מיני-ברים בשבת

שלום וברכה תודה רבה. אכן מדובר ללא ספק בטעות מצערת שיצאה מתחת-ידינו, אשר רבים וטובים כבר טרחו להעיר לנו עליה, ואנו מצטערים על כך מאד. התשובה לאותו שואל נכתבה בהתאם למכשירי המיני-ברים הישנים יותר, שפעלו באמצעות ברזים מכניים, בעוד שכיום רוב רובם של המכשירים הם דיגיטליים ופועלים באמצעות מזיגה חשמלית. כאן המקום לתקן זאת, להבהיר ולהדגיש, כי מאחר שמכשירי המיני-ברים כיום הופכים כולם להיות דיגיטליים-חשמליים, לא ניתן בשום פנים ואופן להשתמש בשבת, גם לא לצריכת מים קרים, במכשירי מיני-בר ללא אישור הלכתי מוסמך ומהודר. המציאות העובדתית היא, כי באופן עקרוני, מסיבות בטיחותיות, שלא כמו בקומקומים או במיחמים חשמליים למיניהם, במכשירי מיני-בר לעולם לא יגיעו המים החמים לרתיחה של ממש, באופן שיבעבעו ויעלו בועות, אלא יעצרו על סף של כ-96 מעלות צל', אשר במקומות גבוהים מאד הם אכן גם ירתחו לזמן קצר ויעלו בועות, ובמקומות נמוכים יותר יגיעו רק למצב של 'תסיסה', אך לא של רתיחה ובעבוע ממש. מעתה, אכן קמה וגם ניצבה שאלתך, שאלת חכם, בהנחה כי המים החמים שבמיני-בר אכן לא רתחו מעולם לגמרי ולא בעבעו ממש אפילו לרגע קט בערב-שבת לפני שהמיני-בר עבר למצב 'שבת' של שמירת חום - האם מותר לחממם בשבת בחום גבוה יותר, כגון באמצעות עירוי מים חמים לסיר מבעבע, אע"פ שבכך יגיעו לרתיחה ממש, או שמא יש בכך משום איסור בישול, כי גם מים שכבר התחממו בוודאות עד לחום שהיד-סולדת-בו, והרבה מהם מעבר לכך, יש עליהם איסור בישול לחממם יותר ולקרבם עד לנקודת הרתיחה? שאלה זו תלויה למעשה בשתי שאלות הלכתיות יסודיות בדיני בישול: האחת, אם יש איסור בישול בדבר שכבר התבשל כמאכל בן-דרוסאי לקרבו לבישול כל-צרכו, כסתימת המחבר בשו"ע (או"ח, סי' שיח ס"ד), שבאמת נחלקו בזה הראשונים, וכפי הדיעות שהובאו בביאה"ל (שם, ד"ה שייך, וד"ה אפילו בעודו רותח), שעל סמך זה כתב (שם, סוד"ה אפילו בעודו רותח) שאין לאסור התבשיל בדיעבד, וכ"כ גם בביאה"ל (שם סי"ח, ד"ה שנמצא) ובשעה"צ (סי' רנט סק"ד) עיי"ש. ועי' בזה גם באג"ט (מלאכת האופה ס"ז וסק"י). והשניה, האם בישול מים וחימומם לחום שהיד-סולדת-בו נחשב רק כבישול כמאכל בן-דרוסאי או כמבושל כל-צרכו, וכפי שדנו בזה האג"ט (שם, ס"ח וסקי"ד, ובהשמטות לזה שנדפסו בסוף הספר) והתהל"ד (סי' שיח סקי"ז) ובס' 'שביתת השבת' (בהקדמה למלאכת אופה ומבשל, אות יח, ובבאר רחובות סקי"ד). ומ"מ בוודאי שחשש זה שמים שנתחממו כשיעור יד-סולדת דינם רק כנתבשלו כבישול מאכל בן-דרוסאי וחימומם לחום גבוה יותר המקרבם לרתיחה נחשב כבישול כל-צרכו אינו מוסכם כלל על כל הפוסקים. ועי' בשו"ת אג"מ (או"ח ח"ד, סי' עד, בישול אות א) שהביא מדברי שו"ע הרב (סי' שיח ס"ט) שכתב: "אבל אם הוא חם כ"כ עד שהיס"ב ומרתיחו יותר אין בזה משום בישול, ומותר אפי' לכתחילה להרתיחה סמוך לאש במקום שאין לחוש לחיתוי" וכו', והבין שכוונתו גם למים ולא רק לשאר דבר לח כמו רוטב וכיו"ב, למרות שאין זה מוכרח כ"כ מדבריו ואולי יש לחלק ביניהם. וע"ע בזה בשו"ת מנח"י (ח"י, סי' כח), ואכמ"ל. ולמעשה, למרות שמעיקר הדין באופן כללי אין צורך להחמיר שלא לחמם בשבת מים שהוחמו כבר מע"ש רק בחום שהיס"ב ולמעלה מכך ולקרבם לידי רתיחה, מ"מ מי שרוצה לכתחילה להחמיר על עצמו בזה תבוא עליו ברכה, ובנידוננו היה מקום לדון להקל יותר מחמת חשש זה, שכן המים מגיעים ממש עד לגבול הרתיחה, ואפשר דבכה"ג כו"ע מודו דחשיב כמבושל כל-צרכו אע"פ שאינו מבעבע ממש , אמנם לאידך גיסא יש סברות נוספות בלא"ה שיש לדון בהן שלא לערות מים חמים מן המיני-בר לתוך סיר רותח של טשולנט וכדו' על-מנת שלא ישרף התבשיל. ראשית, מחמת שפעולה זו צריכה להיעשות בד"כ באמצעות כוס, וכבר דן בזה מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (ראה: שש"כ, פי"ב, הע' מט) אם יש להתיר בכה"ג. ושנית, אם הטשולנט התבשל על-גבי כיריים של גז באש ממש, וכ"ש אם הוא גם הוטמן בשבת על-גבי הכיריים ולא על פלטה חשמלית, יש מקום לדון אם מותר בכלל להעביר בשבת מים שהוחמו בחימום חשמלי ולהמשיך לחממם (אפי' ללא תוספת בישול) בחום האש (או אפי' במים שהוחמו באש, שהם 'תולדות האור'), וכפי שהעיר בדומה לזה ראש המכון המנוח הגאון האדיר רבי לוי יצחק הלפרין זצ"ל (שו"ת 'מעשה-חושב' ח"א, סי טו, וח"ה, סי כט, אות א), ולא מכבר הובהרו הדברים בקצרה בבטאון 'אספקלריה' לחודש ניסן אשתקד (גיליון כו) בתוך מאמר מקיף על מכלול השאלות ההלכתיות שבשימוש בכיריים אינדוקציה (עמ' 22) המצו"ב. אשר על כן נראה מכח כל האמור, כי כדאי בהחלט להימנע בשבת מלהוציא כוס מים חמים מן המיני-בר המאושר לשימוש בשבת על-מנת לשפוך אותו לתוך סיר טשולנט רותח וכדו'. בברכה מרובה