כהן שרעייתו עומדת לפני לידה

שלום וברכה מבלי להתכוון במיוחד אליך כמובן, ברצוננו לעורר על עובדה מפליאה ומצערת גם יחד, שבמסגרת עבודת הקודש שעלינו בכל הנוגע לשאלות הלכתיות המתחדשות חדשים לבקרים אנו נתקלים בה לצערנו ללא הרף, כי בעוד שישראל עם קדושים חביבין וערבים עליהם דברי סופרים, ומחפשים להחמיר על עצמם חומרות על-גבי חומרות בספיקות רחוקים ביותר של צדדי חששות איסורי דרבנן, כמו איסורי מוקצה בשבת, או במלאכות דרבנן בשמיטה בזה"ז (דהו"ל תרי דרבנן), ומתרחקים מצ"ט שערי היתר, אשריהם ואשרי חלקם, הרי שבשאלות הנוגעות לחשש איסורי תורה ממש, כמו גילוח הזקן או פיאות הראש, או איסורי טומאת אהל לכהנים (אשר אע"פ שלגבי איסור 'סוף טומאה לצאת' נחלקו כידוע רבותינו הראשונים וגדולי הפוסקים אם הוא מה"ת או מדרבנן, אך מ"מ איסור טומאת אהל הוא וודאי איסור דאורייתא ללא שום חולק), מחפשים משום מה לסמוך על כל מיני השערות וסברות דחוקות ביותר להקל בהם. מאחר שאנחנו מניחים ומבינים שאתה מאלה מבני אהרן הכהנים עם קדושיך החרדים לשמירת קדושת כהונתם, נכתוב לך מספר נקודות והנחיות חשובות ויסודיות, אשר תקוותנו שמתוך כולן תקבל תשובות ברורות לכל שאלותיך, לדעת את המעשה אשר תעשה ואת הדרך תלך בה: אין ספק כי המומלץ והראוי לאשת כהן, במידת האפשר, לבחור מכל מחלקות היולדות שבעיה"ק ירושלים ללדת בבית-החולים 'ביקור-חולים', שמחלקת היולדות שלו מופרדות לחלוטין מכל שאר המחלקות, ואין שם כמעט שום חשש טומאת מת, כך שגם בעלה של היולדת יכול להיכנס לשם ולשהות לצידה ללא הגבלות, וכן אין שום חשש לטהרת התינוק היילוד, אם הוא זכר, מדין "להזהיר גדולים על הקטנים... דלא ליטמו להו בידיים" (יבמות קיד. ושו"ע יו"ד ר"ס שעג). כל מרכז רפואי אחר, ובכללם כמובן גם המרכז הרפואי שהזכרת, אליו חפצה רעייתך תחי' להרשם ללידה, אסור בהחלט בכניסת כהנים אליו, ככל שאין צורך רפואי חשוב בכך ולאחר התייעצות עם רב מורה הוראה מובהק, וכבר התבטא בשעתו בכגון דא אחד מגדולי ההוראה זצ"ל: "מה לכהן בבית-הקברות"?! בנוגע לכך אין כל הבדל משמעותי אם ישנה אזהרה לכהנים כי הכניסה אסורה או שאין אזהרה, וזאת מסיבות שונות שאין כאן המקום לפורטן, ובמיוחד שאזהרה זו אין לה כל משמעות ושום תועלת לגבי השוהים או המשך השהות בתוך מבנה בית-החולים, וכל-שכן בשהות ממושכת. וראה עוד מה שכתב בזה ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצוק"ל, בתשובה מקיפה בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (ח"ד, סי' כח) ובמסקנותיו ההלכתיות (שם, עמ' קפה). ההבדל היחיד הוא רק כאשר יש אכן לכהן צורך רפואי חשוב להיכנס לבית-החולים, כאמור לעיל בסעיף ב, שעליו להשתדל עד כמה שאפשר להיכנס עכ"פ בשעה שאין אזהרת כניסה לכהנים. כל זאת, מבלי לפגוע מאומה בכל גורם שהוא ובמאמצים הנעשים לצמצם מעט את הטומאה, בדרכים שונות, אשר כל פעולה שכזאת, המונעת ומצמצמת, ולו במשהו את איסורי טומאת הכהנים, כאשר רבים מהם אפילו לא מודעים לכך, היא חשובה עד מאד, ושכרה רב מן השמים. אך עדיין בכך כדי להתיר בשופי כניסת כהנים למקומות אלה. לאור האמור לעיל, חשוב להדגיש, כי כל פעולה שהיא, מבורכת ככל שתהיה, אין להציג אותה בשום פנים ואופן כמתן היתר לכהנים להיכנס למקומות אלה, כל עוד לא נפתרו כל הבעיות והשאלות ההלכתיות האחרות. כך אנו נוהגים בעצמנו כל השנים, בהנחייתו של ראש המכון המנוח, מורנו ורבנו הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצוק"ל, אשר למרות שהקדיש עמל רב-שנים לחיפוש ומציאת פתרונות שונים לשאלות אלו, הן ברחבי ארצנו הקדושה והן ברחבי העולם היהודי כולו, ופעל גדולות ונצורות בשטח זה (אשר מן המקצת מפעילות זו, כטיפה מן הים ממש, העלינו לא מכבר בסדרת מדורי 'באספקלריית העבר', בבטאוני המכון החודשיים 'אספקלריה', גיליונות כז-כט), מעולם לא העניק אישורים על כך שהמקום מותר לכתחילה לכניסת כהנים. כך הוא כותב במבוא לספרו 'טהרת-פתחים' (עמ' 