חזרה מביהכ"נ ברכב נהוג ע"י נכרי לאחר תפילת ערבית של שבת מבעוד-יום

רוב שלומים וברכות למע"כ ידידנו הדגול והנעלה שליט"א הנה בעצם הנסיעה ברכב אין הנוסע עצמו עושה כלום, שאע"פ שבגינו ובגללו נאלץ נהג הרכב לשרוף יותר דלק (או לצרוך יותר חשמל ברכב חשמלי) מ"מ אין הפעולה מתייחסת אליו כלל ואין לו כל חלק בה אפי' לא בדרך גרמא, וכל הפעולה מתייחסת אך ורק לנהג הרכב שנאלץ בעקבות כך ללחוץ חזק יותר על הדוושה. וממילא אין לנו לדון במקרה זה אלא מדין אמירה לנכרי שיעשה מלאכה עבורו, כמ"ש כב' שליט"א בצדק שזה מותר מבעוד-יום גם לאחר שכבר קיבל הישראל שבת, וכמבואר להדיא בדברי הרמ"א (או"ח, סי' רסא ס"א): "וכן מי שקיבל עליו שבת שעה או שתים קודם חשכה יכול לומר לאינו יהודי להדליק הנר ושאר דברים שצריך". ולא זו בלבד, אלא כל זמן שיש שהות הרבה עד לשקיעת-החמה ורוב אנשי העיר עדיין לא קיבלו עליהם שבת מותר לומר אפילו לישראל אחר שעדיין לא קיבל עליו שבת - באופן שגם רוב הציבור בעיר לא קיבלו עליהם עדיין שבת, וגם אינו משתייך לביכ"נ או קהילה מסויימת שכבר קיבלו עליהם שם שבת, ועפ"י מש"כ המחה"ש (סי' רסג סקכ"ד), דבכה"ג גם הוא נגרר אחר רוב הציבור והקהל - שיעשה עבורו מלאכה, וכמו שהביא המחבר בשו"ע (שם, סי' רסג סי"ז) בשם י"א וללא חולקים. ועי' בשו"ע הרב (שם, סכ"ה) שסתם בפשיטות: "מי שקדם להתפלל ערבית של שבת קודם שהתפללו הקהל אע"פ שכבר חל עליו קבלת שבת יכול לומר אפי' לישראל חבירו שיעשה לו מלאכה ומותר לו ליהנות מהמלאכה בשבת, דכיון שלחבירו מותר הוא אין באמירתו אליו איסור כלל". ולמעשה גם בבין-השמשות ולאחר שכבר קיבלו עליהם רוב הציבור שבת אפשר דלגבי אמירה לנכרי שרי בנדו"ד, דחשיב כצורך מצווה, הן משום שמחמת כן יסעו מלכתחילה להתפלל בציבור והן מפני שהם צריכים לחזור לביתם לעשות קידוש ולאכול סעודת שבת, וכמבואר בדברי המג"א (סי' רסא סק"ז), ונתפרש יותר בשו"ע הרב (סי' רסא ס"ג) ובדברי המ"ב (שם, סקי"ז וסקי"ח) עיי"ש. אמנם נראה פשוט שאין לנו זילותא דשבת ועובדין דחול גדולים יותר מאשר נסיעה ברכב, ובפרט במקומות שעלול לצאת מזה מכשול ותקלה לרבים, שלא ידעו להבחין בפרטי הדינים, ויבואו ח"ו לנהוג בעצמם ברכב לאחר תפילת קבלת-שבת וערבית אפי' בעוד היום גדול, או שיבואו לנסוע עם נהג נכרי לאחר חשכה או אפי' בבין-השמשות שלא לצורך מצווה, ועוד כהנה וכהנה. לכן היה נראה לי להציע, למגדר מילתא, שלא להתיר זאת בשופי לכל אחד, אלא להורות היתר בכה"ג רק לאלה שגרים במרחק גדול מביהכ"נ, ובאופן שיהיה בידם שהות לחזור לביתם זמן מספיק קודם שקיעת-החמה, בשעה שעוד יש ציבורים שעדיין לא קיבלו עליהם שבת, כך שהרואים יוכלו תמיד לתלות שנסיעה זו היא עוד קודם שקיבל עליו הישראל שבת. נא לפרוס בשלום כל ידידינו היקרים אשר במחנכם. יתן השי"ת שנזכה כולנו להתבשר בשורות טובות ולהיוושע בישועת ה' כהרף עין בתשועת עולמים בידידות ובברכה נאמנה הרב אברהם משה הלפרין ראש המכון