חישוב שנות ערלה וזריעת קני סוכר יחד עם עלי קייל

שלום וברכה העץ עליו שאלתם, הפיטנגו, שהיה נטוע כבר ארבע שנים בעציץ נקוב על האדמה אכן כבר יצא בשעתו מכלל ערלה. אבל מרגע שעקרו אותו במקומו, גם אם נטעו אותו במקום אחר, יש לחזור ולמנות לו שוב שנות ערלה, כדין נטיעה חדשה, אלא אם כן הוא נעקר עם עפרו וגושו באופן שיכול לחיות ממנו, כמבואר במתני' (ערלה פ"א מ"ג) ובדברי הרמב"ם (פ"י מהל' מע"ש הלכות יא-יב) ובשו"ע (יו"ד, סי' רצד סי"ט). במקרה עליו שאלתם לא נטעו אותו כלל מחדש, אלא העבירוהו לעציץ מפח, שדינו כעציץ שאינו נקוב, אף שהיה תלוי באוויר על פני האדמה, מאחר שלא היה נקוב בתחתיתו, וגם הנקבים שבצידו סמוך לתחתיתו לא היו גדולים יותר מ-6 מ"מ, שהוא קטן בהרבה משיעורי נקב של עציץ נקוב, שהם 'כשורש קטן' או 'ככונס משקה' או 'כמוציא זית', אשר בד"כ מקובל להחשיבם בין 2 ל-3 ס"מ. אילו היה מדובר בשעת-הדחק גדול היה אולי מקום לצרף עוד סברות להיתר, אם מצד גודל הנקבים, או בשל הסברא (ראה: מנח"ש, ר"ס ע; שו"ת מנח"י ח"ח, סי' צב) שאולי הם מצטרפים כולם יחד לשיעור נקב, ואם מצד יניקת ענפי האילן במידה והם מתפשטים מחוץ לעציץ, וכן מצד סברת האחרונים (ראה בזה: חזו"א, ערלה, סי' ב סקי"ג, דיני ערלה אות לב; 'כרם-ציון', פ"ז ה"ב, מהגרצ"פ פראנק זצ"ל; שם, אוצר פרי הילולים, עמ' צד, מהגרא"ז מלצר זצ"ל) שדנו והסתפקו אם שנות הגידול בתוך עציץ שאינו נקוב נחשבות ועולות לשנות ערלה. אך מאחר דבאיסור חמור של ערלה עסקינן, אשר לדעת רוב הפוסקים גם בזה"ז איסורו מה"ת, אין להקל בזה, ויש למנות לעץ זה שוב שנות ערלה אם יטעו אותו באדמה. יצויין, כי גם בעץ הגדל בעציץ שאינו נקוב נוהגים להחמיר לנהוג בו דיני ערלה מדרבנן, ועפ"י מש"כ החזו"א (דיני ערלה, אות לב), אף שיש מקילים בזה. אבל במקרה זה שכבר עברו עליו שנות ערלה באדמה, ורק לאחר מכן נתלש כביכול והועבר לעציץ שאינו נקוב, ובפרט שהועבר עם עפרו וגושו, נראה שאין כל צורך להחמיר לנהוג בו דיני ערלה, כל עוד לא נוטעים אותו מחדש באדמה. קנה סוכר נחשב כצמח עשבוני ממשפחת הדגניים, והוא משמש גם למאכל, כאחד המקורות להפקת סוכר, ואילו עלי קייל משתייכים למשפחת הכרוביים, וגם הם משמשים לאכילה, בפרט בתקופה האחרונה, כאשר מייחסים להם ערכים תזונתיים רבים, ומשלבים אותם בהרבה מתכונים תבשילים, סלטים ומשקאות. משכך, ברור שהם נחשבים כשני מינים נפרדים, ומאחר שהם ראויים למאכל אדם יש בהם משום איסור כלאי זרעים לזרוע אותם יחד, גם אם לא זורעים אותם לאכילה. ולכן כאשר זורעים אותם בגינה ביתית בכמות מוגבלת יש להקפיד על הרחקה בין הגבעולים של שני המינים בשיעור של טפח וחצי (אשר לפי שיעורו של הגרא"ח נאה הוא כ-12 ס"מ ולפי שיעור החזו"א הוא כ-15 ס"מ), שהוא שיעור ההרחקה בין שני מיני ירקות או עשבי מאכל ותיבול באופן זריעה שכזו. במידה ומדובר בזריעה נרחבת יותר יש להרחיק ביניהם הרחקה גדולה יותר, כפי השיעורים שנתבארו בשו"ע (יו"ד, סי' רצז). בברכה מרובה