הפעלת טוחן אשפה בשבת באמצעות שעון-שבת

שלום וברכה פעולת הטחינה על-ידי טוחן האשפה מתבצעת לאחר הכנסת שאריות האוכל אל פתח צינור הניקוז של הכיור, באמצעות לחיצה על מתג ההפעלה הייעודי, שהוא מתג חשמלי או פניאומטי, בהתאם לתנאים המתאימים במטבח, שמפעיל את הטוחן החשמלי, כאשר הדיסקית המשוננת שבתוך הטוחן מתחילה להסתובב במהירות ודוחפת שוב ושוב את השאריות על הדפנות המשוננות של הטוחן עד שהן נטחנות לגמרי, כך שלאחר כמה שניות בודדות שאריות האוכל נטחנות ומתרסקות לחתיכות קטנטנות ממש וזורמות יחד עם המים לצינור הביוב. על-מנת שהטחינה תתבצע כראוי והאשפה הטחונה תישטף כולה במורד הצינור מבלי לגרום לסתימות בטחון או בהמשך הדרך ההמלצה היא להקפיד תמיד לטחון את האשפה תוך כדי זרימת מים, לפתוח את ברז המים הקרים - אשר אינם גורמים להמסת שומנים והידבקותם למיכל טוחן האשפה, כמו מים חמים - לפני תחילת הטחינה ולסגור אותו כמה שניות לאחר סיומה. מובן מאליו, כי הפעלת הטוחן בשבת, בכל דרך שהיא, אסורה בהחלט באיסור גמור, הן בשל עצם ההפעלה החשמלית והן בשל פעולת הטחינה האסורה בשבת, כאשר בגידולי קרקע (כמו בשאריות או בקליפות של פירות וירקות) איסור הטחינה והריסוק לחתיכות קטנטנות הוא בדרך-כלל איסור דאורייתא, כמבואר בשו"ע (או"ח, סי' שכא סי"ב): "המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן", וגם מאכלים שאינם גידולי קרקע (כמו בשר וכיו"ב) אסור מדרבנן לחותכם ולרסקם דק דק בכלי המיוחד לכך, כפי שנתבאר בשו"ע (שם, ס"י) ובמג"א (שם, סקי"ב). ועי' בדברי החזו"א (או"ח, סי' נז, ד"ה מש"כ בתה"ד) לגבי איסור טחינה בדברים שאינם בגדר אוכלין כלל. אלא שלדעתנו יש להימנע גם מהפעלת הטוחן בשבת באמצעות שעון-שבת המכוון מערב-שבת, כפי ששאלתם, אשר יפעיל את הטוחן לטחון ולרסק את שאריות האוכל שנשפכו כבר קודם לכן לכיור, למרות שהיה ניתן אולי לצדד קצת לקולא, מאחר שההפעלה עצמה היא אוטומטית לחלוטין ואינה מושפעת כלל מפעולת האדם בשבת, ואילו לגבי פעולת הטחינה הרי מחד גיסא אין כאן אלא גרמא בעלמא, ששופכים את הפסולת ושאריות האוכל לכיור במקום שהם עתידים להיטחן כעבור זמן עם הפעלת הטוחן, ואין לכך כל דמיון לנתינת חיטים לריחיים של מים שדנו בה הפוסקים האם היא נחשבת כמעשה גמור או כגרמא, ועל יסוד דברי המג"א (סי' רנב סכ"א), ועי' בביאה"ל (שם ס"ה, ד"ה להשמעת קול) מש"כ בזה, דהתם מיירי שנותן את החיטים לריחיים שפועלות כבר, משא"כ בנידוננו שמשליכים את שאריות הפסולת קודם הפעלת הטוחן, ומאידך מדובר למעשה בפעולת טחינה המוגדרת לכאורה כ'מלאכה שאינה צריכה לגופה'. דהנה יעויין במש"נ בשו"ע (שם, סי' שב ס"ז): "טיט שעל בגדו... ויש מפרשים דה"מ לח, אבל יבש אסור דהוי טוחן", ועי' בדברי הט"ז (שם, סוק"ו) שכתב להקל עפ"י דברי הפוסקים לגבי סחיטה שאין חיוב אלא במה דניחא ליה במה שנסחט, דה"ה גם לגבי מלאכת טוחן בנידון זה של טיט שעל בגדו, דמאחר דלא ניחא ליה במה שנטחן אין כאן משום טוחן, אך סברא זו אינה תקפה בנידון שלנו, בו בוודאי