14) : "יש לברך על המנהג הטוב להודיע לכהנים על הימצאות נפטר בתוך כותלי ביה"ח על-ידי תליית שלט אזהרה בכניסה לביה"ח: 'הכניסה לכהנים אסורה". אך לדעתינו יש להשאיר את השלט תלוי כל הזמן, כל עוד לא נפתרה... זאת ועוד, תליית השלט נועדה עבור הכהנים הבאים לבקר בביה"ח, הנמצאים עדיין מחוץ לכותלי ביה"ח, אבל אלו הנמצאים כבר בפנים... אך לא באנו ח"ו לבטל מנהגים טובים בישראל, כי בוודאי יש להמשיך בתליית השלט, כאשר הדבר יביא למניעת מכשול, שכן עיקר מטרתנו ומגמתנו בספר זה, הוא רק להוסיף שיפור על הקיים, ולחיזוק חומת הטהרה לציבור הכהנים בזמננו..." אמנם בנוגע לשאלתך, כאשר רעייתך עומדת על דעתה להרשם ללידה במקום מסוים, הרי יש לדון להקל בזה משום 'יתובי דעתא', כשם שהתקבל ופשט להיתר לנסוע בשבת גם למרכז רפואי מרוחק, אליו נרשמה היולדת או שהיא בוחרת בו, למרות שיש מקום קרוב יותר, מטעם 'יתובי דעתא'. היה ניתן להציע, כי אמה של היולדת תגיע עמה ללידה במקום בעלה הכהן. אלא שחוסר הנעימות, שאולי כרוך בצעד שכזה, גם הוא בכלל 'יתובי דעתא'. לעומת זאת, אם אפשר, מבלי לפגוע ב'יתובי דעתא' של היולדת, כי רק בעלה הכהן יהיה עמה בשעת הלידה, ללא אמה, יש בכך עדיפות הלכתית, שכן במקרה זה היא תהיה אכן זקוקה יותר לשהותו לצידה או בסמיכות אליה קודם הלידה ובמהלכה. בכל אופן, כאשר אתה מגיע עמה ללידה, עליך להשתדל עד כמה שאפשר, אם המצב סובל המתנה קצת, להיכנס למבנה המרכז הרפואי רק בשעה שאין שם אזהרת כניסה לכהנים. עליך להשתדל להיכנס עמה לחדר הלידה, או לכל מקום אחר לשם היא תופנה או תצטרך להיכנס, בדרך הקצרה והמהירה ביותר, מבלי שהות מיותרת ומבלי להסתובב במסדרונות שלא לצורך. כל זמן שנדרשת שהותך לצידה של רעייתך ובסמיכות אליה, הן קודם הלידה והן במהלכה ומיד לאחריה, עליך להשתדל ככל יכולתך, עד כמה שאפשר וככל שהדבר תלוי בך, מבלי לעורר מהומות מיותרות, לשהות בחדר סגור, או לפחות במחלקה שדלתותיה סגורות, כלומר כי ככל שהינך נשמר להיות מבודד יותר משאר מחלקות המרכז הרפואי - כך עדיף וראוי. ובוודאי שעליך להימנע ככל יכולתך שלא לפתוח שלא לצורך דלתות סגורות של החדר או של המחלקה. בזמן שנדרשת שהותך שם, עליך להימנע מכל יציאה ושוטטות מיותרת שלא לצורך היולדת. אפילו לצורך תפילה בציבור אין לך ללכת לבית-הכנסת במקום, ועדיף שתתפלל ביחידות במקום שהותך. אם למשך זמן מה לא נדרשת שהותך לצידה של רעייתך, מכל סיבה שהיא, ראוי שתצא מהמבנה למשך הזמן בדרך הקצרה ביותר ותשהה בינתיים תחת כיפת השמים. ברגע הראשון, בו שהותך ליד רעייתך כבר אינה נדרשת, עליך לצאת משם במהירות בדרך הקצרה ביותר. אם ברצונך לבוא לאחר מכן לבקר את רעייתך בעודה מאושפזת במחלקת היולדות, מן הראוי שהיא תצא אליך, במידה ומצבה הרפואי מאפשר זאת, אל מחוץ למבנה מתחת לכיפת השמים. באשר לרך היילוד, הרי כל זמן שעדיין לא נולד, ובפרט אם לא יודעים אם הוא זכר או נקבה, אין איסור לטמאות אותו, ועפ"י המבואר בדברי המג"א (סי' שמג סק"ב) שהביא בשם הרוקח (סו"ס שטו) שהו"ד בש"ך (יו"ד ר"ס שעא) דאין איסור לטמאותו מדן ס"ס, והקשה עליו דבלא"ה קיי"ל דטומאה בלועה אינה מטמאה, יעוייש"ה בדבריו. לאחר שנולד זכר, שהוא כהן, יש קצת על מה לסמוך שלא להזדרז להוציאו מבית-החולים - גם אם מצבו הרפואי תקין לגמרי - קודם הזמן הקצוב לשהות שם. אך אין לעשות כל מאמץ והשתדלות להאריך את שהות היולדת ותינוק שם, אם מצבו הרפואי אכן תקין ואין שום עילה רפואית להשאירו באשפוז. עם כל זאת, עד לשחרורו של היילוד, על היולדת להימנע מלהוציאו מחוץ למחלקת היולדות והיילודים, וגם מחדר התינוקות, הסגור בדרך-כלל, יש להימנע מלהוציא אותו סתם שלא לצורך, כדי לא לגרום לו תוספת טומאה. יתכן שהדברים נראים ונשמעים משום מה מחמירים וקיצוניים למדי, אך זאת חובתכם עפ"י תורתנו הקדושה למשמרת קדושת כהונתכם. בברכה מרובה שהכל ילך ויתנהל כשורה ולמישרין בעז"ה ולא תצא ח"ו תקלה מתחת ידינו ספר 'טהרת פתחים' בהוצאת המכון