גם בשו"ע (או"ח, סי' רעז סק"א) כפי שציין כב' בצדק, ורק אם נעשית בכח שני (אשר כידוע שרש"י בב' המקומות והיד רמ"ה בסנהדרין שם נחלקו בהגדרתו) היא נחשבת כגרמא.
על החילוק בין הסרת מונע בבידקא דמיא לבין נטילת תריס שבדרכו של החץ כבר עמד היד רמ"ה (סנהדרין שם) וז"ל: "ואי קשיא לך, מכדי הכא לאו בדאזלי מכוחו עסקינן, אלא כגון שהיה דבר מפסיק בין המים ובינו ונטלו, ונמצאו המים באין עליו מאיליהן, ואמאי מיחייב הא לאו כוחו הוא, ותו מ"ש מדרבה דאמר זרק בו חץ ותריס בידו ובא זה ונטלו ואפי' הוא קדם ונטלו פטור, דבעידנא דשדא מפסק פסיקי גירי וכו', וכ"ש הכא דהני גירי לאו מכוחו קא אזלי, ואמאי מיחייב, לא תיקשי לך, דאע"ג דלאו כוחו הוא [כיון דמחמת] מעשה דידיה קאזלי ככוחו דמי וכו', והיינו דקאמר ר"פ גירי דידיה נינהו ומיחייב, ולא דמיא הא מילתא לזרק בו חץ ותריס בידו, דאילו התם כי סלקיה לתריס מיקמי דנימטי גירא לגביה הוא דסליקיה וכו', ואמטול להכי פטור, דכי סלקיה לאו מידי עבד, מאי אמרת סוף חץ לבוא, הא אמרן כל סוף הורג לבוא פטור, דגרמא בעלמא הוא, אבל הכא דכי סלקיה לעפרא דמפסיק בין מיא לדידיה, מיא הוו נגעי בההוא עפרא גופיה, כי סלקיה לעפר גירי דידיה [היא], ואמטול הכי מיחייב" וכו'.
אשר העולה מתוך דבריו, כי סילוק תריס ומגן מאדם המחזיק בו בעוד חץ עושה את דרכו אליו נחשב כגרמא בעלמא, דאע"ג שבפעולת הסילוק פתח המסלק דרך חדשה בפני החץ מ"מ מאחר שהוא עושה זאת קודם שהחץ הגיע לשם לא חשיב כמעשה דידיה אלא כגרמא, וכפי שכתב בתו"ד שבהכרח שהוא עושה כן קודם שהגיע החץ לשם, דאילו יעשה כן כאשר החץ כבר הגיע ונוגע בתריס הרי כבר איבד החץ כל כוחו, ואין בכוחו להמשיך ולהרוג, משא"כ בבידקא דמיא, שהוא מסלק את העפר והמחסום הנוגעים במים, ומאפשר להם לפרוץ מכח זה בדרך חדשה, דבכה"ג חשיב כגירי דידיה, שבכח ראשון נחשב כמעשה גמור של האדם המסלק.
בנידון השאלה שעליה אתם שואלים מדובר מן הסתם בהסרת הכיסוי אפילו בשעה שגשם שוטף ממשיך לרדת (ואולי דווקא במצב שכזה), שלגבי זה יש לדון אם זה נחשב כהסרת מונע בכח ראשון. (וראה בס' 'מעשה וגרמא בהלכה', ח"ד-הסרת מונע, פי"א, מה שדן אאמו"ר הגאון זצ"ל לגבי אלקטרונים אם חשובים ככח רצוף או לא, והאם יש לדמותן לכפתו לפני יתושין, ואכמ"ל).
עם זאת, הראוי ביותר היה לתכנן מתקן הפועל באופן שהגלאי/חיישן פועל ללא הרף, אלא שיש דבר מן החוץ - המכוון מעיו"ט - שמפריע לו לפעול את פעולתו, שאותו יכסו או יסלקו (בדרך שאין בה משום חשש מוקצה) לאחר סיום האכילה, באופן שיפסיק להפריע לחיישן, אשר מעיקר הדין פעולה כעין זו מותרת לכתחילה, ולצורך סיוע בקיום מצווה דאורייתא של אכילה בסוכה בלילה הראשון ניתן לעשות כן, למרות שכאמור אין ברצוני בשום פנים ואופן להורות בזה היתר גורף, כדי שלא יתחילו להשתמש בקביעות באופנים כאלה או דומים להם ללא כל פיקוח ואחריות.
אני מתנצל מאד על איחור התשובה, שכתבתיה פסקי פסקי, בשל טרדות בלתי פוסקות בשאלות דחופות ונחוצות המתחדשות חדשים לבקרים, ואתכם הסליחה.
בברכת כוח"ט
הרב אברהם משה הלפרין
ראש המכון