כיוון ממטרות ושעון מעורר מערב-שבת

שלום וברכה שתי השאלות ששאלת תלויות בשני נידונים הלכתיים: א) אוושא מילתא - שלא תיעשה בשבת פעולה אפילו באופן אוטומטי מעצמה כאשר יש בה רעש והשמעת קול, ועל-דרך שכתב הרמ"א (או"ח, סי' רנב ס"ה) לגבי נתינת חיטים לתוך ריחיים של מים בערב-שבת סמוך לחשיכה שיטחנו שם במהלך השבת. ב) מראית העין - שלא לעשות או שלא תיעשה בשבת פעולה אפילו באופן המותר כאשר הרואים עלולים לחשוב ולסבור שהיא נעשית חלילה בשבת עצמה. יש מן הראשונים שנראה מדבריהם ששני הנידונים יסוד אחד להם, שגם איסור 'אוושא מילתא' הוא משום איסור 'מראית העין', ולעומת זאת יש מן הראשונים הסוברים שהם שני איסורי דרבנן חלוקים זה מזה, שיסוד דין 'אוושא מילתא' הוא משום זילותא דשבת. ועי' בזה גם בדברי הלבוש (שם, ס"ה) ובשו"ע הרב (שם סט"ו). יחד עם זאת, לגבי שני הנידונים מצינו שאם הרגילות היא לבצע פעולות אלו מערב-שבת, באופן שכל רואה יודע ומבין מעצמו שהיא לא נעשתה בשבת, אלא הוכנה מערב-שבת, לא גזרו בהם חכמים. לגבי הפעלת שעון מעורר מערב-שבת כבר מובא בדברי הרמ"א (שם): "ומותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגע"ר מערב-שבת אע"פ שמשמיע קול להודיע השעות בשבת, כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול". וכבר נזכר כן גם בדברי מרן המחבר בשו"ע (שם, סי' שלח ס"ג): "זוג המקשקש לשעות עשוי ע"י משקלות מותר לערכו ולהכינו מבעוד-יום כדי שילך ויקשקש כל השבת". וכמו שכתב המ"ב (שם, סקי"ד): "היינו דלא חיישינן כשישמעו קולו יחשדוהו שהעריכו בשבת, דהכל יודעין שדרכו להעריכו מאתמול". אלא ששם מדובר בשעון אורלוגין, המשמיע קול צלצול או קשקוש מסויים בכל שעה 'עגולה', שדרך השימוש בו הוא באמצעות עריכתו מיום אחד למחרתו או למספר ימים. ומתבאר מדברי הפוסקים שדווקא באופן זה, שדרך השימוש הרגילה היא מיום או ימים קודמים, לא גזרו חכמים, וכלשון שו"ע הרב (סי' רנב סט"ז): "לפי שהכל יודעים שדרכו להעמידו מאתמול, שכן הוא דרכו לעולם להעמידו בכל יום על יום שלאחריו". וכבר הרחבנו יותר ביסודות אלו בתשובה הלכתית שהתפרסמה לא מכבר בבטאון 'אספקלריה', גיליון כב, כסלו תשפ"א, עמודים 19-20. לאור האמור היה לכאורה מקום להחמיר לכוון שעון מעורר מערב-שבת על-מנת שיצלצל בשבת, שהרי שעון מעורר אין דרך השימוש בו בכיוונו מיום קודם דווקא, ואדרבה בדרך-כלל מכוונים אותו בשעות הלילה כדי שיצלצל בשעת הבוקר הרצויה. ועי' בשו"ת 'מעשה-חושב' (ח"א, סי' ח) מאת ראש המכון המנוח, הגרל"י הלפרין זצ"ל, שדן בנוגע להזמנת צלצול יקיצה טלפוני מערב-שבת לשבת, ומסיק שם כי להימנע לכתחילה מלעשות כן, ורק במקרים חיוניים, כגון במקום חולי או הפסד מרובה וכדו', יש לדון להקל. אך הובא בס' 'שמירת שבת כהלכתה' (פכ"ח הע' סו), בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, לגבי שעון מעורר, דמאחר שבשעה שהשעון מצלצל ומשמיע קולו יודעים הכל שהוא לא הופעל עכשיו אלא מקודם לכן, לכן יש לדון לכף זכות שנעשה בהיתר, ועוד הוסיף שם המחבר דאולי י"ל דכיון שמציאות זו של כיוון השעון מערב-שבת היא שכיחה והכל יודעים עליה א"כ דמי לכל שעון שבת המופעל מערב-שבת לתאורה. ולמעשה כבר פשט המנהג להיתר לכוון שעון מעורר מערב-שבת על-מנת שיצלצל בשבת עצמה. אך לגבי הפעלת ממטרות מערב-שבת - עי' בס' 'שולחן-שלמה' (או"ח, סי' רנב, הע' ג בשוליים) שהובא שם בשם הגרש"ז אויערבאך, שאמר בע"פ כי אף שמעיקר הדין מותר להפעיל ממטרות בשבת באמצעות שעון שבת, בכל זאת מאחר שבזמננו אין הדבר מפורסם כ"כ שהדבר נעשה באופן אוטומטי יש לחוש ל'מראית העין'. אמנם נראה שהכל תלוי אכן ברגילות ובמציאות העכשווית, וככל שמערכות השקאה ממוחשבות הולכות ונעשות נפוצות יותר, בפרט בממטרות רבות המשקות שטחים נרחבים, הרי יודעים כל הרואים כי הממטרות המופעלות בשבת לא הופעלו בשבת עצמה אלא תוכננו כך מראש לפעול באופן אוטומטי מעצמם. ולכן במקום הצורך יש להתיר זאת, ובמיוחד כאשר הימנעות מהשקייה עלולה לגרום הפסד ונזק, ועפ"י מש"כ הרמ"א (סי' רנב שם) שבמקום פסידא יש להקל ב'אוושא מילתא'. והלכה למעשה: לגבי כיוון שעון מעורר מערב-שבת - אף שהיה מקום להחמיר בכך פשט המנהג להיתר מכמה סיבות. ולגבי הפעלת ממטרות בשבת באמצעות שעון שבת - ראוי להחמיר, אך במקום שנפוצות מערכות השקאה ממוחשבות, ובמיוחד במקום הפסד, יש להתיר זאת. בברכה מרובה