מכירת חמץ בעין

שלום וברכה אכן, כדבריך, נהגו רבים וטובים שלא לסמוך על מכירת חמץ לגוי בחמץ בעין. אך מצד שני היו רבים וטובים שסמכו וסומכים על כך, וכבר האריך בזה ה'שדי-חמד' (מערכת חו"מ סי' ט אות ו). בימים כתיקונם, בוודאי היה עליך להמשיך במנהג שנהגת עד כה להחמיר שלא למכור לגוי חמץ בעין. אך בצוק העיתים, במצב הנוכחי, כאשר מתוך הדברים אנו מבינים את המצוקה והלחץ של רעייתך ושלך, יש לך על מי לסמוך במכירת חמץ בעין, הן לגבי השארת החמץ בפסח ואי ביעורו בערב-פסח והן לגבי השימוש בו לאחר הפסח, ובפרט כאשר לפי דבריך נראה כי יהיה מדובר בכמות גדולה שדינה כ'הפסד מרובה'. יחד עם זאת, מן הראוי שתקפיד ככל האפשר על הדברים הבאים: א. למכור את החמץ באמצעות רב, רבנות, בית-דין, או מערכת כשרות, שידועים כי הם משתדלים להדר עד כמה שניתן במכירת החמץ, הן בנוסח שטר המכירה, הן בדרכי הקניינים והן באמצעים ההופכים את המכירה לברת תוקף חוקי ומשפטי. ב. יש רבנים המהדרים במכירת חמץ בעין, לאפשר לכל המוכרים לרכז יחד את כל כמויות החמץ שלהם בחדר מסויים וכדו, שהמפתח שלו נמסר בפועל לידי הנכרי, ויש בכך מעלה עצומה והידור רב בחלות המכירה. אזהרה למכירת חמץ לפני 80 שנה עקב אגירת כמויות חמץ - כאז כן היום ... ג. לחילופין, יש הנוהגים לתת את החמץ שבעין ברשותם מערב-פסח במתנה גמורה לבעל המכולת/צרכניה/סופרמרקט השכונתיים וכדו', אשר הם מוכרים בלאו-הכי את חמצם לגוי, בהסתמך על היתר 'הפסד מרובה' (דבר שגם רבים וטובים סומכים עליו במכירת משקאות חריפים, כמו וויסקי, שהם כחמץ גמור), ולאחר הפסח חוזרים ומקבלים זאת מהם במתנה. למרות שיש לדון בזה, בשל שינוי הנסיבות, ראוי שתערוך גם התרת נדרים בפני שלושה על שינוי ממנהגך שלא למכור חמץ בעין. בברכת פסח כשר ושמח 'והסירותי מחלה מקרבך'