חשש השקיה ממי מזגן בשבת

שלום וברכה ראשית, תודה רבה על המחמאות ועל הברכות. ובאשר לשאלתך היא אכן שאלת חכם, שכן ברור ללא כל ספק כי כל לחות שנגרמת ע"י האדם, הן כתוצאה מפתיחת דלתות או חלונות והזרמת אויר חם ולח לחדר, והן כתוצאה מהלחות המופרשת באופן סדיר ורציף מגוף האדם בעצם שהותו במקום, מגבירה בסופו של דבר את המים המתנקזים מהמזגן, וכאשר הם מופנים לגינת צמחים וכדו' הם מרבים את מי ההשקיה, כשהתוצאה הסופית היא מלאכה דאורייתא, שמוגדרת כ'פסיק-רישא'. כמובן, שהתקני השבת המהודרים של המזגנים אינם פותרים כלל בעיה זו, שהרי אינם אמורים לפתור אלא את כל ההשפעות על ההפעלות וההתרחשויות החשמליות שבמזגנים, המדחס, החיישנים וכל היתר, בעוד שהלחות הנוצרת ממשיכה כל העת להתעבות למים המתנקזים החוצה, כאמור לעיל. גם הסברות לקולא שנאמרו לגבי שימוש במזגנים, מכח שיש הרבה גורמים נוספים מלבד האדם המשפיעים על פעילות המדחס והחיישנים, אינן תקפות כלל לגבי שאלה זו שעוררת, שבה כל תוספת לחות 'מתורגמת' בסופו של דבר למים נוספים שנוטפים על הצמחים. יתכן בהחלט, כי בשקלול כל צדדי החיוב והשלילה לחומרא ולקולא, הבעיה שהעלית איננה חמורה פחות מכל יתר הבעיות הכרוכות בשימוש במזגנים, מכל הסוגים, בשבת. אלא שיחד עם זאת, קיימות כמובן סברות אחרות להיתר בשאלה זו, שכן מדובר לכל היותר בגרמא רחוקה ולא במעשה ישיר, וגם יש לדון את פעולת ההשקיה כפס"ר דלא ניחא ליה, שהרי מן הסתם גם אם המים נוטפים על צמחים הר"ז במקום שאין לו שום עניין, צורך ותועלת בהשקייתם, ובנוסף על כך יש הטוענים שמדובר בפעולה של קלקול, היות והשקיה רצופה על מקום אחד אינה לתועלת הצמחים אלא להיפך. וגדולה מזו מצינו בס' 'שולחן שלמה' (סי' רנב ס"ה אות י) שהביא בשם הגרשז"א להתיר ליטול ידים בשבת לתוך כיור אשר המים הנשפכים לתוכו זורמים דרך צינור עד שמגיעים לקרקע זרועה, וכ"ה בס' שש"כ (מהדו"ח, פי"ב סי"ט והע' נג) בשם הגרשז"א ומשו"ת הר צבי (או"ח, סי' רז). לכן בוודאי מדינא אין שום צורך להחמיר בזאת. אך אותם המחמירים על עצמם בכל דרך אפשרית, כדי לצאת מכל צל צלו של סרך וחשש רחוק של חילול שבת ח"ו, גם כשהדבר ברור להיתר, ראוי שיקפידו גם שצינור הניקוז של המזגן לא יופנה למקום שבו גדלים או עשויים לצמוח צמחים. בברכה מרובה