חיוב הטבלת מיחם חשמלי שתוקן ע"י נכרי

לכבוד הרב הגאון ר אברהם משה שליט"א הנני מקבל את החוברת החודשי זה זמן, וראיתי כוחו ללבן הלכות ולדמות מילתא למילתא בדברים המתחדשים במציאות שלא כתובים בפירוש בשו"ע, ואולי יואיל בטובו להשיבני בדבר הנוגע למעשה. אצלנו בכולל בלונדון יש דוד לבישול מים חשמלי עשוי באופן כזה שמבשל מים תיכף ומיד. חושבני שאיני צריך לתארו, כי גם בארץ ישראל במקומות ציבוריים ראיתיו, ויש שם חיישנים, וגם "מח" אלקטרוני - chip, שהמים יכנסו לצינורות כשיש ביקוש, וגם שסתום מחובר להמחשב, שעל ידי זה כאילו "יודע" השסתום מתי לסגור ומתי לפתוח. הכלי נעשה על ידי עכו"ם ואינו מחובר ממש לקרקע, דהיינו עשוי לשמש עם הקרקע, ורק מחובר עם צינור מים וצינור חשמל, מבואר בשו"ת שבה"ל ועוד דבכה"ג פשיטא שצריך טבילה. עוד אמינא, ידוע דעת רוה"פ דהמדובר בשאלה דאורייתא, ודלא כשיטת המשנה-ברורה סימן שכג. מטבע הדברים בדוד כזה מתקלקלים שם חלקים מזמן לזמן, ובפרט אצלנו שיש הרבה אבן בהמים. הכולל אצלנו בנוי בעיקר ממורי הוראה דיינים יושבי על מדין, ובהוראתם הטבלתי הדוד הזה כשקנינו אותו לפני כמה שנים. אבל בשבוע הזה התקלקל עוד הפעם, ובא אומן עכו"ם והחליף הן "המח" chip של הדוד והן השסתום שאכן עשוי מפלסטיק אבל תוכו היינו החלק הפותח וסוגר כפי הצורך עשוי ממתכת. עד כאן המציאות, ועכשיו אציע לפני כבודו הצדדים שנתלבטנו בהם, ובאמת דנו בזה כבר הרבה פעמים בלי לבוא למהלך נכון. השסתום אכן יש לו דין משפך, המבואר ביו"ד סימן קכ ס"ז ברמ"א, אבל הש"ך שם סקט"ו אין קשר לכאן, ואדרבה בלי המתכות שבתוך הפלסטיק אין הדוד שווה כלום. הא חדא. שאלה ב: גם אם צריך להחליף רק ה"מח" של הכלי, וחלק זה לא נוגע בהמים כלל, מכל מקום טען הארי שבחבורה שהדוד נתבטל לגמרי כעת מתורת כלי והכלי לא יקבל טומאה ולא שווה כלום, ונמצא שהעכו"ם עשה כעת כלי חדש, עכת"ד, ונמצא דלשיטת הרמ"א בסעיף י צריך הכלי טבילה, והש"ך שם עוד מחזק דעת הרמ"א, וקשה לנו למצוא לדמות מילתא למילתא בזה, בפרט שאנן עסקנו בעיקר בשו"ע ולא במשניות כלים. וספק שלנו בזה אי אפשר לצרף לספק ספיקא, דהוא מחוסר ידיעה כמובן. אשמח אם מע"כ יענה לי. בברכת הצלחה רבה ב. ח. לונדון

תשובת ראש המכון:

שלום וברכה לכ"ת ולכל הרבנים חברי הכולל שליט"א לא כ"כ הבנתי את המציאות מה בדיוק התקלקל בשסתום של הדוד ולמה היה ראוי קודם התיקון. אך בכל אופן, אם עדיין היה ראוי לשימוש, למילוי מים ולהחזקתם בו והוצאתם דרך הברז, הרי גם אם מערכת החימום שבו התקלקלה, עדיין לא נתבטל מתורת כלי, שיכול לשמש להחזקת מים ומזיגה ממנו, וממילא בוודאי היה אפשר להקל שלא לטובלו. אולם אם התקלקל באופן שלא היה ניתן למזוג ממנו מים, נתבטלה ממנו לכאורה כל תורת כלי, וא"כ היה מקום לדון לחייבו שוב בטבילה עפ"י מה שציינתם לדברי הרמ"א (יו"ד, סי' קכ ס"י) והש"ך (שם, סקכ"א). אכן נראה שאפשר שיש לפוטרו מטבילה מטעם אחר, דהא כל הטעם שהחמירו בזה הרמ"א והש"ך הוא משום דחיישינן למ"ד דאומן קונה בשבח כלי, ועי' בזה בדברי הש"ך (חו"מ, סי' שו סק"ג). ולכאורה לא מצינו שאומן קונה בשבח כלי אלא רק באופן שנתנו והביאו לו את הכלי אליו לתקנו והוא מחזיק ותפוס בו, וכמו שנראה לכאורה מתוך דברי רש"י (קידושין מח: ד"ה והכא באומן קונה וכו'; ב"מ קיב. ד"ה אומן קונה בשבח כלי) דכשמחזיר האומן את הכלי בשכר הקצוב ההיא שעתא הרי הוא כמוכר לו שבח שהיה לו בתוכו, אבל כאשר לא נתנו את הכלי לאומן, אלא שהאומן הנכרי מוזמן לביתו של ישראל לתקן שם, גם אם הוא מוסיף חלק משלו, אולי לא אמרינן כלל דאומן קונה בשבח כלי. ואע"ג שלא מצאתי דברים מפורשים בזה נראה כן מסברא, ולע"ע גם לא מצאתי בעניותי כל סתירה לזה. ויעויין היטב במה שפירש"י (קידושין שם; ב"ק צט. ד"ה לבטושי; ב"מ שם ד"ה קבלנות וד"ה דאגר לביטשי וד"ה דאגריה לביטשי; וקידושין מח: ד"ה והכא באומן קונה כו') לגבי אומן שעושה בשכירות ימים או בשכירות מלאכה ופעולות ולא בקבלנות, וכ"ה להלכה בכנה"ג (חו"מ שם) בשם שו"ת מהר"ש הלוי ובערוה"ש (שם ס"ד) בשם מע"מ. וע"ע במה שדנו החכ"א (כלל עג ס"ד) והו"ד בפ"ת (יו"ד שם, סקי"ב) והערוה"ש (שם, סנ"ח) והדרכ"ת (שם, סקפ"א) לענין פועלים נכרים המייצרים כלי זכוכית במפעל שבבעלות ישראל שאינם צריכים טבילה כלל. בכבוד וביקר לעמלי התורה והוגיה הרב אברהם משה הלפרין ראש המכון