תשובת רבני המכון:
שלום וברכה
ראשית, ברצוננו להתנצל על שרבני המכון לא הספיקו להשיב לך על שאלותיך קודם השבת, כפי שביקשת, עקב העומס הרב המוטל עליהם דבר יום ביומו, ומוטב מאוחר מלא כלום.
ובנוגע לשאלתך, איננו יודעים כלל באיזה מיחם מדובר, האם במיחם באישורנו ההלכתי, שבו במצב שבת מבוטל התרמוסטט לגמרי, והוא פועל רק בהספק חום נמוך וקבוע, אשר ביחס לזה מתאימה השאלה, או שמא מדובר במיחמים אחרים עם מה שנקרא מצב 'שבת', שבהם התרמוסטט אינו מבוטל לחלוטין, ובמצבי קיצון של ירידת הטמפרטורה הוא חוזר להפעיל את גוף החימום להרתחת המים, כך שהשאלה צריכה להיות גם על האפשרות שמא צריכת המים, במידה והיא מקררת אותם (כדלהלן), תשפיע על הפעלת גוף החימום הלוהט (שמן הסתם פועל אצלך, למרות שמתג ההרתחה יצא מכלל פעולה). ועכ"פ תשובתנו היא בהנחה שמדובר במיחם חשמלי שהתרמוסטט שלו אכן מבוטל לגמרי בשבת.
נוסף על כך, מתוך השאלה אנו מבינים כי במילוי המיחם כמה שעות לפני כניסת השבת וחימום המים אתה מצליח לחמם אותם עד לחום שמורגש אצלך כחום רגיל של מיחם מים, קרי: 80 מעלות צלזיוס לפחות, שהיא מידת חום הנחשבת ללא כל ספק כחום שהיד-סולדת-בו לכל הדיעות. אלא שהחשש שלך הוא מהשפעת צריכת המים בשבת על חימומם של המים לטמפרטורה גבוהה יותר, ועל כך תשובתנו:
אתה יוצא כנראה מנקודת הנחה הלכתית, כי גם מים שכבר התחממו בוודאות עד לחום שהיד-סולדת-בו יש עליהם איסור בישול לחממם יותר ולקרבם לנקודת הרתיחה. אלא שהנחה זו אינה ברורה ומוסכמת כל-כך, למרות שבוודאי לכתחילה יש להחמיר בכך, שכן היא תלויה בשתי שאלות הלכתיות יסודיות, האחת, אם יש איסור בישול בדבר שכבר התבשל כמאכל בן-דרוסאי לקרבו לבישול כל-צרכו, וכפי הדיעות שהובאו בביאה"ל (סי' שיח ס"ד, ד"ה אפילו בעודו רותח), ועי' בזה גם באג"ט (מלאכת האופה ס"ז וסק"י), והשניה, האם בישול מים וחימומם לחום שהיד-סולדת-בו נחשב כבישול כמאכל בן-דרוסאי או כמבושל כל-צרכו, וכפי שדנו בזה האג"ט (שם, ס"ח וסקי"ד, ובהשמטות לזה שנדפסו בסוף הספר) והתהל"ד (סי' שיח סקי"ז) ובס' 'שביתת השבת' (בהקדמה למלאכת אופה ומבשל, אות יח, ובבאר רחובות סקי"ד), ואכמ"ל.
ההנחה הפשוטה אותה אתה מניח, כי ככל שצורכים מים ממיחם חשמלי וממעטים את תכולת המים שבו המים שנותרו ממהרים להתחמם ולהתקרב לרתיחה, אינה פשוטה כלל ועיקר, שכן למרות שמצד אחד על גוף החימום לחמם עתה כמות פחותה של מים, אבל מצד שני מאחר שצרכו מים חמים מאד מתוך המיחם הרי נכנס במקומו אוויר קר יותר, ולא ניתן לקבוע מסמרות ולהכריע בשאלה מציאותית זו, שהיא תלויה בכמה וכמה גורמים ותנאים סביבתיים, למשל: בגודל המיחם, בכמות המים שהיו בו קודם הצריכה, בכמות המים שנצרכה, בכמות המים שנשארו במיחם, ברמת הבידוד של המיחם הספציפי לשמירת החום, ובעיקר במזג האויר והטמפרטורה הסביבתית במקום בו נמצא המיחם, כך שאין זה ברור כלל שצריכת המים תזרז את בישול המים לטמפרטורה גבוהה יותר, ואדרבה לעיתים יתכן כי יקרה ההיפך, אשר מטעם זה כתבנו לעיל כי צריכת מים ממיחם שהתרמוסטט אינו מבוטל בו לחלוטין במצב 'שבת', ועאכו"כ ממיחם שאין בו מצב 'שבת', או שלא העבירו אותו למצב 'שבת', עלולה באופן תיאורטי להשפיע על הפעלת גוף החימום הלוהט, הנחשב כ'גחלת של מתכת', שאנו חוששים בו כידוע למלאכת 'מבעיר' דאורייתא.
