שבת

התנדבות במוסד סיעודי בשבת

שלום רב לכם! אני נוהג ללכת לבקר בשבתות במוסד סיעודי. רוב החולים במקום בעלי מוגבלויות פיזיות קשות [אך בשכלם די בריאים ונראה פשוט שהם חייבים בכל המצוות האפשריות להם] ומתניידים עם כסאות גלגלים חשמליים. הבנתי שזה פועל (בשבת) בשיטה שבלחיצה על הכפתור יש השהיה של שניות ספורות עד שמתחיל בתנועה. ידוע שאין זה מוסכם על הפוסקים החרדים. (ומרא דסוגיא זו הוא מייסד המכון הרב הלפרין זצ"ל). חלקם יוצאים כך לבתי כנסת בשכונה. תוהה אני כיצד עלי להתייחס לזה אם יש צד היתר בזה או כלל לא. האם אני צריך להיזהר עד מאוד שלא לגרום למי מהם לנוע בגללי (מטבע הדברים זה יכול לקרות בודאי אם אני משוחח איתם, עובר או עומד בדרכם). בשבת האחרונה אחד מהם היה בצער גדול, כי הבחור שהיה בא ללוות אותו לבית הכנסת פסק מלבוא (והוא אינו מסוגל לצאת לבד). האם יש איזה שהוא מקום להתיר לי לצאת איתו? האם לספר בבית הכנסת שמקילים בזה ואולי יבוא מישהו ללוות אותו או שזה איסור גמור. נ.ב. האחרון אינו מניע את רגליו כלל ידיו בקושי, אך הוא חכם מאוד וסובל מחוסר פעילות רוחנית נפשית בשבת. שאלה נוספת: לעיתים מבקשים שאעשה להם את הקידוש (כשלא מגיע מישהו קבוע). הבנתי - ולא שאלתי בפירוש - שהם לא נוהגים ליטול ידיים (זה לא אפשרי בעצמם אלא בטרחה רבה) ולא ידעתי אם מותר לי לקדש ולבצוע להם, או שאני צריך להתעקש ליטול להם (לדתיים) ידיים או פיתרון אחר. תודה רבה ויישר פועלכם לזכות את עם ישראל איתיאל צ. ירושלים

תשובת רבני המכון:

שלום וברכה אשריך שאתה זוכה לגמול בכל שבת חסדים טובים עם יהודים פגועי ומוגבלי גוף, ומן הסתם גם נדכאי רוח ונשברי לב, ושכרך מן השמים הרבה מאוד. ובאשר לשאלות שהעלית, מדובר מטבע הדברים בסדרת שאלות מורכבות וכואבות, הנוגעות מחד גיסא בשאלות הלכתיות קשות, אך מאידך גיסא ביהודים מוגבלים, במצבים לא פשוטים, אשר בוודאי חובה להתחשב במצבם, ולעיתים הדברים הם בגדר אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר, ולכן נשתדל להשיב ככל שניתן על סיטואציות מורכבות אלו. מבלי להאריך יתר על המידה - כדרכנו רבת השנים - בהתייחסות ההלכתית לכסאות הגלגלים עם ההתקנים עליהם שאלת, הדורשים לחיצה רציפה להפעלתם, הדברים אכן נכונים כי עקב כך אנו שוללים מכל וכל את השימוש בהם בשבת. אך מאחר שאנו יוצאים מנקודת הנחה שהנסיעה בכסאות הגלגלים בשבת לבית-הכנסת או לסעודות השבת וכדומה יש בה מן הסתם גם תועלת רפואית ונפשית לא מועטה לאותם מוגבלים סבורנו כי לא מוטל עליך "להיזהר עד מאוד" שמא תגרום למי מהם לנוע בכסאו בגללך, ולמרות חשש זה אתה רשאי לטפל בהם ולהתנהל עמם כדרכך. מתוך השאלה אנו מבינים כי במקרה ספציפי זה על המלווה בעצמו להפעיל את כסא הגלגלים בדרכו של הלה לבית-הכנסת. מבלי להיכנס, כאמור, לחומרת האיסור שבדבר, הרי שהדרך המומלצת והמועדפת ביותר היא אם תוכל - במידה והדבר אפשרי מבחינת המוסד ובהתחשב עם כל היתר מסביב - להשיג עבורו כסא גלגלים רגיל, לא חשמלי, ולהובילו בו בשבת לבית-הכנסת. במידה והצעה זו היא בלתי אפשרית, מכל סיבה שהיא, הרי אם ההתנדבות ללוותו לבית-הכנסת כוללת, או יכולה לכלול, גם ליווי בימות החול, הרי שאתה יכול לפרסם ולספר בבית-הכנסת כי לפלוני המוגבל דרוש מלווה לבית-הכנסת מפעם לפעם, כאשר הליווי בשבת ייעשה כבר לאחר מכן על דעת המלווה עצמו. במקרה ולא תוכל למצוא מלווה עבורו, וגם אין את האפשרות להשתמש בכסא גלגלים רגיל, הרי שלאור מצבו הרפואי, כפי שהינך מתאר, וצערו הגדול על שאין באפשרותו לצאת בשבת לתפילה בבית-הכנסת, יש מקום להתיר לך אם תרצה ללוותו לשם בכסא החשמלי, במידה והינך יכול לבצע את הלחיצה על כפתור ההפעלה בשינוי, כלומר: לא בכרית האצבע כרגיל, אלא באמצעות פרק האצבע לאחר כיפופה. באשר לקידוש ללא נטילת ידיים - לא ברור לנו אם כוונתך לנטילת ידיים של שחרית או כפי המסתבר יותר לנטילת ידיים לסעודה. ברור, כי ככל שיש באפשרותך להשתדל ולסייע להם ליטול את ידיהם, אם זו נטילה של שחרית ואם זו נט"י לסעודה, ראוי מאוד ומצווה עליך שתעשה כן. אולם גם אם לא אסתייעא מילתא הרי ברור שהם לא יצומו, ואם לא ישמעו קידוש ממך הם יאלצו לאכול ויאכלו ללא קידוש, וממילא בוודאי אין כל מניעה, ואדרבה מצווה גדולה יש בדבר, שתוציא אותם עכ"פ ידי חובת קידוש היום, גם אם בסופו של דבר יאכלו לצערנו ללא נטילת-ידיים. ברוב ברכות למי שעוסק בגמילות חסדים במסירות רבה בגופו ובנפשו