הפעלה חשמלית בלחיצה אם נחשבת כמעשה ודיבור בטלפון נייד ברחוב

שלום וברכה להבחור היקר והחשוב ממשפחת אפרתים כמר יצחק פרץ הי"ו הנה מן הסתם כוונתך לשאול על כפתור הפעלה חשמלי, והתשובה לשאלה זו היא רחבה מיני ים, ותלויה בכו"כ סוגיות, כאשר בעיקר יש לדון בכל הפעלה חשמלית באמצעות לחיצה על כפתור אם דינה כהסרת מונע, ואם יש הבדל בין כח ראשון לכח שני, ומה נחשב לכח ראשון, שכן לגבי שחיטה מפורש בגמ' (חולין טז.) דהסרת מונע בכח ראשון חשיבא ככח גברא ושחיטתו כשרה. וכבר דנו גדולי הדורות האחרונים בגדרי הפעולה הנעשית באמצעות הפעלה חשמלית לעניין שבת, וביניהם הגרח"ע (ח"ג, סי' ס) והגרשז"א (מאורי-אש פ"ג), והאריך בזה הרבה אאמו"ר הגאון זצ"ל בספרו 'החשמל בשבת' (פ"א) ובספרו 'מעשה וגרמא בהלכה' (ח"ד) אשר ניתן למצוא אותם בתוכנת 'אוצר-החכמה'. ובכל אופן אם מדובר בלחיצה ראשונית אחת להפעלה חשמלית שפועלת את הפעולה יש לדון בזה, אבל אם מדובר במכשיר או מתקן שמצריך לחיצה רציפה על הכפתור על-מנת להחזיק את המעגל החשמלי סגור שיפעל את הפעולה - אזי נחשב הדבר כמעשה גמור וככח גברא לכל דבר ועניין. בנוגע לדיבור בטלפון נייד ברחובה של עיר - לדעתי ח"ו לומר שהעושה כן פסול לעדות מדרבנן, שכן פוק חזי מאי עמא דבר, שרבים וטובים, וביניהם גם גדולים, נוהגים כן, ומכיר אני תלמידי-חכמים חשובים ומורי הוראות מובהקים שמשתדלים להיות זמינים לשואליהם בכל עת ובכל שעה ככל האפשר להם, ומשיבים דבר ה' זו הלכה גם תוך כדי הילוכם ברחוב, ויש שאפילו משתמשים לצורך כך באוזניה, ונראה כאילו הם מדברים לעצמם בעת הילוכם, וחלילה לנו להוציא לעז על גיטין וקידושין שהעמידו עליהם עדים כשרים ויראי-שמים, שכביכול הללו הם פסולי עדות דרבנן מחמת שאינם מקפידים שלא לשוחח בטלפון הנייד ברחוב. והנה מקור ד"ז הוא בהא דאיתא בגמ' (קידושין מ:): "ת"ר האוכל בשוק הר"ז דומה לכלב, וי"א פסול לעדות, א"ר אידי בר אבין הלכה כיש-אומרים", ופירש"י (שם, ד"ה ופסול לעדות): "וכן האוכל בשוק הואיל ואינו מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל", והרמב"ם (פי"א מהל' עדות ה"ה) הוסיף ע"ז: "וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק לפני כל העם, וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בשעה שהן עושין במלאכה מנוולת, וכיוצא באלו שאינן מקפידין על הבושת, שכל אלו חשובין ככלב ואינן מקפידין על עדות שקר", וכ"נ להלכה בשו"ע (חו"מ, סי' לד סי"ח), ועי' בבאה"ג (שם, אות ז) שציין לסוגיית הגמ' במס' ב"ק (פו:) עיי"ש, ובביאור הגר"א (שם סק"מ) ציין להא דאיתא בגמ' (יבמות סג:): "בגוי נבל אכעיסם... במתניתא תנא אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום". ויעויין בערוה"ש (חו"מ שם סי"ח) שהוסיף בזה דברים: "דכל אלה אין להם תואר אדם, אלא כבהמה וכלב" וכו'. ולמעשה לא נתפרש בדברי הפוסקים מהו גדרו של האוכל בשוק, אם דווקא באכילת פת, כעין אכילת קבע, או שבכל אכילת עראי דינא הכי, וגם לא נתפרש להדיא מה דינו של השותה בשוק. וזה מכבר אני מעורר בכל הזדמנות ובכל עת מצוא על מה שנפרץ הדבר, גם בקרב בני תורה, שיוצאים לרחובה של עיר עם כוס משקה קר או חם, שאף שלא נתפרש הדבר להדיא מ"מ למיחש מיבעיא עכ"פ דגם זה בכלל האוכל בשוק, שהוא חשוב ככלב ופסול לעדות. והן אמת שבתמונות רבות של גדולי ישראל מלפני השואה, במקומות נופש במעיינות המרפא באירופה, הם נראים מהלכים ברחובה של עיר עם כוסות משקה של מי הרפואה בידם, מ"מ אפשר דבמקומות המיוחדים לכך שאני, ובפרט כאשר ניכר שעושים כן לצורך רפואה, ואין ללמוד מכך היתר להסתובב ברחוב עם כוס משקה. ומ"מ עדיין אין בכוחנו ללמוד מזה גם לענין דיבור בטלפון נייד, ולפרש שגם זה בכלל דברי הרמב"ם (שם): "וכיוצא באלו שאינן מקפידין על הבושת", שכן כאמור נוהגים בזה גם אנשים נכבדים ביותר יראי-שמים שאינם משנים בדיבורם ואינם חשודים ח"ו על עדות שקר. ולגופו של ענין, אם ראוי להקפיד על עצם הדבר שלא לשוחח בטלפון ברחוב או שאין צורך, הרי הכל לפי המקום ולפי השעה, שבמקומות שהדבר אינו נהוג בקרב אנשים נכבדים המקפידים על כבודם, הן מקרב מחננו והן מחוצה לו, הן בני ברית והן שאינם בני ברית, יש להקפיד על כך, אבל במקום שכבר דשו בו רבים והכל נוהגים כן, כאמור לעיל, אין נראה שצריך להקפיד על כך. אך בוודאי שיש להיזהר שלא לשוחח בקול רם, ולא בשחוק וקלות ראש, שצורת שיחות כאלו מתאימה אכן רק לאלה שאינם מקפידים על כבודם ואינם בושים לזלזל בעצמם. ומענין לענין באותו ענין, ידוע כי הגאון בעל 'שבט-הלוי' זצ"ל היה מקפיד שלא יעמידו עדי קידושין המחזיקים ברשותם טלפון נייד שאינו כשר, מטעמים מובנים. אך איני יודע כיצד יש לנהוג בכך בחו"ל במקומות שאין תחליף כשר לטלפונים הפרוצים, והדבר מסור לרבני ומנהיגי הקהילות די בכל אתר ואתר. בברכת הצלחה רבה בתורה וביר"ש הרב אברהם משה הלפרין ראש המכון