מזיגת יין בשבת באמצעות 'קוראבין'

שלום וברכה מדובר אכן במוצר חדשני יחסית, הצובר תאוצה בקרב קהלים וציבורים שונים, של מזיגת יין מבקבוקים עם פקק שעם טבעי ללא חילוץ הפקק. וזאת מסיבות שונות, שהמשותף לכולן הוא הרצון להשאיר את הפקק במקומו בעת המזיגה, אם כדי להגן על היין מפני התחמצנות באותה שעה ואם בשל רצון לשמר את היין בבקבוק הנותר בבקבוק למשך זמן ארוך סגור ואטום בצורתו הראשונית. לשם כך הומצאה מערכת ה'קוראבין', אשר העיקרון הבסיסי שלה מבוסס על מחט דקה וחלולה באיכות רפואית משובחת, מצופה בציפוי טפלון המסייע למחט לחדור בקלות. המחט ננעצת בפקק, כאשר במקביל הבקבוק מתמלא לחץ על-ידי גז 'ארגון', שהוא גז אינרטי שנמצא בשימוש רחב בתהליך ייצור יין, אינו משפיע על היין, על טעמו ותכונותיו האחרות, אלא רק מגן על היין שנותר מפני התחמצנות. ברגע שהלחץ בבקבוק גובר, היין זורם דרך המחט ונמזג לתוך הכוס. לאחר שהיין נמזג, כפי הדרוש, המחט נשלפת מן הפקק והוא אוטם את עצמו שוב לגמרי. מערכת זו מגיעה בתצורות שונות, משוכללות יותר ומשוכללות פחות, עם כל מיני תוספות המיועדות להקל על תפיסת הבקבוק ויציבותו, על נוחות המזיגה ומהירותה ועוד, כשיש מביניהן הפועלות באמצעות ידית לחיצה חשמלית המופעלת על-ידי סוללה. כמובן, שמערכת 'קוראבין' חשמלית אסורה לשימוש בשבת. שאלת השימוש בשבת מתייחסת בוודאי למתקן הבסיסי של המחט עם הגז הפועלים בצורה מכנית לחלוטין, ללא כל אלמנט חשמלי. הנה השאלה אמורה להתחלק לשתים: א) מצד עשיית הפתח הזמני בפקק. ב) מצד עצם חיבור והצמדת מערכת נוספת לבקבוק היין, שאולי נחשבת כ'תיקון מנא'. לגבי השאלה הראשונה קיי"ל שפתח העשוי להוציא ולא להכניס אסור רק מדרבנן, כמש"כ הרמב"ם (רפכ"ג מהל' שבת): "העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא... הר"ז חייב משום מכה-בפטיש, לפיכך גזרו על כל נקב אפילו היה עשוי להוציא בלבד או להכניס בלבד, שמא יבוא לעשות נקב שחייבין עליו" וכו'. והו"ד במג"א (סי' שיד סק"ג) עיי"ש. ובנידו"ד הרי בוודאי מדובר בפתח שאינו עשוי להכניס, ויתכן לכאורה שגם אינו נקרא כעשוי להוציא, שכן לא מדובר בנקב קבוע, אלא אדרבה בנקב ופתח חד-פעמי, במטרה שיסתום ויאטום את עצמו שוב, ואין לאסור זאת גם מדרבנן. אך יתרה על זאת, מאחר שלא מדובר בפתח חדש בכלי, אלא בניקוב הפקק הסותם את פתח הבקבוק הקיים זה מכבר, שאין זה נחשב כלל כעשיית פתח, וכשם שמותר לשלוף את הפקק עצמו מותר גם לנקב אותו ככל שרוצים, וע"ד שהביא המ"ב (שם סקי"ז) בשם החיי"א (הל' שבת, כלל מא סוס"ג): "ולכן מותר לנקוב במגופה שסותמין בה הכלי-זכוכית [שקורין שטאפק"י - כלומר: פקק שעם] אפילו בכלי המתוקן לכך", והוסיף על כך בשעה"צ (שם סקי"ט): "ופשוט". ולגבי השאלה השניה - כבר נפסק בשו"ע (שם ס"ה): "מותר ליתן קנה חלול (בחבית או ברזא) להוציא יין אע"פ שלא היה שם מעולם". ועי' במ"ב (שם סק"כ): "שהרי עומד ומיוחד לכך, ואינו מתקן כלי" וכו'. ובאמת כבר דנו פוסקי הדור האחרון בגדר 'תיקון-מנא' בהוספה או השלמת צורת כלי. ועי' במש"כ החזו"א (או"ח, סי' נ סק"ט וסי' נא סקי"ח) ובמה שדן לפי"ז הגרשז"א (מנח"ש ח"א, סי' ט וסי' יא; ח"ב סי' יג) בנוגע לחיבור מחט למזרק בשבת, ומה שציינו והביאו בזה עוד בס' שש"כ (פל"ג הע' מט) ובס' 'ארחות שבת' (ח"א, פ"ח הע' קה). ומ"מ בנידו"ד יש לנו את כל הסברות להיתר, שלא לחוש בזה כלל ל'תיקון-מנא': 1) מדובר בכלי מושלם לגמרי מקודם לכן, שלא תוספת ה'קוראבין' משלימה אותו להיות כלי. 2) מדובר בחיבור רפוי ולא בתקיעה בחוזק, שלא צריך כל גבורה ואומנות להרכיבה או לפרקה. 3) מדובר מלכתחילה בחיבור לשעה קלה בלבד על-דעת להסיר זאת מיד לאחר המזיגה, כאשר זה דרך השימוש הרגיל בו. לפיכך נראה שמותר להשתמש בזה בשבת ללא כל חשש. בברכה מרובה