מיחם תרמוס, כפית משנה צבע בחום, וברכת מעין שבע - בשבת

שלום וברכה האפשרות הזו נראית מאד רחוקה ובלתי סבירה, שכן מדובר בפיית המזיגה שהוא מקום חם למדי, כך שטיפות המים אמורות להתאדות ולהתייבש שם, וכל זמן שהן עדיין קיימות הן נשארות חמות במידה כזו או אחרת. לבני אשכנז, הנוהגים על-פי דעת הרמ"א (או"ח, סי' שיח סט"ו) שכל דבר לח שלא נצטנן לגמרי אין בו משום בישול אחר בישול, בוודאי שאין כל חשש, שהרי הטיפות, גם במידה והן קיימות, ללא כל ספק לא הצטננו לגמרי. השאלה יכולה להיות לבני עדות המזרח, ההולכים לאור פסיקת מרן הב"י (שם, ס"ד) שכל שהצטנן במידת חום שהיא פחות מחום שהיס"ב יש בו משום בישול אחר בישול, אלא שכאמור מדובר בכלל באפשרות רחוקה, וגם אם נותרו טיפות אין זה ברור כלל שהצטננו עד לפחות מחום שהיס"ב, ואפילו אם נחוש כי אכן הצטננו יש כידוע עוד צירופים אחרים לסמוך עליהם, שהרי כבר דנו הפוסקים לגבי עירוי מים חמים מרובין על מים צוננין מועטין, ועי' בזה בדברי הט"ז (שם סקי"ח) והמג"א (שם סקל"א), ודעת המ"ב (שם סקע"ח, סקפ"ב וסקפ"ג) להחמיר בזה, אבל בביאה"ל (שם סי"ב, ד"ה, בשם הבית-מאיר) העלה דבדיעבד יש לסמוך על דעת המתירין, ובפרט בלח שכבר נתבשל ונצטנן אח"כ, ויעויין בשו"ת אג"מ (ח"א, סי צג; ח"ד, סי' עד, בישול, אות יט) שמתיר גם לכתחילה לערות מים חמים מכלי ראשון על טיפות מים מבושלות שנותרו בכוס ונצטננו לגמרי, מכח כמה סברות, וכן הסכימו לזה עוד מגדולי ההוראה, אשר לאור כל האמור אין בזה באמת כל בית מיחוש כלל. אמנם לפי דרכנו משכבר הימים להיות קשובים לכל הערה אמיתית, ולהשתדל ככל האפשר לצאת מכל סרך וצל צילו של חששות הלכתיים לכל הדיעות, החלטנו לבדוק זאת בצורה יסודית, אם אכן יש דברים בגו, ובמידת הצורך למצוא את הדרך לפתור זאת על הצד היותר טוב. על שאלה דומה ממש לזו, בנוגע לבקבוקי תינוקות המשנים את צבעם במידה שטמפרטורת חום המים עולה על מידת החום הרצויה, התפרסמה תשובה הלכתית נרחבת בספרו של ראש המכון המנוח, הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצוק"ל, בספרו שו"ת 'מעשה-חושב' (חלק ח, סי' ט), ושם הוא מסיק כי "מעיקר הדין אין לחוש לשינויי הצבעים המתרחשים בבגדים או בכלים כתוצאה מקור או מחום, וגם אין לחוש לכיתובים ולרישומים המתגלים בהם כתוצאה מכך. אך מהיות טוב, ראוי להימנע במקום האפשר להשתמש בשבת בבגדים או בכלים, אשר מופיעים עליהם כיתובים ורישומים שונים המתגלים כתוצאה משינויי הצבעים, או לכה"פ להסתיר בשבת את הכיתוב והרישום שעליהם". הסברא נותנת כי כל כה"ג לא חשיב כקביעות לעניין ברכת מעין-שבע, ואין זה דומה כלל למש"כ הט"ז (או"ח, סי' רסח סק"ח) דאותן שקובעים מקום להתפלל על איזה ימים כמו שרגילים לעשות בירידים הר"ז דומה לבית-הכנסת קבוע, שאומרים שם ברכת מעין שבע, ועי' בשו"ע הרב (שם, סט"ו) שכתב בלשון "שרגילין לקבוע מקום על כמה שבועות", ובמ"ב (שם, סקכ"ד) הוסיף בשם הא"ר דיש גם ספר-תורה אצלם, וע"ע במש"כ הא"א (בוטשאטש, ע"ד הט"ז סק"ח) שצריך שיהיה המקום קבוע לתפילה כמה ימים ברציפות, ושבאותם הימים יתפללו את כל התפילות בציבור. משא"כ בנידון עליו שאלת, שאין כל קביעות לתפילה במקום, ואין כל קשר בין מתפללי שבת אחת לחברתה, אלא שבאופן אקראי מזדמן שבכל ליל שבת יש שם מנין לתפילה, ובוודאי שאין שם תפילות רצופות במשך כמה ימים ואין ספר-תורה אצלם, דבוודאי לא עדיפא ממש"כ הט"ז (שם, בריש דבריו): "בבית חתנים כו', פי' שמתפללים בביתם במנין, ונראה כ"ש אותן שמתפללין לפרקים במנין בבית ואינם הולכים לבית-הכנסת, דהא בחתנים יש מנהג קבוע טפי להתפלל במניין ואפ"ה אין הדין כמו בבית-הכנסת קבוע לענין זה, כ"ש בזה", ומסתמא בנדו"ד גריעא טפי. וממילא אין לומר שם ברכת מעין שבע, אא"כ מדובר בירושלים, שלדעת הרבה מהפוסקים וגדולי ההוראה המנהג שם לומר ברכת מעין שבע בליל שבת גם במנין שאינו קבוע, דבכה"ג בוודאי יש לסמוך ולצרף מה את מה שהביא המג"א (שם, סקי"ד) שבמקום שנוהגין לאומרה גם בבית חתנים ואבלים שאינו בית-הכנסת קבוע אין למחות בידם, וכן סתם בשו"ע הרב (שם, סוסט"ו) לגבי מנין שהוא באקראי בעלמא, עיי"ש. בברכה מרובה