למרות שמתוך הדברים ניתן ללמוד ולהבין, כי בוודאי לא ניתן לאסור את צריכת המים, על סמך הנקודות שהזכרנו, בתוספת הסברות שהעלית בשאלתך, והמיקל בזה יש לו בהחלט על מה לסמוך. אך יחד עם זאת נראה כי מן הראוי להחמיר בכך לכתחילה, אם אפשר. ופשיטא שהעצה למלא את המיחם בערב-שבת במים שכבר רתחו קודם לכן, ואפילו אם כבר התקררו אלא שלא נצטננו לגמרי (כדעת הרמ"א בסי' שיח סט"ו) היא העצה הטובה והמושלמת ביותר.
ובדבר השאלה האחרונה, אם ניתן להשתמש לצורך כך במים שרתחו בשעתו וכבר נצטננו לגמרי, כגון שנשארו במיחם משבת קודמת, שמאחר שהם כבר חוזרים ומתחממים מערב-שבת עד למידת חום שנחשבת בוודאי כחום שהיד-סולדת-בו שוב נקטינן שאין בהם בישול אחר בישול, ואין לחוש כלל לחשש האמור שצריכת המים בשבת עלולה לגרום להמשך חימומם וקירובם לקראת רתיחה, או שעדיין יש מקום לחשש זה - הנה הדבר תלוי בדיעות הראשונים אם יש בישול אחר בישול בלח, ואנן נקטינן לעיקר כדעת הסוברים שמה"ת יש איסור בישול אחר בישול בלח, וכמו שסתם המחבר בשו"ע (סי' שיח ס"ד), ועי' במש"כ המ"ב (שם סקכ"ג וסקכ"ד), שעל יסוד זה נחלקו הפוסקים בדעת הרמ"א לגבי דבר לח שנצטנן לגמרי, אם דינו עתה כדבר שאינו מבושל כלל, ושוב יש עליו איסור בישול מה"ת (כמשמעות דעת שו"ע הרב סי' שיח ס"ט, ועי' במ"ב שם סקצ"ט, וע"ע באג"ט, מלאכת האופה סקי"ד, ובהשמטות ע"ז שנדפסו בסוף הספר), או שהאיסור הוא רק משום חומרא דמיחזי כמבשל ומתקן, או שהרמ"א החמיר בכה"ג רק משום איסור שהייה בתחילה בשבת (ועי' בזה במחה"ש סי' שיח סקל"ט, ובפמ"ג בא"א שם, ובחזו"א או"ח סי' לז סקי"ג וסקט"ז וסקל"א).
אשר לפי"ז השימוש במים שהיו מבושלים ונצטננו לא יועיל כלום לדעת הראשונים הסוברים דבלח יש בישול אחר בישול, ולדעת הפוסקים שנראה מדבריהם שגם לדעת הרמ"א אם נצטננו לגמרי הרי הם כאינם מבושלים, ויש לחוש בהם לאיסור בישול מה"ת. אולם בוודאי יש כאן בנדו"ד צירוף גדול נוסף לסברות שהוזכרו לעיל, של דעת הראשונים דסבירא להו שאין בישול אחר בישול בלח, ודיעות הפוסקים שלדעת הרמ"א גם אם נצטנן לגמרי אין בו משום בישול, אלא שמחמירים מסברות אחרות, שאינן שייכות כלל בנדו"ד, ובכה"ג נראה דסגי בהכי, וא"צ להחמיר יותר.