ניחא ליה בטחינת שאריות האוכל על-מנת שישטפו ויזרמו לביוב. אולם המג"א (שם, סקט"ז) כתב ע"ז דאע"ג שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה איסורא מיהא איכא, דהיינו שהיא אסורה מדרבנן. ובפשטות שפשוף וגירוד הטיט מהבגד נחשב כמלאכה שאינה צריכה לגופה משום שאין לו כל עניין וצורך בדבר הנטחן, וא"כ ה"ה בנדו"ד, שאין כל עניין וצורך בגוף הדברים הנטחנים, דלפי"ז אין בהם אלא איסור טחינה מדרבנן. ועי' בשו"ע הרב (שם, סי"ז) שכתב: בד"א בטיט לח, אבל בטיט יבש י"א שאפילו לשפשפו מבפנים אסור, ואצ"ל לגרדו, מפני שטיט היבש מתפרר לפירורים דקים ע"י שפשוף או גרידה, והר"ז כעין תולדת הטוחן שמחלק גוף אחד לגופים דקים הרבה, ואסור מדברי סופרים, אבל מה"ת אין איסור כיון שאינו צריך לגוף דבר המתפרר ונטחן, ואף להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה מ"מ כיון שאינו צריך לגוף הדבר המתפרר אין פירור זה תולדת הטוחן, שאין דרך לטחון אלא כשצריך לגוף הדבר הנטחן". וראה גם במ"ב (שם, סקל"ו) ובשעה"צ (שם, סקמ"ד) שהתיר שפשוף וגירוד טיט לח מן הבגד בשבת ע"י נכרי, משום שבות דשבות במקום כבוד הבריות, ואע"פ שלגבי אמירה לנכרי לכבות שריפה בשבת אסר אפי' במקום הפסד גדול, כמבואר במ"ב (סי' שלד סקס"ח) ובשעה"צ (שם, סקנ"ז). וע"ע במש"כ בבאיה"ל (סי' שמ ס"א, ד"ה וחייב), ואכמ"ל. והנה לגבי גרמא באיסור דרבנן נחלקו הפוסקים, יש שמתירים ויש שאוסרים, ויש להאריך בזה הרבה. ועי' במש"כ מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל בספרו 'מנחת-שלמה' (ח"א, סי' י, אות ו) שבאיסור דרבנן ממש לא מצינו שאסור בגרמא. אך הוסיף ע"ז בחדא מחתא דבגרם כיבוי החמירו (עי' רמ"א סי' שלד סכ"ב) אע"פ שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה משום שכבר מבואר בראשונים שהיא חמורה יותר ונחשבת כדאורייתא. וממילא שוב יש לנו לדון לפי"ז בנדו"ד שאולי לכו"ע נחשב הדבר רק כאיסור דרבנן וכנ"ל. אלא שבר מן דין, אנו נוטים להחמיר בכגון דא, גם מסיבה אחרת, שכן בנקל עלולים להיכשל מתוך רגילות בהשלכת פסולת ושיירי מאכלים לכיור לאחר שטוחן האשפה הופעל כבר, או לסייע קצת בדחיפת הפסולת הנמצאת כבר בתוך הכיור, וכל כיו"ב. כך גם לגבי פתיחת ברז המים, אשר היא כשלעצמה - כאשר היא תיעשה לפני הטחינה האוטומטית באמצעות שעון השבת - לא אמורה לכאורה להיות בה כל שאלה הלכתית, שכן זרימת המים אינה מסייעת או מאיצה את פעולת הטחינה המתבצעת ממילא, אלא רק מונעת סתימות וכדומה. אבל אם בטעות יפתחו את הברז לאחר שהטוחן הופעל, או ביחד עמו, הרי שמסייעים עי"ז בידיים לדחיפת הפסולת ושיירי המאכלים לכיוון טוחן האשפה. כל זאת, מבלי לדון אם יש בפעולה זו, שעדיין לא דשו בה רבים, משום 'עובדין דחול' ו'זילותא דשבת'. אשר על כן לדעתנו, מאחר שאיננו רואים צורך גדול בכך, יש להימנע מכך בשב ואל תעשה, ולנהוג כפי שנוהגים רבים וטובים מרבבות אלפי ישראל שומרי שבת ומקדשי שביעי, שאינם משתמשים בטוחן אשפה, ובוודאי שלא בשבת-קודש. בברכה מרובה