טלטול אפיפן בשבת במקום שאין בו עירוב

שלום וברכה לכ"ת שליט"א ראשית, אנו מתנצלים על האיחור היחסי במשלוח התשובה עקב העומס הכבד שעלינו והחג שעבר עלינו לטובה. ולגופם של דברים, אין באמתחתנו פתרונות קסם לשאלה זו, אשר נוגעת לעיתים גם לאיסור הוצאה מן התורה, מאחר שהמדובר הוא לא בדרך מלבוש ולא בתכשיט, וגם לא כדבר המשמש לגופו כאגד שעל-גבי המכה וכיו"ב. ואין לנו בזה אלא את העצה הידועה המובאת בדברי הרמ"א (או"ח, סי' שא סי"א) לגבי טלטול מפתח בשבת, שכתב: "ואם המפתח של נחושת וברזל אפילו מחובר וקבוע בחגורה אסור, ויש שכתבו שנוהגין בזה להתיר", אשר מדברי הפוסקים נראה שאכן המנהג התקבל להיתר כמש"כ הרמ"א בסו"ד, וכלשון שו"ע הרב (שם ס"ח): "וכן נוהגין במקצת מדינות אלו". אלא שכבר כתב המג"א (שם סקי"ח) דכל היתר זה הוא רק כאשר קובעים את המפתח בראש החגורה, וכמו שפי' בזה המ"ב (שם סקמ"ה) דהיינו שהמפתח משמש כקרס של האבזם המושחל בחור החגורה ומחזיק אותה. ידוע אמנם כי יש שהוסיפו עוד שיטות שונות לשימוש במפתח כחלק מהחגורה, וראה בזה בס' שש"כ (פי"ח סמ"ט והע' ר). אך הדרך המחוורת ביותר מבחינה הלכתית היא כפי שהזכרנו לעיל. וגם בזה יש להיזהר שלא לחגור שתי חגורות לבגד אחד, באופן שהחגורה לא תהיה מיותרת, ועפ"י מש"כ הרמ"א (שם סל"ו) ובמ"ב (שם ס"ק קלג וקלד) עיי"ש. לפיכך, אם ימצא רצען אומן שיוכל להרכיב עבורו חגורה שעטי האפיפן ישמשו לסגירתה במקום הקרס שבאבזם, יוכל לסמוך על כך לצאת עמם בשבת לרשות-הרבים. אלא שמבלי להכיר את המקרה המדויק ופרטיו, הרי שמתוך קריאת השאלה אנו מסופקים כלל אם יש צורך להתיר לו לצאת כך בשבת, מה גם שאולי יש כאן גם שאלת טלטול מוקצה שלא לצורך, שכן לפי מה שאנו מבינים לכאורה מדבריו ההתקפה האחרונה (ואולי גם הראשונה) שאירעה לו היתה לפני כ-11 שנה, כך שאם אנו מבינים נכון הרי במשך כ-11 שנה לא אירע לו כלום ב"ה, ולא הזדקק כלל לשימוש באפיפנים ואנטי היסטמנים, מפני שמצבו האלרגי אולי לא חמור כ"כ או משום שלמד להיזהר היטב ולהישמר לנפשו מכל אלרגן שעלול לסכן אותו. ויש להאריך בזה הרבה בגדרי חשש סכנה ופקו"נ, האם חשש של סיכון העלול להתרחש אחת ל-11 שנה לפחות (בתקווה שגם להבא לא יתרחש בעז"ה) נחשב כחשש סכנה כלל. יתכן כי היה ניתן להורות לו שיכין לעצמו מראש גם בבית-הכנסת את האפיפנים הדרושים לו אם יארע משהו ח"ו, שכן שם הוא שוהה זמן ממושך למדי באופן יחסי, וגם אולי יש שם חשש גדול יותר מחמת שמגישים שם אוכל וכיבוד בשמחות ובקידושים. אבל בדרכו ברחובה של עיר לא ישא עליו כלום. כדאי כמובן להתייעץ על כך שוב עם הרופא האלרגולוג ואולי לשמוע גם חוות-דעת רפואית נוספת. מובן מאליו, שההחלטה הסופית היא ביד הרב המקומי, שגם מכיר מן הסתם את המקרה לפרטיו או שבידו לברר יותר, ולא באנו אלא להעיר גרידא. בברכת התורה